כל עוד הצדיק חי על פני האדמה, השפעתו מוגבלת למקום שבו הוא נמצא מבחינה גשמית. ואולם לאחר פטירתו יכול כל אחד לקבל מחייו האמתיים של הצדיק — האמונה, היראה והאהבה — בלי המגבלות החומריות.
חיי הצדיק הם האמונה והיראה והאהבה:
בַּזּוֹהַר הַקָּדוֹשׁ (ח"ג עא, ב): "צַדִּיק שֶׁנִּפְטַר נִמְצָא בְּכָל הָעוֹלָמוֹת יוֹתֵר לפי דברי הזוהר נמצא הצדיק בכל העולמות לאחר פטירתו יותר מבחייו, וכיצד ייתכן שהוא נמצא יותר בעולם הזה? מִבְּחַיָּיו וכו'". וְצָרִיךְ לְהָבִין, תֵּינַח בְּעוֹלָמוֹת עֶלְיוֹנִים נִמְצָא יוֹתֵר לפי דברי הזוהר נמצא הצדיק בכל העולמות לאחר פטירתו יותר מבחייו, וכיצד ייתכן שהוא נמצא יותר בעולם הזה? בַּעֲלוֹתוֹ שָׁמָּה, אֲבָל בָּעוֹלָם הַזֶּה אֵיךְ נִמְצָא יוֹתֵר לפי דברי הזוהר נמצא הצדיק בכל העולמות לאחר פטירתו יותר מבחייו, וכיצד ייתכן שהוא נמצא יותר בעולם הזה? ? וְיֵשׁ לוֹמַר עַל דֶּרֶךְ מָה שֶׁקִּבַּלְתִּי עַל מַאֲמַר חֲכָמֵינוּ זִיכְרוֹנָם לִבְרָכָה: "דִּשְׁבַק חַיִּים לְכָל חַי לשון השגור בפי ראשונים ואחרונים הוא, שמי שנפטר עזב, הניח ("שבק" בארמית) את חייו לשאר החיים. ". כַּנּוֹדָע, שֶׁחַיֵּי הַצַּדִּיק אֵינָם חַיִּים בְּשָׂרִיִּים גשמיים. כִּי אִם חַיִּים רוּחָנִיִּים, שֶׁהֵם: אֱמוּנָה וְיִרְאָה וְאַהֲבָה העיקר והמרכז בחייו של הצדיק הוא הרוחניות, רגשותיו ואמונותיו כלפי הקב"ה. ...
לאחר פטירתו, השפעתו הרוחנית של הצדיק איננה כבולה בגוף:
וְהִנֵּה, בִּהְיוֹת הַצַּדִּיק חַי עַל פְּנֵי הָאֲדָמָה הָיוּ שְׁלֹשָׁה מִדּוֹת אֵלּוּ בְּתוֹךְ כְּלִי וּלְבוּשׁ שֶׁלָּהֶם בִּבְחִינַת מָקוֹם גַּשְׁמִי לאחר שנפטר הצדיק, הרוחניות שלו אינה כבולה בגוף גשמי, ואין לה מגבלות מקום וכל מי שקרוב אליו ברוחניות, יכול לקבל מהארת נשמתו בכל מקום, ולכן הוא, המהות הרוחנית שהיא עיקרו, נמצא יותר בעולם הזה לאחר מותו דווקא. , שֶׁהִיא בְּחִינַת נֶפֶשׁ הַקְּשׁוּרָה בְּגוּפוֹ, וְכָל תַּלְמִידָיו אֵינָם מְקַבְּלִים רַק הֶאָרַת מִדּוֹת אֵלּוּ וְזִיוָן הַמֵּאִיר חוּץ לִכְלִי זֶה עַל יְדֵי דִּבּוּרָיו וּמַחְשְׁבוֹתָיו הַקְּדוֹשִׁים כל עוד הצדיק חי בגופו, יש לשלוש המידות הללו (אמונה, יראה ואהבה) מגבלות של הגוף הגשמי, שהן מצויות בתוכו, והתלמידים מקבלים רק הארה מהמידות הללו, באמצעות דיבוריו ומחשבותיו של הצדיק. ... אֲבָל לְאַחַר פְּטִירָתוֹ, לְפִי שֶׁמִּתְפָּרְדִים בְּחִינַת הַנֶּפֶשׁ שֶׁנִּשְׁאֲרָה בַּקֶּבֶר מִבְּחִינַת הָרוּחַ שֶׁבְּגַן עֵדֶן שֶׁהֵן שָׁלֹשׁ מִדּוֹת הַלָּלוּ, לְפִיכָךְ יוּכַל כָּל הַקָּרוֹב אֵלָיו לְקַבֵּל חֵלֶק מִבְּחִינַת רוּחוֹ שֶׁבְּגַן עֵדֶן, הוֹאִיל וְאֵינָהּ בְּתוֹךְ כְּלִי וְלֹא בִּבְחִינַת מָקוֹם גַּשְׁמִי לאחר שנפטר הצדיק, הרוחניות שלו אינה כבולה בגוף גשמי, ואין לה מגבלות מקום וכל מי שקרוב אליו ברוחניות, יכול לקבל מהארת נשמתו בכל מקום, ולכן הוא, המהות הרוחנית שהיא עיקרו, נמצא יותר בעולם הזה לאחר מותו דווקא. . (תניא, אגרת הקדש, כז)
צדיק משפיע על תלמידיו גם לאחר פטירתו, והתלמידים אינם רק מי שהכירו אותו בחייו, אלא כל מי שמקבל מתורתו ומתחזק על ידה בעבודת ה'.
אַף אוֹתָם שֶׁלֹּא יָדְעוּ בּוֹ בצדיק. וְלֹא הִכִּירוּ בּוֹ בצדיק. בְּעוֹדוֹ בַּחַיִּים חַיּוּתוֹ, רַק שֶׁלָּמַד בַּסְּפָרִים הַקְּדוֹשִׁים שֶׁהִנִּיחַ בְּרָכָה אַחֲרָיו שהשאיר לאחר פטירתו. , וְנֶהֱנִים מֵאוֹר זִיו תּוֹרָתוֹ וּמִתְחַזְּקִים עַל יְדֵי זֶה בַּעֲבוֹדַת ה' על־פי הכתוב בספרים ומדריך כיצד לעבוד את הבורא. , כַּאֲשֶׁר יוֹרֵהוּ הַסְּפָרִים בַּעֲבוֹדַת ה' על־פי הכתוב בספרים ומדריך כיצד לעבוד את הבורא. לֵילֵךְ בְּדַרְכֵי ה' על־פי הכתוב בספרים ומדריך כיצד לעבוד את הבורא. כו', בְּוַדַּאי גַּם הֵמָּה הם. נִקְרָאִים תַּלְמִידָיו, כִּי יֵשׁ לָהֶם שַׁיָּיכוּת אֵלָיו גַּם כֵּן, כִּי הֵמָּה הם. מַאֲמִינִים בְּהַצַּדִּיק הַהוּא וּמְקַבְּלִים מִמֶּנּוּ אוֹר תּוֹרָתוֹ. (קונטרס ההשתטחות, עמ' כח)
