כאשר אנו מתפללים לה' איננו עושים זאת דרך מלאכים ומתווכים מהעולם העליון, אלא פונים אליו באופן ישיר. עם זה, מותר לבקש מן הצדיקים להתפלל בעבורנו, ואין בזה חשש שיתפללו אל הצדיק עצמו, שכן הצדיק הוא בן אנוש וברור שאין הוא המקור לטוב ולרע.

מותר לבקש מן הצדיקים להתפלל בעדנו:

בַּמַּלְאָכִים אוֹ שׁוּם שַׂר מִשָּׂרֵי מַעְלָה בִּלְבַד הוּא שֶׁנֶּאֱסַר שֶׁלֹּא לְהִתְפַּלֵּל אֲלֵיהֶם שֶׁיִּהְיוּ אֶמְצָעִיִּים מתווכים להעביר את התפילה. בֵּינֵינוּ לְבֵין בּוֹרְאֵנוּ, אֲבָל בִּבְרוּאֵי עוֹלָם הַשָּׁפֵל העולם הזה. הַצַּדִּיקִים וְהָרְאוּיִים, שֶׁתְּהֵא תְּפִילָּתָם מְקוּבֶּלֶת לֹא נֶאֱסַר אין איסור לבקש מן הצדיקים הראויים שיתפללו בעבורנו. .

צדיקים הם בני אנוש, ולכן אין מקום לטעות ולעבוד אותם ולא את ה':

מִשְּׁנֵי טְעָמִים: הָרִאשׁוֹן המלאכים הם ברואים עליונים ורוחניים, ולכן תפילה המופנית אליהם כמתווכים יכולה להביא לטעות שהם עצמם מקור השפע ולהם ראוי להתפלל. אך בצדיקים שהם בשר ודם לא יטעו. , כִּי מִצַּד מַעֲלַת בְּרוּאֵי עוֹלָם הָאֶמְצָעִי העולם הרוחני הגבוה מן העולם הזה. אֶפְשָׁר שֶׁיִּטְעוּ הָעוֹלָם אַחֲרֵיהֶם אִם יִתְפַּלְּלוּ אֲלֵיהֶם שֶׁיִּהְיוּ אֶמְצָעִיִּים יָבוֹא לַחְשׁוֹב שֶׁהֵם יְכוֹלִים לְהֵטִיב וּלְהָרַע וְשֶׁרָאוּי לְהִתְפַּלֵּל אֲלֵיהֶם מִצַּד עַצְמָם, אֲבָל בִּבְרוּאֵי עוֹלָם הַשָּׁפֵל אִי אֶפְשָׁר שֶׁיִּטְעוּ בָּזֶה... טַעַם שֵׁנִי המלאכים אינם חשופים לפגיעות גשמיות, ולכן יש מקום לטעות שהם עצמם (ולא הקב"ה הפועל דרכם) יכולים להציל את האדם מפגיעות כאלה, אבל בצדיקים שהם בני אנוש וחשופים לפגיעות, אין מקום לטעות כזו. , מִצַּד כִּי שָׂרֵי מַעְלָה המלאכים. אֵינָם נִכְנָסִים תַּחַת מִקְרֵי הָעוֹלָם וְחֶסְרוֹנוֹתָיו... וּלְכָךְ אִם מִתְפַּלְּלִים אֲלֵיהֶם יִטְעוּ הָעוֹלָם כִּי כְּמוֹ שֶׁהֵם אֵינָם נִכְנָסִים תַּחַת הַמִּקְרֶה וְהַחֶסְרוֹן כְּמוֹ כֵן יְכוֹלִים לְהַשְׁלִים חֶפְצֵי אִישׁ וְאִישׁ וּלְהַצִּיל הָאֲנָשִׁים מִמִּקְרֵי הַזְּמַן וְחֶסְרוֹנוֹתָיו. אֲבָל הָאֲנָשִׁים גַּם כִּי יִהְיוּ צַדִּיקִים הֵם מוּכָנִים עלולים. לִהְיוֹתָם נִלְכָּדִים בְּפִגְעֵי הָעוֹלָם וְקוֹרוֹתָיו, וְלָכֵן כְּשֶׁבָּאִים אֲלֵיהֶם שֶׁיִּתְפַּלְּלוּ בַּעֲדָם, אֵין מָקוֹם לִטְעוֹת אַחֲרֵיהֶם, כֵּיוָן שֶׁהוּא אֶפְשָׁר שֶׁיִּקְרֶה לָהֶם גַּם כֵּן כַּמִּקְרֶה הַזֶּה. (בית א־להים, שער התפילה, יב)

תפילת תלמיד חכם על החולה איננה תפילה של גורם חיצוני, שכן הוא מרגיש בצער הזולת כאילו זה צער שלו, ואין הוא נחשב כמתווך נפרד. וטוב יותר שהוא יתפלל, מפני שהוא ה'ראש', שיכול להיכנס ולעמוד לפני ה'.

כָּל יִשְׂרָאֵל שׁוּתָּפִים, וְגוּף אֶחָד וְנֶפֶשׁ אַחַת, וּכְשֶׁאֶחָד מִצְטַעֵר גַּם חֲבֵירוֹ מַרְגִּישׁ וְעִמּוֹ מְצַעֵר ומצטער עמו. , וְעַל דֶּרֶךְ זוֹ "הַמִּתְפַּלֵּל עַל חֲבֵירוֹ צָרִיךְ שֶׁיְּחַלֶּה עַצְמוֹ עָלָיו" (תלמוד בבלי, ברכות יב, ב), פֵּירוּשׁ: שֶׁיִּרְאֶה שֶׁגַּם הוּא חוֹלֶה שיביע הזדהות רגשית אמתית. . וְכֵיוָן שֶׁשְּׁנֵיהֶם בְּצַעַר, טוֹב יוֹתֵר שֶׁיִּכָּנֵס הָרֹאשׁ מִשֶּׁיִּכָּנֵס הָרֶגֶל עַל דֶּרֶךְ מָשָׁל. הַתַּלְמִיד חָכָם הוּא הָרֹאשׁ, וְהַמִּצְטַעֵר שֶׁהוּא עַתָּה שָׁרוּי בַּדִּין הוּא בִּבְחִינַת רֶגֶל וּקְצָת נָזוּף, טוֹב לְהַכְנִיס הָרֹאשׁ כֵּיוָן שֶׁשְּׁנֵיהֶם בַּעֲלֵי דְּבָרִים וְלֹא כְּמֵלִיץ דובר. בְּעַד אַחֵר מאחר שהצדיק מרגיש בצער הזולת, הרי הוא מתפלל למען עצמו למעשה, ומוטב שיתפלל ה'ראש' הבריא, שהוא התלמיד חכם, ולא החולה בעצמו, שמצבו הרוחני פחות טוב. . (שו"ת חתם סופר אורח חיים חלק א, סימן קסו)

כל חסר וצורך גשמי שיש לאדם הוא עונש על חיסרון רוחני של האדם. החיבור בין הצדיק שמתפלל לבין החולה מאפשר את תיקון החטא, וממילא העונש עובר ממנו, והוא יכול להבריא.

יֵשׁ לְהָבִין מָה שֶׁהַצַּדִּיק מִתְפַּלֵּל וְנַעֲנֶה בִּתְפִלָּתוֹ, הֲלֹא נִרְאֶה כְּהִשְׁתַּנּוּת, וְחָלִילָה לְהַיָּחִיד הָאֲמִתִּי מֵהִשְׁתַּנּוּת צדיק שמתפלל ונענה נראה כאילו הוא משנה את מחשבת ה', וכיצד הוא יכול לעשות זאת? . אַךְ הָעִנְיָן הוּא כָּךְ, שֶׁהַצַּדִּיק הַמִּתְפַּלֵּל עַל אֵיזֶה אָדָם, בְּשָׁעָה שֶׁהוּא מִתְפַּלֵּל הוּא מִתְפַּלֵּל בְּכָל רמ"ח אֵבָרָיו וְשס"ה גִּידָיו, בְּלִי שׁוּם מַחֲשָׁבָה זָרָה, וְהוּא מְקַשֵּׁר אוֹתוֹ אָדָם שֶׁמִּתְפַּלֵּל בַּעֲדוֹ בְּרמ"ח אֵבָרָיו שֶׁלּוֹ וְהוּא מְקַדְּשׁוֹ, לָזֶה הוּא נַעֲנֶה. כִּי מֵהֵיכָן יָבוֹא שֶׁיֶּחְסַר לָאָדָם? בְּוַדַּאי מֵחֲמַת עוֹנֶשׁ עַל חֵטְא שֶׁעָשָׂה בְּאֶחָד מֵאֶבְרֵי גּוּפוֹ. וּבְעֵת שֶׁהַצַּדִּיק מְעַטֵּהוּ וְכִסָּהוּ עִמּוֹ, אָז נַעֲשָׂה אֶבְרֵי אוֹתוֹ אָדָם עִם אֶבְרֵי הַצַּדִּיק אֶחָד, וּמִמֵּילָא נִתְתַּקֵּן הָאָדָם, וְכֵיוָן שֶׁנִּתְקַן הַחֵטְא — חָלַף וְעָבַר הָעוֹנֶשׁ מִמֶּנּוּ כאשר הצדיק מתפלל, הוא עושה זאת בלי מחשבות זרות, והאדם שעליו הוא מתפלל מתקדש בתפילת הצדיק. . (נועם אלימלך, פרשת אמור, ד"ה אלה מועדי ה')