כאשר פוקדים את האדם ייסורים עליו לקבלם בשמחה ולא לכעוס על גזֵרת ה'. שבחם של הצדיקים שעמדו בניסיונות הוא על שקיבלו את הייסורים ברצון ובטוב לבב. הסבל יכול להיות עונש על העוונות, או ניסיון ומבחן מאת ה', ובכל מקרה ראוי לקבל אותו ברצון.

על האדם לסבול את הייסורים בשמחה:

כְּשֶׁתָּבֹא עָלָיו על האדם. רָעָה בְּגוּפוֹ אוֹ בְּמָמוֹנוֹ אוֹ בְּעִנְיָן מֵעִנְיָנָיו, וִיקַבֵּל הַכֹּל מֵאֱלֹקָיו בְּשִׂמְחָה וְיִסְבּוֹל סֵבֶל רוֹצֶה בְּדִין הָאֱלֹקִים, וְלֹא סֵבֶל מִתְקַצֵּף עַל גְּזֵירָתוֹ את הייסורים בכל עניין יש לקבל בשמחה, בהבנה כי הם באים מאת האלוקים. גם הסבל שסובלים ראוי שיהיה מתוך הבנה שזה רצון הבורא, ולא סבל שיש בו כעס עליו. ... וְדַע אָחִי, כִּי הָעֶשֶׂר נִסְיוֹנוֹת שֶׁנִּסָּה הַמָּקוֹם הקב"ה. אֶת אַבְרָהָם אָבִינוּ לֹא הָיִינוּ מְשַׁבְּחִים לוֹ עָמְדוֹ בָּהֶם עמידתו בניסיונות. , לוּלֵי שֶׁהָיָה מְקַבֵּל הַכֹּל מֵאֱלֹקָיו בְּרָצוֹן וּבְטוּב לֵבָב, כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר: "וּמָצָאתָ אֶת לְבָבוֹ של אברהם אבינו. נֶאֱמָן לְפָנֶיךָ אנו משבחים את אברהם אבינו שעמד בניסיונות רק מפני שקיבל אותם בשמחה וברצון. " (נחמיה ט, ח).

כמה וכמה סוגים בייסורים:

וְחִלּוּק עִנְיַן הַסֵּבֶל בְּנַפְשְׁךָ לִשְׁלֹשָׁה חֲלָקִים: הַסֵּבֶל עַל עֲבוֹדַת הָאֱלֹקִים, וְהַסֵּבֶל עַל הַמְרוֹתוֹ, וְהַסֵּבֶל עַל פִּגְעֵי הָעוֹלָם. וְזֶה הַחֵלֶק הַשְּׁלִישִׁי נֶחְלָק לִשְׁנֵי חֲלָקִים: וְהוּא הַסֵּבֶל עַל מָה שֶׁחָסֵר, אוֹ עַל הֶעְדֵּר דָּבָר אָהוּב יש שלושה סוגים של סבל: זה הנובע מתוך הקושי בעבודת ה'; הסבל מכך שאדם לא קיים את דבר ה'; והייסורים מפגעי העולם, הכוללים את החסרונות שיש לאדם וגם את מה שאין הוא משיג. . וְאֵיזֶה מֵהֶם שֶׁיִּהְיֶה יָכוֹל שֶׁתִּתְחַיֵּיב בּוֹ עַל דֶּרֶךְ הָעוֹנֶשׁ וּמוֹחֲלִים בּוֹ עֲוֹנְךָ, אוֹ שֶׁיִּהְיֶה הַתְחָלָה מִן הָאֱלֹקִים לְךָ עַל דֶּרֶךְ הַנִּסָּיוֹן וְהַמִּבְחָן, וְיַרְבֶּה בָּזֶה הַבּוֹרֵא שָׂכָר לְךָ, וְיַגְדִּיל גְּמוּלְךָ עָלָיו. וְעַל אֵיזֶה מֵהֶם שֶׁיִּהְיֶה מֵאֵלֶּה הַשְּׁנֵי פָּנִים, רָאוּי לְךָ שֶׁתְּקַבֵּל מָה שֶׁיְּבוֹאֲךָ מֵאֵת הָאֱלֹקִים מֵהֶם בְּרָצוֹן וּבְקִבּוּל טוֹב הסבל יכול להיות עונש על עוונות או ניסיון ומבחן מאת ה', ובכל מקרה ראוי לקבל את הסבל ברצון. . (חובות הלבבות שער ח, פרק ג)

מי שחושב שהייסורים באים עליו 'במקרה', עונשו יהיה שה' יתנהג עמו 'במקרה', בלי שמירה מיוחדת. ודאי יש סיבה לייסורים, ויש להם גם מטרה, והאדם צריך לבדוק היטב את מעשיו כדי לחזור בתשובה.

כְּשֶׁיִּרְאֶה אָדָם שֶׁבָּאִים עָלָיו יִסּוּרִים, אַל יַחֲשׁוֹב שֶׁבָּאִים בְּמִקְרֶה בלי סיבה. , כִּי מִי שֶׁמַּאֲמִין בְּכָךְ עָנְשׁוֹ הוּא מִדָּה כְּנֶגֶד מִדָּה עונש המותאם לחטא. , לְעָזְבוֹ לַמִּקְרִים בְּלִי שְׁמִירָה, כְּמוֹ שֶׁאָמְרָה תּוֹרָה: "וְאִם תֵּלְכוּ עִמִּי קֶרִי... וְהָלַכְתִּי אַף אֲנִי עִמָּכֶם בְּקֶרִי" (ויקרא כו, כא כד), וְעוֹנֶשׁ זֶה הוּא גָּדוֹל, כִּי רַבִּים הֵם הַמִּקְרִים הַמִּתְנַשְּׁבִים בָּעוֹלָם, וְהֶעָזוּב מִלְמַעְלָה אֵין שְׁמִירָתוֹ כְּלוּם... וְאִם בָּאוּ לָאָדָם יִסּוּרִים וְחוֹשֵׁב שֶׁלֹּא חָטָא, יְדַקְדֵּק בִּדְרָכָיו וְיִמְצָא טַעַם לַדָּבָר וִיפַשְׁפֵּשׁ בְּמַעֲשָׂיו וְיָשׁוּב בִּתְשׁוּבָה. (מנורת המאור, נר ה, כלל ג, חלק א, פרק א)

כאשר בא סבל על האדם אל לו לשאול מדוע עשה ה' כך, אלא לשאול את עצמו — כיצד עליי להתנהג כעת? התשובה לשאלה זו היא, שתפקיד הייסורים הוא לתקן את הפגמים שיש באדם, ועליו להגיע מתוך הסבל ל'משבר רוחני', לזעזוע פנימי, ולגדול ממנו.

שאלתו של בן הייעוד:

כְּשֶׁבֶּן הַיִּיעוּד בניגוד ל'איש הגורל' שחי מתוך אונס את קיומו של העולם, 'איש הייעוד' מחפש את מה שהוא צריך לעשות בו. סוֹבֵל, הוּא אוֹמֵר בְּלִבּוֹ: 'יֶשְׁנוֹ רַע, וַאֲנִי אֵינֶנִּי מַכְחִישׁ בּוֹ וְאֵינֶנִּי מְחַפֶּה עָלָיו בְּפִלְפּוּלֵי סְרָק הסברים מפולפלים אך ריקים מתוכן. ; הִנְנִי מְעוּנְיָין בּוֹ מִבְּחִינָה הִלְכָתִית, כְּאָדָם הָרוֹצֶה לָדַעַת אֶת הַמַּעֲשֶׂה אֲשֶׁר יַעֲשֶׂה; אֲנִי שׁוֹאֵל שְׁאֵלָה פְּשׁוּטָה: מָה יַעֲשֶׂה הַסּוֹבֵל וְחַי בְּסִבְלוֹ אני תופס את הסבל כנקודת מוצא לשאלה "מה עליי לעשות במצב זה". ?'. בְּמִישׁוֹר זֶה, נְקוּדַּת הַכּוֹבֶד נֶעְתֶּקֶת מִבְּחִינַת הַסִּיבָּתִיּוּת וְהַתַּכְלִיתִיּוּת סיבה ומטרה. ... לָאֶסְפֶּקְט הַמַּעֲשִׂי. הַבְּעָיָה מְנוּסַּחַת עַכְשָׁיו בִּשְׂפָתָהּ שֶׁל הַהֲלָכָה הַפְּשׁוּטָה, וְסוֹבֶבֶת סְחוֹר סְחוֹר לִמְשִׂימָה יוֹמְיוֹמִית. שְׁאֵלַת הַשְּׁאֵלוֹת הִיא: מָה מְחַיְּיבִים לעשות. הַיִּיסּוּרִים אֶת הָאָדָם? וּבְעָיָה זוֹ חִיבְּבָה הַיַּהֲדוּת וְהֶעֱמִידָה אוֹתָהּ בְּטִיבּוּר מרכז. עוֹלַם מַחֲשַׁבְתָּהּ... אֵין אָנוּ תּוֹהִים עַל דַּרְכֵי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא הַמּוּפְלָאוֹת נשגבות מהבנתנו. , אֶלָּא עַל דֶּרֶךְ הָאָדָם אֲשֶׁר בָּהּ יֵלֵךְ כְּשֶׁהַסֵּבֶל קוֹפֵץ עָלָיו. אָנוּ שׁוֹאֲלִים לֹא לְסִיבַּת הָרַע וְלֹא לְתַכְלִיתוֹ, כִּי אִם לְתִיקּוּנוֹ וְהַעֲלָאָתוֹ: אֵיךְ יִתְנַהֵג הָאָדָם בְּעֵת צָרָה? מָה יַעֲשֶׂה הָאָדָם וְלֹא יִמּוֹק יירקב. בְּיִיסּוּרָיו?

תפקיד הייסורים לתקן את מה שפגום באישיות האדם:

...הַתְּשׁוּבָה הַהִלְכָתִית לִשְׁאֵלָה זוֹ פְּשׁוּטָה מְאוֹד: הַיִּיסּוּרִים בָּאִים כְּדֵי לְרוֹמֵם אֶת הָאָדָם, לְטַהֵר אֶת רוּחוֹ וּלְקַדְּשׁוֹ, לְנַקּוֹת אֶת מַחֲשַׁבְתּוֹ וּלְצָרְפָהּ מִכָּל פְּסוֹלֶת הַשִּׁטְחִיּוּת וְסִיגֵי הַגַּסּוּת לנקות את הנפש מהשטחיות והגסות שהיא מלוכלכת בהם. ; לְעַדֵּן אֶת נַפְשׁוֹ וּלְהַרְחִיב אֶת אוֹפֶק חַיָּיו. כְּלָלוֹ שֶׁל דָּבָר: הַיִּיסּוּרִים — תַּפְקִידָם לְתַקֵּן אֶת הַפָּגוּם בְּאִישִׁיּוּתוֹ שֶׁל הָאָדָם...

קטרוג גדול יש על אדם שאינו פועל בעקבות הסבל:

אוֹי וַאֲבוֹי לוֹ לָאָדָם אִם הַיִּיסּוּרִים לֹא הֱבִיאוּהוּ לִידֵי מַשְׁבֵּר רוּחָנִי, וְנִשְׁמָתוֹ נִשְׁאֲרָה קְפוּאָה וְנֶעְדֶּרֶת סְלִיחָה שאין בה רצון לסליחה ולתשובה. ! אוֹי וַאֲבוֹי לוֹ לַסּוֹבֵל אִם אֵין נַפְשׁוֹ מִתְחַמֶּמֶת בְּלַהַט הַיִּיסּוּרִים, וְאִם אֵין הַחֲבָלִים ייסורים. מַעֲלִים אֶת נֵר ה' כינוי לנשמה. בּוֹ! כְּשֶׁמַּכְאוֹבִים תּוֹעִים בַּחֲלָלָהּ שֶׁל תֵּבֵל כְּכוֹחוֹת אֲטוּמִים לְלֹא תּוֹעֶלֶת, קִטְרוּג גָּדוֹל בּוֹקֵעַ וְעוֹלֶה לְעוּמַּת הָאָדָם הַמַּפְסִיד אֶת סִבְלוֹ כאשר כאב מגיע לעולם ואינו פועל באדם להצמיח ממנו תועלת לנשמתו, מתעורר קטרוג גדול על שהחמיץ את המסר. . (איש האמונה, קול דודי דופק, עמ' 67-70)