הייסורים בעולם הם תחליף לקרבנות שהיינו מקריבים בזמן בית המקדש, ומטרתם לנקות את האדם מחטאיו כבר בעולם הזה. בנוסף, מי שאיננו מתייסר בעולם הזה כלל הרי זה כאילו הוא מקבל כאן את שכרו על מעשיו הטובים, ולפיכך ה' מביא עלינו ייסורים קלים בעולם הזה, כדי שנקבל את השכר המלא בעולם הבא.
בזמן שאין בית מקדש וקרבנות, הייסורים מכפרים:
וְלָמָּה נִקְרְאוּ הייסורים המגיעים על האדם. "יִסּוּרִים שֶׁל אַהֲבָה" (תלמוד בבלי, ברכות ה, א)? וַהֲלֹא יִסּוּרִים שֶׁפֵּירַשְׁנוּ וְיִסּוּרִים שֶׁל עוֹנָשִׁים הֵם עַל מִיעוּט עֲבֵירוֹת שֶׁעָשָׂה ואם כן, הייסורים הם עונש, ומדוע נקראים "של אהבה"? ... אַף עַל פִּי כֵן אֵין הַשּׁוֹגֵג רָאוּי לְהֵיעָנֵשׁ עַל שִׁגְגָתוֹ בְּגֵיהִנָּם וּבְאֵר שַׁחַת, אֶלָּא שֶׁהוּא צָרִיךְ מֵירוּק מֵאוֹתוֹ עָווֹן, וּלְהִתְקַדֵּשׁ וּלְהִיטָּהֵר מִמֶּנּוּ כְּדֵי שֶׁיְּהֵא רָאוּי לַמַּעֲלָה הַהוֹגֶנֶת לְמַעֲשָׂיו הַטּוֹבִים בָּעוֹלָם הַבָּא כאשר רוב מעשי האדם טובים ומקצתם חטאים שעשה בשגגה, הקב"ה אינו רוצה שייענש האדם בגיהינום אלא יגיע ישירות לגן עדן, ולכן נדרש האדם להתנקות מחטאיו בעולם הזה. , לְפִיכָךְ חָס הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא עַל עַמּוֹ וְעַל חֲסִידָיו וְנָתַן לָהֶם הַקָּרְבָּנוֹת לְהִיכַּפֵּר בָּהֶן הַשְּׁגָגוֹת ה' ריחם על עם ישראל ונתן להם את הקרבנות בזמן המקדש כדי לכפר על העבֵרות הללו, ובזמן שאין בית המקדש קיים, הייסורים שבאים על האדם מנקים אותו מהן. , וּכְשֶׁאֵין בֵּית הַמִּקְדָּשׁ קַיָּים — מְשַׁלֵּחַ עֲלֵיהֶם יִסּוּרִים לְמָרֵק מֵהֶן אוֹתָן שְׁגָגוֹת... כָּךְ יִסּוּרִים הַלָּלוּ אַהֲבָה וְחֶמְלָה שיגיע היישר לגן העדן. עַל הָאָדָם.
הייסורים הקלים הם כדי שלא להפסיד את שכר העולם הבא:
עוֹד הִזְכִּירוּ חֲכָמִים דֶּרֶךְ אַחֶרֶת גישה אחרת. בַּיִּסּוּרִים, אָמְרוּ: "שָׁנוּ בְּבֵית מִדְרָשׁוֹ שֶׁל רַבִּי יִשְׁמָעֵאל, כָּל שֶׁעָבְרוּ עָלָיו אַרְבָּעִים יוֹם בְּלֹא יִסּוּרִים קִבֵּל עוֹלָמוֹ זכה לשכרו בעולם הבא. " (תלמוד בבלי, ערכין טז, ב). וּפֵירוּשׁ הַדָּבָר, מִן הַמִּקְרִים הַהוֹוִים בְּנוֹהַג שֶׁל עוֹלָם וְהַבָּאִים עַל הָאָדָם, כְּגוֹן שֶׁיִּמְצָא טוֹרַח בְּמַעֲשָׂיו לִפְעָמִים, וְיִכְאַב גּוּפוֹ כְּשֶׁיֹּאכַל מַאֲכָלִים רָעִים, וְרֹאשׁוֹ כְּשֶׁיַּעֲמֹד בַּשֶּׁמֶשׁ, וְיִהְיוּ לוֹ מִן הַיְּגִיעוֹת שֶׁבָּאוֹת אֲפִילּוּ עַל הַמְּלָכִים ייסורים אלה הם טרדות קטנות וקלות ערך שבאות על האדם, כמו מאמץ בעבודה, כאבי בטן וראש וכדומה, שאפילו מלכים סובלים מהם. , שֶׁכְּגוֹן אֵלּוּ אֵין נִיצּוֹל מֵהֶם אֶלָּא הָרָשָׁע הַגָּמוּר לַגֵּיהִנָּם, שֶׁמְּקַבֵּל עוֹלָמוֹ, שׁוֹמְרִים אוֹתוֹ מִשָּׁמַיִם לַעֲשׂוֹת לוֹ כָּל רְצוֹנוֹ בָּעוֹלָם הַזֶּה אדם שאינו סובל כלל, הרי זה כאילו כבר קיבל את שכרו לעולם הבא. ולכן כל אחד סובל מעט, מלבד הרשעים הגמורים שה' רוצה לתת להם את שכרם בעולם הזה. . (תורת האדם, שער הגמול)
ה' רוצה בטובת האדם, וכאשר הוא מביא עליו ייסורים כוונתו לרפא את חוליי נפשו, ולהזכיר לו לשוב מדרכיו הרעות. אם אדם איננו מפנים את המסר, עונשו כפול, אך אם הוא מקבל את המוסר האלוקי, ראוי לו לשמוח בייסורים הבאים עליו.
וְתֵדַע, כִּי מוּסַר הַשֵּׁם לְטוֹבַת הָאָדָם. כִּי אִם חָטָא אִישׁ לְפָנָיו, וַיַּעַשׂ הָרַע בְּעֵינָיו, מוּסַר הַשֵּׁם עָלָיו לִשְׁתֵּי תּוֹעֲלִיּוֹת: הָאַחַת לְכַפֵּר עַל חֲטָאָיו וּלְהַעֲבִיר עֲוֹנוֹ... וּבְתַחֲלוּאֵי הַגּוּף אֲשֶׁר חִלָּה הַשֵּׁם בּוֹ יְרַפֵּא חֳלִי נַפְשׁוֹ, כִּי הֶעָוֹן חֳלִי הַנֶּפֶשׁ. הייסורים - מחלות הגוף, הם כפרה וניקוי של החטאים - מחלות הנפש. .. וְהַשְּׁנִיָּה לְהַזְכִּירוֹ וּלְהָשִׁיבוֹ מִדְּרָכָיו הָרָעִים. כדי להזכיר לו לתקן את מעשיו. וְאִם לֹא קִבֵּל הַמּוּסָר וְלֹא נִחַת מִפְּנֵי תּוֹכָחָה, וְלֹא מָל עָרְלַת לְבָבוֹ, אוֹי לוֹ וְאוֹי לְנַפְשׁוֹ, כִּי סָבַל יִסּוּרִים וְנָשָׂא אֶת עֲוֹנוֹ וְלֹא נִרְצָה עֲוֹנוֹ, אֲבָל נִכְפַּל עוֹנְשׁוֹ. מי שאיננו מפנים את מסר המוסר ואינו מתקן את מעשיו סובל פעמיים, מפני שקיבל ייסורים בעולם הזה וגם ייענש בעולם הבא שכן לא תיקן את עוונותיו. וְכַאֲשֶׁר יְקַבֵּל אָדָם אֶת מוּסַר הַשֵּׁם וְיֵיטִיב דְּרָכָיו וּמַעֲלָלָיו, רָאוּי לוֹ שֶׁיִּשְׂמַח בְּיִסּוּרָיו, לְפִי שֶׁהוֹעִילוּהוּ תּוֹעֲלוֹת נִשְׂגָּבוֹת, וְיֵשׁ לוֹ לְהוֹדוֹת לְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ עֲלֵיהֶם, כְּמוֹ עַל שְׁאָר הַהַצְלָחוֹת. אך מי שמטיב את דרכו ראוי לו להודות לה' על הייסורים ולשמוח בהם מפני שהועילו לו, כמו על כל דבר טוב. (שערי תשובה, שער ב, ג-ד)
הייסורים שבאים על האדם הם גם כן טובה שבאה מלמעלה, וזוהי טובה עליונה יותר מהטוב הגלוי, שכן היא באה מהעולם המכוסה, שהאור שבו נעלה מאוד.
וְהִנֵּה עֵצָה הַיְּעוּצָה לְטַהֵר לִבּוֹ לנקות את הלב. מִכָּל עֶצֶב וְנִדְנוּד דְּאָגָה דאגה מטרידה. מֵעִנְיְינֵי הָעוֹלָם, וַאֲפִילּוּ בָּנִים, חַיִּים וּמְזוֹנוֹת פוריות, בריאות ופרנסה. ... כִּי גַּם זוֹ לְטוֹבָה רַק שֶׁאֵינָהּ נִגְלֵית וְנִרְאֵית לְעֵינֵי בָּשָׂר, כִּי הִיא מֵעָלְמָא דְּאִתְכַּסְּיָא, שֶׁלְּמַעְלָה מֵעָלְמָא דְּאִתְגַּלְּיָיא גם הייסורים הם לטובה, אלא שטובה הזו באה מהעולם המכוסה, שהוא עולם עליון יותר מהעולם הגלוי, והאור שבו נעלה כל־כך עד שאינו יכול להתגלות בעולם שלנו, ולפיכך הם נראים בעולם הזה כייסורים. . (תניא ליקוטי אמרים, פרק כו)
לכל אדם עבודה רוחנית שהוא צריך לעשות, והייסורים שבאים עליו קשורים למדרגתו הרוחנית. ייסורים גורמים לנפש האדם להאיר, ומקטינים את מקומו של הגוף והחומר. וכך מי שיש לו ייסורים מזדכך ומתנקה, ויכול להשפיע על רבים.
הייסורים שיש לאדם הם לפי נשמתו ולפי עבודתו:
כָּל אֶחָד לְפִי נִשְׁמָתוֹ מדרגת נשמתו. וּלְפִי עֲבוֹדָתוֹ השליחות המיוחדת שלו. , כָּךְ יֵשׁ לוֹ יִסּוּרִים. יֵשׁ שֶׁיֵּשׁ לוֹ יִסּוּרִים מִבָּנָיו וּמֵאָבִיו וּמִשָּׁכֵן, וְיֵשׁ שֶׁהוּא בְּמַדְרֵיגָה גְּדוֹלָה מִמֶּנּוּ, וְיֵשׁ לוֹ יִסּוּרִים מִשְּׁכֵנִים רְחוֹקִים, וְיֵשׁ גָּדוֹל מִמֶּנּוּ וְיֵשׁ לוֹ יִסּוּרִים מִבְּכָל הָעִיר מכל אנשי העיר. , וְיֵשׁ גָּדוֹל מְאֹד וְיֵשׁ לוֹ יִסּוּרִים מִכָּל הָעוֹלָם ככל שמדרגתו הרוחנית של האדם גבוהה יותר, הוא סובל מאנשים רבים יותר, גם כאלה המרוחקים ממנו. .
הייסורים מעצימים את הנפש:
וְכָל אֶחָד עַל יְדֵי הַיִּסּוּרִים נוֹשֵׂא עָלָיו כאשר אדם סובל מאנשים הוא נושא אותם עליו. הָאֲנָשִׁים שֶׁיֵּשׁ לוֹ יִסּוּרִים מֵהֶם, כִּי כְּשֶׁיֵּשׁ לוֹ יִסּוּרִים מֵהֶם הוּא נוֹשֵׂא אוֹתָם עָלָיו כאשר אדם סובל מאנשים הוא נושא אותם עליו. . אַךְ אֵיךְ אֶפְשָׁר לַחוֹמֶר לִישָּׂא עָלָיו כאשר אדם סובל מאנשים הוא נושא אותם עליו. כָּל כָּךְ אֲנָשִׁים? החומר, הצד הפיזי של האדם, הוא מוגבל, וכיצד הוא יכול לשאת עליו צרות מכל כך הרבה בני־אדם? אַךְ עַל יְדֵי הַיִּסּוּרִין נִכְנָע גּוּפוֹ, כִּי כָּל הַיִּסּוּרִים נִקְרָאִים צָרוֹת, עַל שֵׁם שֶׁהֵם מְצֵירִין וּמְעִיקִים לְהַגּוּף, וּכְשֶׁנִּתְכַּתֵּת נשבר. הַגּוּף עַל יְדֵי הַצָּרוֹת עַל יְדֵי זֶה מְאִירָה וְנִתְגַּדְּלָה גדלה. הַנֶּפֶשׁ הייסורים מצמצמים את מרכזיות גופו של האדם ואז יש יותר מקום לנפשו להאיר ולגדול. , כִּי בְּהִכָּנַע הַחוֹמֶר תִּגְדַּל הַצּוּרָה הנפש. ... וְעַל כֵּן נִקְרֵאת צָרָה לְשׁוֹן צוּרָה, כִּי עַל יְדֵי הַצָּרָה נִכְנָע הַגּוּף וּמְאִירָה הַצּוּרָה הנפש. . נִמְצָא מסקנת הדברים. שֶׁעַל יְדֵי זֶה שֶׁיֵּשׁ לוֹ יִסּוּרִין וְצָרוֹת מְאִירָה הַצּוּרָה הנפש. , הַיְינוּ הַנֶּפֶשׁ הייסורים מצמצמים את מרכזיות גופו של האדם ואז יש יותר מקום לנפשו להאיר ולגדול. , וְהַנֶּפֶשׁ הייסורים מצמצמים את מרכזיות גופו של האדם ואז יש יותר מקום לנפשו להאיר ולגדול. אֶפְשָׁר לָהּ לָשֵׂאת עָלֶיהָ כַּמָּה וְכַמָּה אֲנָשִׁים. (ליקוטי מוהר"ן, קע)
