כאשר יש מחלה בנפש צריך לפנות אל רופאי הנפשות, כשם שהולכים אל רופאים רגילים בעת מחלה בגוף. הסיבה שאנשים נוטים להזניח את הנפש היא בשל עיסוקם המוגבר בגוף. לעומת זה, הצדיק מכיר את עליונות הנפש על הגוף, מקבל את ייסורי הגוף בשמחה, ומכיר שבאו עליו מפני עוונותיו.
מחלת הנפש היא מחלה שצריך לה רופאים:
הָעוֹלָם בני האדם, הציבור בכללו. סוֹבְרִים כִּי מַחֲלָה הִיא רַק חוֹלִי הַגּוּף, אֲבָל חֶסְרוֹן הַנֶּפֶשׁ אֵין זֶה מַחֲלָה רַק חֶסְרוֹן נַפְשִׁי אנשים מחשיבים רק בעיות בגוף כ'מחלות', ומתעלמים מחסרונות רוחניים, שהם מחלות הנפש. , וְלָכֵן עַל חוֹלִי הַגּוּף הוֹלְכִים לַמֶּרְחַקִּים לִדְרוֹשׁ אֶל הָרוֹפְאִים, מָה שֶׁאֵינוֹ כֵּן עַל חֶסְרוֹן נַפְשִׁי אנשים מחשיבים רק בעיות בגוף כ'מחלות', ומתעלמים מחסרונות רוחניים, שהם מחלות הנפש. . וְהָאֱמֶת, נַהֲפוֹךְ הוּא, אֵבְרֵי הַגּוּף הֵם מַלְבּוּשׁ לַנֶּפֶשׁ, וְאִם גַּם לַמַּלְבּוּשׁ דּוֹרְשִׁים כָּל כָּךְ בְּכָל מְאוֹדָם, עִיקַּר הָאָדָם, שֶׁהוּא הַנֶּפֶשׁ, כַּמָּה צָרִיךְ לִדְרוֹשׁ בָּרוֹפְאִים איברי הגוף הם רק לבוש לנפש, ואם דואגים כל־כך ללבוש, ודאי שצריכים לדאוג לעיקר הוא הנפש. ...
רוב האנשים מרוכזים בגופם, ואילו הצדיק מעדיף את נפשו על גופו:
רוֹב הָאֲנָשִׁים אֵינָם אוֹהֲבִים אֶלָּא אֶת גּוּפָם וְלֹא אֶת נַפְשָׁם, כִּי אֵין לָהֶם בְּמָה לְהַבְחִין תַּעֲנוּגֵי הַנֶּפֶשׁ, וְיִסּוּרֵי הַגּוּף הוּא מַרְגִּישׁ, כִּי הוּא אוֹהֲבוֹ הָעַז. וְאִם יֵלֵךְ אֶל חָכָם לְבַקֵּשׁ עָלָיו רַחֲמִים, אֵין זֶה אֶלָּא כְּכָל הַדְּבָרִים הָרְחוֹקִים שֶׁבִּשְׁבִיל אַהֲבַת הַגּוּף מְקָרֵב הָרְחוֹקוֹת. כְּלָלוֹ שֶׁל דָּבָר: חֶסְרוֹן הַגּוּף צָרָה גְּדוֹלָה הִיא בְּעֵינָיו הצדיק אוהב את נפשו בעיקר, ומתייחס לבעיות הגוף מנקודת מבט רוחנית. אם יש לו ייסורים, הוא מבין שזה בגלל עוונותיו, וברור לו שכל מה שעושה ה' הוא לטובה, והוא יודע מה טוב לו יותר ממנו. כאשר הוא נחלץ מצרה, שמח הצדיק מפני שהדבר מבטא קִרבה של ה' אליו. , וְלֹא כֵן נַפְשׁוֹ אנשים אינם מודעים ומכירים די את נפשם, ולכן עסוקים בגופם וחשים את כאביו. גם כאשר הם הולכים אל הצדיקים להתברך, הדבר קשור בדרך כלל לבעיות בגופם. ... וְהַצַּדִּיק לְהֶפֶךְ, אֵינוֹ אוֹהֵב אֶת גּוּפוֹ הַפָּחוּת, רַק נַפְשׁוֹ אנשים אינם מודעים ומכירים די את נפשם, ולכן עסוקים בגופם וחשים את כאביו. גם כאשר הם הולכים אל הצדיקים להתברך, הדבר קשור בדרך כלל לבעיות בגופם. הַנִּכְבֶּדֶת, וְאִם חַס וְשָׁלוֹם יֶאֱרַע לוֹ דָּבָר יִתְלֶה בַּעֲוֹנוֹתָיו הַמְּרוּבִּים, וְ"כָּל מָה שֶׁעוֹשֶׂה הָרַחֲמָן — אֵין לוֹ שׁוּם סָפֵק — שֶׁלְּטוֹב הוּא עוֹשֶׂה" (תלמוד בבלי, ברכות ס, ב), וּמְקַבְּלוֹ בְּשִׂמְחָה, וְיֵדַע בַּהֲבָנָה כִּי "בָּנִים אַתֶּם" (דברים יד, א), וְהָאָב יוֹדֵעַ טוֹבַת בְּנוֹ הַקָּטָן יוֹתֵר מֵהַקָּטָן עַצְמוֹ. וְאִם נֶחֱלַץ מִצָּרָה יִשְׂמַח מְאֹד, בְּהֶפֶךְ מֵהָאִישׁ הַפָּשׁוּט הַנִּזְכָּר לְעֵיל, כִּי יֵשׁ לוֹ הִתְקָרְבוּת מֵאָב רַחֲמָן שֶׁהוּא כֹּל יָכוֹל, וְהוּא הִצְלִיחַ לִמְצֹא חֵן בְּעֵינָיו הצדיק אוהב את נפשו בעיקר, ומתייחס לבעיות הגוף מנקודת מבט רוחנית. אם יש לו ייסורים, הוא מבין שזה בגלל עוונותיו, וברור לו שכל מה שעושה ה' הוא לטובה, והוא יודע מה טוב לו יותר ממנו. כאשר הוא נחלץ מצרה, שמח הצדיק מפני שהדבר מבטא קִרבה של ה' אליו. . (חכמה ומוסר, חלק א, קכב)
