לפעמים הנבואה מיועדת לנביא עצמו, ולפעמים נבואתו היא בעבור אחרים, והם מצווים לשמוע לדבריו. אין חיוב לשמוע לכל אחד שמראה מופתים ואומר דברים, אלא רק אם אנו מכירים בו שהוא ראוי לנבואה.

הַנָּבִיא, אֶפְשָׁר ייתכן. שֶׁתִּהְיֶה נְבוּאָתוֹ לְעַצְמוֹ בִּלְבַד, לְהַרְחִיב לִבּוֹ וּלְהוֹסִיף דַּעֲתוֹ, עַד שֶׁיֵּדַע מָה שֶׁלֹּא הָיָה יוֹדֵעַ מֵאוֹתָן הַדְּבָרִים הַגְּדוֹלִים שישיג ויבין יותר מן הנעשה בעולמות העליונים. , וְאֶפְשָׁר ייתכן. שֶׁיְּשׁוּלַּח יישלח. לְעַם מֵעַמֵּי הָאָרֶץ אוֹ לְאַנְשֵׁי עִיר אוֹ מַמְלָכָה, לְכוֹנֵן אוֹתָם וּלְהוֹדִיעָם מָה יַעֲשׂוּ, אוֹ לְמָנְעָם מִמַּעֲשִׂים הָרָעִים שֶׁבִּידֵיהֶם להורות להם מה יעשו וממה עליהם להימנע. . וּכְשֶׁמְּשַׁלְּחִים אוֹתוֹ נוֹתְנִים לוֹ אוֹת וּמוֹפֵת נס. , כְּדֵי שֶׁיֵּדְעוּ הָעָם שֶׁהָאֵ־ל שְׁלָחוֹ בֶּאֱמֶת. וְלֹא כָּל הָעוֹשֶׂה אוֹת וּמוֹפֵת נס. מַאֲמִינִים לוֹ שֶׁהוּא נָבִיא, אֶלָּא אָדָם שֶׁהָיִינוּ יוֹדְעִים בּוֹ מִתְּחִלָּתוֹ שֶׁהוּא רָאוּי לִנְבוּאָה בְּחָכְמָתוֹ וּבְמַעֲשָׂיו שֶׁנִּתְעַלֶּה בָּהֶן עַל כָּל בְּנֵי גִּילוֹ, וְהָיָה מְהַלֵּךְ בְּדַרְכֵי הַנְּבוּאָה בִּקְדוּשָּׁתָהּ וּבִפְרִישׁוּתָהּ, וְאַחַר כָּךְ בָּא וְעָשָׂה אוֹת וּמוֹפֵת נס. וְאָמַר שֶׁהָאֵ־ל שְׁלָחוֹ, מִצְוָה לִשְׁמוֹעַ מִמֶּנּוּ המצווה להאמין לנביא ולשמוע בקולו אינה תלויה רק בביצוע מופת, אלא גם בידיעה המוקדמת שאדם זה ראוי לנבואה. , שֶׁנֶּאֱמַר: "אֵלָיו תִּשְׁמָעוּן" (דברים יח, טו). (משנה תורה, הלכות יסודי התורה ז, ז)