כל הנביאים רואים את מראה הנבואה בחיזיון לילה, או ביום לאחר שנופלת עליהם תרדמה. בשעה שהם מתנבאים הם מאבדים שליטה בגופם, ודעתם פנויה כדי להבין את מה שהיא רואה.
כל הנבואות אינן בדיבור ישיר, אלא בדרך של משל וחידה, והנבואה היא 'מראה' ולא דיבורים שהנביא שומע. לפעמים מוצאים אנו בספרי הנבואה רק את פתרון המראה, ולפעמים מופיע המשל והנמשל.
הַדְּבָרִים שֶׁמּוֹדִיעִים המסר המועבר בנבואה. לַנָּבִיא בְּמַרְאֵה הַנְּבוּאָה דֶּרֶךְ מָשָׁל מוֹדִיעִים לוֹ, וּמִיָּד יֵחָקֵק בְּלִבּוֹ פִּתְרוֹן הַמָּשָׁל בְּמַרְאֵה הַנְּבוּאָה וְיֵדַע מָה הוּא הנביא מבין מיד מהי משמעות המשל. , כְּמוֹ הַסּוּלָּם שֶׁרָאָה יַעֲקֹב אָבִינוּ וּמַלְאָכִים עוֹלִים וְיוֹרְדִים בּוֹ, וְהוּא הנביא מבין מיד מהי משמעות המשל. הָיָה מָשָׁל לַמַּלְכֻיּוֹת וְשִׁעְבּוּדָן, וּכְמוֹ הַחַיּוֹת שֶׁרָאָה יְחֶזְקֵאל, וְהַסִּיר נָפוּחַ וּמַקֵּל שָׁקֵד שֶׁרָאָה יִרְמְיָה, וְהַמְּגִלָּה שֶׁרָאָה יְחֶזְקֵאל, וְהָאֵיפָה שֶׁרָאָה זְכַרְיָה יש כאן דוגמאות רבות לנבואות הכתובות בתנ"ך, והן נבואות שיש בהן משל: סולם יעקב , וְכֵן שְׁאָר הַנְּבִיאִים, מֵהֶם אוֹמְרִים הַמָּשָׁל וּפִתְרוֹנוֹ כְּמוֹ אֵלּוּ, וְיֵשׁ שֶׁהֵם אוֹמְרִים הַפִּתְרוֹן בִּלְבַד, וּפְעָמִים אוֹמְרִים הַמָּשָׁל בִּלְבַד בְּלֹא פִּתְרוֹן, כְּמִקְצָת דִּבְרֵי יְחֶזְקֵאל וּזְכַרְיָה יש כאן דוגמאות רבות לנבואות הכתובות בתנ"ך, והן נבואות שיש בהן משל: סולם יעקב , וְכוּלָּם בְּמָשָׁל וְדֶרֶךְ חִידָה הֵם מִתְנַבְּאִים מקצת מהנבואות כוללות גם את הנמשל, ויש מהנבואות שמוזכר בהן רק הנמשל בלי המשל עצמו, ויש מהנבואות שיש בהן המשל בלבד, אבל כל הנבואות הן בדרך משל וחידה. . (משנה תורה, הלכות יסודי התורה ז, ג)
לא רק תוכן הנבואה נמסר לנביא מאת ה', אלא גם המילים המדויקות שישתמש בהן. אין לנביא בחירה כלל בעת הנבואה, והוא משמש צינור בלבד להעברת הנבואה.
במקצת הנבואות מקבל הנביא רק את תוכן העניין שאותו הוא צריך להתנבא, והוא עצמו בוחר את המילים שבהן יעביר את המסר. לעומת זה, יש נבואות שהנביא מקבל עם המילים שבהן הוא צריך לומר את הנבואה. לפעמים הנביא מקבל גם ציווי לעשות מעשה נבואי, ומעורר בזה כוחות עליונים הקשורים לנבואה זו.
בִּנְבוּאַת הַמִּתְנַבְּאִים שְׁתֵּי הַבְחָנוֹת: הָרִאשׁוֹנָה — הָעִנְיָן התוכן. , וְהַשְּׁנִיָּה — הַדְּבָרִים וְהַמִּלּוֹת המילים המשמשות להעברת הנבואה. . וְזֶה כִּי הִנֵּה יֵשׁ שֶׁיַּשִּׂיג הַנָּבִיא עִנְיָן מֵהָעִנְיָנִים וְלֹא יוּגְבַּל לוֹ הרבה פעמים מצטרפת לנבואה הוראה לביצוע מעשה מסוים, והכוונה במעשה זה היא לעורר את הכוחות העליונים ולהוריד אותם לעולם המעשה. בְּמִלּוֹת, אֶלָּא יַגִּיד הַנָּבִיא בְּמִלּוֹת כִּרְצוֹנוֹ יש נביאים שמקבלים רק את תוכן העניין והם חופשיים לבטא אותו במילים שלהם. , וְיֵשׁ שֶׁיַּשִּׂיגוּ עִנְיָן מוּגְבָּל בְּמִלּוֹת גַּם כֵּן, כְּגוֹן נְבוּאוֹתֵיהֶם שֶׁל יְשַׁעְיָהוּ, יִרְמְיָהוּ וּשְׁאָר הַנְּבִיאִים, הַנִּכְתָּבוֹת לְדוֹרוֹת, שֶׁהִנֵּה נִגְבְּלוּ מִלּוֹתֵיהֶם בַּנְּבוּאָה, לִכְלוֹ הרבה פעמים מצטרפת לנבואה הוראה לביצוע מעשה מסוים, והכוונה במעשה זה היא לעורר את הכוחות העליונים ולהוריד אותם לעולם המעשה. ל עִנְיָנִים רַבִּים כְּאֶחָד, וְגַם בָּזֶה תִּשְׁתַּנֶּה הַמְּלִיצָה, כְּפִי הֲכָנַת הַנָּבִיא עַצְמוֹ וּדְרָכָיו, וְגַם יִשְׁתַּנֶּה לְטֶבַע לְשׁוֹנוֹ וְדֶרֶךְ דִּבּוּרוֹ לפעמים הנביא מקבל את המילים של הנבואה, כפי שהוא בנבואה שנכתבה לדורות, אף־על־פי שסגנון המילים שונה מנביא לנביא, ותלוי בכל נביא לפי הכנותיו לנבואה ואופיו. . וּפְעָמִים רַבּוֹת נִתָּן לַנְּבִיאִים לַעֲשׂוֹת מַעֲשִׂים עִם נְבוּאָתָם, כְּגוֹן אֲזוֹרוֹ שֶׁל יִרְמְיָהוּ חגורת פשתן שנצטווה לטמון בנקיקי הסלעים ולהוציאה. (ירמיה יג), וּלְבֵנָה שֶׁל יְחֶזְקֵאל שהיה צריך לחרות עליה את צורת העיר ירושלים. (יחזקאל ד), וְרַבִּים כָּאֵלֶּה, וְעִנְיָנָם הָיָה, שֶׁעַל יְדֵי הַמַּעֲשִׂים הָהֵם הָיוּ מִתְעוֹרְרִים כֹּחוֹת מִכֹּחוֹת הָעֶלְיוֹנִים, מָה שֶׁהָיָה מִצְטָרֵךְ לְפִי אֲמִיתַּת הָעִנְיָן התוכן. שֶׁעָלָיו הָיְתָה הַנְּבוּאָה, בְּכָל בְּחִינוֹתָיו, וּמֵאָז הָיוּ מִזְדַּמְּנִים וְנִפְקָדִים לְהוֹצִיא הַדָּבָר לַפּוֹעַל בַּזְּמַן הָרָאוּי לוֹ הרבה פעמים מצטרפת לנבואה הוראה לביצוע מעשה מסוים, והכוונה במעשה זה היא לעורר את הכוחות העליונים ולהוריד אותם לעולם המעשה. . (דרך ה' ח"ג, פרק ד, א)
