לאחר שאדם מזדכך ואין לו חטאים, הוא יכול לקבל נבואה כאשר הוא מתכוון לכך. הנבואה איננה באה כאשר הנשמה יוצאת ממש מהגוף, שאז זה חלום ככל החלומות, אלא בעוד הנשמה בגוף, והאדם מתנתק מן החיבור לגשמי ומתחבר לרוחני.

הנבואה באה לאדם לאחר שהוא מזדכך ואין לו חטאים:

וּבַזֶּה יִתְבָּאֵר עִנְיַן הַנְּבוּאָה, כִּי אַחַר הֱיוֹת הָאָדָם בְּחוֹמֶר זַךְ, בְּלִי זֹהֲמַת הַיֵּצֶר הָרַע, וְלֹא בְּכוֹחוֹת הַנֶּפֶשׁ הַיְּסוֹדִית כְּלָל, וְלֹא יֵשׁ בְּיָדוֹ חֵטְא הַפּוֹגֵם בְּאֵיזֶה שׁוֹרֶשׁ מִשָּׁרְשֵׁי נִשְׁמָתוֹ, הִנֵּה כַּאֲשֶׁר יְכַוֵּין עַצְמוֹ לְהִתְדַּבֵּק עַד שָׁרְשׁוֹ הָעֶלְיוֹן יוּכַל לְהִתְדַּבֵּק בּוֹ לאחר שהאדם מזכך את עצמו, מתנתק ומתנקה מחטאים ודחפים גשמיים העלולים לפגוע בשורש נשמתו, אז, כשיתכוונן לחיבור אל הרוחני, יוכל לדבוק בו. .

התפשטות הנשמה מהגוף — ריכוז מוחלט ברוחני:

וְאָמְנָם, אַף עַל פִּי שֶׁהוּא רָאוּי לְכָךְ, צָרִיךְ לְהַפְשִׁיט נִשְׁמָתוֹ מִכֹּל וָכֹל, וּלְהַפְרִידָהּ מִכָּל עִנְיְנֵי הַחוֹמֶר להתנתק לחלוטין מעניינים של חומריות. , וְאָז תּוּכַל לְהִדָּבֵק בְּשָׁרְשָׁהּ הָרוּחָנִי. וְהִנֵּה, אֵין עִנְיַן הִתְפַּשְּׁטוּת הַזֶּה שֶׁתִּמְצָא כָּתוּב בְּכָל הַסְּפָרִים בְּעִנְיְנֵי הַנְּבוּאָה וְרוּחַ הַקּוֹדֶשׁ הִתְפַּשְּׁטוּת מַמָּשִׁי, שֶׁהַנְּשָׁמָה יוֹצֵאת מִגּוּפוֹ מַמָּשׁ, כְּעִנְיַן הַשֵּׁינָה, וְשֶׁאִם כֵּן אֵין זוֹ נְבוּאָה אֶלָּא חֲלוֹם כְּכָל הַחֲלוֹמוֹת המושג 'התפשטות הגשמיות' המופיע בהקשר לנבואה, אין משמעו התנתקות מן הגוף בדומה למצב שינה. חיזיון בשעה של ניתוק הנשמה מהגוף מוגדר חלום. . אָמְנָם, הַשְׁרָאַת רוּחַ הַקּוֹדֶשׁ עַל הָאָדָם הוּא, בִּהְיוֹת הַנְּשָׁמָה בְּגוּפוֹ בְּהָקִיץ כשהוא ער. , וְלֹא תֵּצֵא מִמֶּנּוּ ינקה את מחשבותיו ואת כוח הדמיון שלו מכל מחשבה על גשמיות. , אֲבָל עִנְיַן הַהִתְפַּשְּׁטוּת הוּא, כִּי יָסִיר כָּל מַחְשְׁבוֹתָיו לְגַמְרֵי וְהַכֹּחַ הַמְּדַמֶּה שֶׁבּוֹ, שֶׁהוּא כֹּחַ נִמְשָׁךְ מֵהַנֶּפֶשׁ הַחַיָּה הַיְּסוֹדִית שֶׁבּוֹ, יַפְסִיקֶנּוּ מִלְּדַמּוֹת וּלְחַשֵּׁב וּלְהַרְהֵר בְּשׁוּם עִנְיָן מֵעִנְיְנֵי הָעוֹלָם הַזֶּה, כְּאִלּוּ יָצָא נַפְשׁוֹ מִמֶּנּוּ ינקה את מחשבותיו ואת כוח הדמיון שלו מכל מחשבה על גשמיות. , וְאָז הוֹפֵךְ כֹּחַ הַמְּדַמֶּה מַחְשְׁבוֹתָיו לְדַמּוֹת וּלְצַיֵּר כְּאִלּוּ עוֹלֶה בָּעוֹלָמוֹת הָעֶלְיוֹנִים, בְּשָׁרְשֵׁי נַפְשׁוֹ אֲשֶׁר לוֹ שָׁם מִזֶּה לָזֶה, עַד שֶׁהִגִּיעַ צִיּוּר דִּמְיוֹנוֹ בַּמָּקוֹם בַּמָּקוֹר שֶׁלּוֹ הָעֶלְיוֹן, וְיוּחְקְקוּ צוּרוֹת כָּל הָאוֹרוֹת בַּמַּחְשָׁבָה, כְּאִילּוּ מְצוּיָּיר וְרוֹאֶה אוֹתָם כְּפִי דֶּרֶךְ כֹּחוֹ הַמְּדַמֶּה לְצַיֵּיר בְּדַעֲתוֹ עִנְיְנֵי הָעוֹלָם הַזֶּה, אַף עַל פִּי שֶׁאֵינוֹ רוֹאֶה אוֹתָם, כַּנּוֹדָע בְּחָכְמַת הַטֶּבַע ואז יוכל לנתב את כוח המחשבה והדמיון לריכוז מוחלט ברוחני, בשורש נפשו ובעולמות העליונים, עד שיגיע למצב שהוא רואה אותם במחשבתו. . (שערי קדושה, שער ה)