חטאו של אדם הראשון, שאכל מעץ הדעת, גרם שכל בני האדם ימותו בסופו של דבר. הפרדת הגוף מהנפש היא עונש על חטאו של אדם הראשון, שהפריד את הפרי מעץ הדעת.

אלמלא חטא אדם הראשון היה חי לנצח, כמלאכי השרת:

וְיָדוּעַ, כִּי הַמִּיתָה נִגְזְרָה עַל אָדָם הָרִאשׁוֹן, שֶׁהָיָה שׁוֹרֶשׁ הָעוֹלָם וְעִיקַּר כָּל הַתּוֹלָדוֹת, וְאֵין אֶחָד מֵהֶם יָכוֹל לְהִמָּלֵט מִמֶּנָּה ממנו יצאו כל באי העולם, ואף אחד איננו יכול לברוח מן המיתה. . כִּי בְּחֶטְאוֹ מֵת, וְאִלְמָלֵא חֶטְאוֹ אילו לא היה חוטא. הָיָה חַי לְעוֹלָם כְּמַלְאֲכֵי הַשָּׁרֵת...

החטא היה בהפרדת הפרי מעץ הדעת, והעונש דוגמתו הוא הפרדת הגוף מהנפש:

וּכְבָר יָדוּעַ מִדֶּרֶךְ הַטֶּבַע, כִּי כְּשֶׁהַשּׁוֹרֶשׁ לוֹקֶה וְנִפְסָד, גַּם הָעֲנָפִים יִקְּחוּ חֶלְקָם מִן הַהֶפְסֵד כאשר שורשו של העץ מתקלקל, נפגעים גם הענפים. . וּמִיתַת הָאָדָם הִיא פֵּירוּד הַנֶּפֶשׁ מִן הַגּוּף, וְהָיָה הָעוֹנֶשׁ דּוּגְמַת הַחֵטְא שֶׁהִפְרִיד הַפְּרִי מִן הָאִילָן, וְהוּא דְּבַר רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה: "קִצֵּץ בַּנְּטִיעוֹת" (תקוני זוהר סט), כִּי חָטָא בְּפֵירוּד דָּבָר בַּמַּעֲשֶׂה וּבַמַּחֲשָׁבָה המוות הוא הפרדת הנפש מהגוף, בדומה לחטאו של אדם הראשון שהפריד את פרי עץ הדעת מן האילן, שכן שורש המעשה הגופני הוא במחשבה נפשית, והפרדת הפרי מהעץ היא כהפרדת הגוף מן הנפש. .

מפני גזֵרת המיתה על אדם הראשון אפילו צדיקים גמורים מתים:

וְאִם כֵּן, עִנְיַן הַמִּיתָה הַזּוֹ הִיא דֶּרֶךְ לְכָל הָעוֹלָם, מִפְּנֵי שֶׁהֵם עַנְפֵי הַשּׁוֹרֶשׁ וְתוֹלְדוֹתֵיהֶם שֶׁל אָדָם. וְאֵין צָרִיךְ לוֹמַר כִּי הִיא בַּצַּדִּיקִים הַחוֹטְאִים, כִּי אַף הַצַּדִּיקִים הַגְּמוּרִים שֶׁלֹּא חָטְאוּ מֵעוֹלָם המוות חל על כל בני האדם, מכיוון שהם ענפים היוצאים משורשו של אדם הראשון. אפילו צדיקים, שלא חטאו מעולם, מתים מפני שכך נגזר על אדם הראשון. הֵם בִּכְלַל עוֹנֶשׁ הַמִּיתָה, מִפְּנֵי גְּזֵירַת אָדָם הָרִאשׁוֹן, שֶׁהֲרֵי מָצִינוּ צַדִּיקִים גְּמוּרִים שֶׁלֹּא חָטְאוּ מֵעוֹלָם המוות חל על כל בני האדם, מכיוון שהם ענפים היוצאים משורשו של אדם הראשון. אפילו צדיקים, שלא חטאו מעולם, מתים מפני שכך נגזר על אדם הראשון. וּמֵתוּ. (כד הקמח, אבל, א)