כשאדם צעיר כוחותיו הגופניים הם הדומיננטיים, אך ככל שהוא מזדקן — עוזבים אותו הכוחות הגופניים וכך גם התאוות. בזמן הזה האדם יכול לשמוח בהשגותיו השכליות. מי שמשקיע בצדדים השכליים ושמח בהם, יוכל בזִקנתו להשתוקק לה' ולרצות להידבק בו.
הַפִּילוֹסוֹפִים הִבְהִירוּ שֶׁבְּגִיל הַנְּעוּרִים הַכּוֹחוֹת הַגּוּפָנִיִּים הֵם לְרוֹעֵץ לְרוֹב מַעֲלוֹת הָאוֹפִי, כָּל שֶׁכֵּן לְמַחֲשָׁבָה זַכָּה זֹאת הַנּוֹבַעַת מִשְּׁלֵמוּת הַמּוּשְׂכָּלוֹת וְהַמְּבִיאָה לַחֲשׁוֹק בּוֹ יִתְעַלֶּה, כִּי לֹא יִיתָּכֵן שֶׁהִיא תִּימָּצֵא עִם רְתִיחַת הַלֵּחוּיוֹת שֶׁל הַגּוּף כוחותיו ונטיותיו הגופניים של אדם צעיר מקשים עליו להגיע למידות נעלות ולהיות שקוע במחשבות טהורות, שמאפשרות לו להגיע לתשוקה כלפי ה'. . אֲבָל כְּכָל שֶׁנֶּחֱלָשִׁים כּוֹחוֹת הַגּוּף וְאֵשׁ הַתַּאֲווֹת דּוֹעֶכֶת, מִתְחַזֵּק הַשֵּׂכֶל וּמִתְפַּשֵּׁט אוֹרוֹ וּמִזְדַּכֶּכֶת הַשָּׂגָתוֹ וְשָׂמֵחַ בְּמָה שֶׁהִשִּׂיג כאשר אדם מזדקן, וכוחותיו הגופניים נחלשים. (מורה הנבוכים ג, נא)
מי שבוחר בצעירותו בדרך טובה, ואיננו נכנע לתאוות הגופניות, ככל שהשנים חולפות וכוחותיו הגופניים עוזבים אותו — דעתו מתיישבת, והוא שמח על שבחר בטוב. לעומת זה, מי שבוחר בצעירותו ללכת אחרי תאוות העולם הזה ומשקיט את קולו של השכל, ככל שעוברות השנים וכוחותיו הגופניים עוזבים אותו — דעתו נטרפת, והוא איננו משלים עם הבחירות שהיו לו בצעירותו.
זקני תלמידי חכמים דעתם מתיישבת:
"זִקְנֵי עַם הָאָרֶץ כָּל זְמַן שֶׁמַּזְקִינִים דַּעֲתָם מִטָּרֶפֶת עֲלֵיהֶם, אֲבָל זִקְנֵי תּוֹרָה כָּל זְמַן שֶׁמַּזְקִינִים דַּעֲתָם מִתְיַישֶּׁבֶת עֲלֵיהֶם" (משנה, קינים פ"ג מ"ו). וְאֵין הַכַּוָּונָה שֶׁכָּל זְמַן שֶׁיַּזְקִינוּ תִּתְרַבֶּה חָכְמָתָם, כִּי אֶפְשָׁר שֶׁאֵין כֵּן, כִּי מֵאֲשֶׁר הַשֵּׂכֶל צָרִיךְ לְכֵלִים גַּשְׁמִיִּים, אֶפְשָׁר שֶׁכַּאֲשֶׁר יַפְלִיג בַּזִּקְנָה, וְיַפְלִיגוּ הַכֵּלִים לְהֵחָלֵשׁ — יֵחָלֵשׁ גַּם הוּא אין לפרש את כוונת המשנה, שכאשר תלמידי חכמים מזדקנים מתרבה חכמתם, מפני שלפעמים בימי הזקנה גם היכולות השכליות נחלשות. ... אֲבָל אָמַר "דַּעֲתָם מִתְיַישֶּׁבֶת", וּפֵירוּשָׁהּ שֶׁזִּקְנֵי תּוֹרָה אֲשֶׁר בְּבַחֲרוּתָם הִנִּיחוּ תַּאֲווֹת הָעוֹלָם וּבָחֲרוּ הַדֶּרֶךְ הַטּוֹבָה, כָּל זְמַן שֶׁמַּזְקִינִים מִתְפַּיְּיסִים יוֹתֵר וְדַעֲתָם נוֹחָה מִמָּה שֶׁהִסְכִּימוּ עָלָיו מי שלא נכנע בצעירותו לתאוות העולם ובחר בדרך הטובה, כאשר הוא מזדקן הוא מרגיש שלם יותר ויותר עם בחירתו. .
כאשר האדם צעיר יש ניגוד בין הבחירה השכלית לתאוות הגופניות:
וְהוּא, כִּי בְּבַחֲרוּתָם אַף עַל פִּי שֶׁהִסְכִּימוּ לַעֲזוֹב תַּאֲווֹת הָעוֹלָם וּמוֹתָרָיו, אִי אֶפְשָׁר שֶׁלֹּא יְנִיעֵם בַּחֲרוּתָם לִפְעָמִים אֲלֵיהֶם, וְאַף עַל פִּי שֶׁשִּׂכְלָם מְנַגֵּד לָזֶה, וּמוֹנְעָם שֶׁלֹּא יִהְיוּ נִפְתִּים אַחֲרֵיהֶם, אִי אֶפְשָׁר שֶׁלֹּא יִתְאַוּוּ עֲלֵיהֶם בְּצַד מָה, וְשֶׁתִּתְיַשֵּׁב דַּעֲתָן עֲלֵיהֶם לְגַמְרֵי בִּהְיוֹתָם בֵּין שְׁנֵי הַכּוֹחוֹת הַמְּנַגְּדִים כאשר אדם צעיר, גם אם בשכלו החליט שלא לנהות אחרי תאוות העולם, הרי זו החלטה שמנוגדת לכוחות הגופניים ולתשוקות של הצעירים, וממילא דעתו איננה מיושבת. . אֲבָל כָּל זְמַן שֶׁמַּזְקִינִים וְהַתַּאֲווֹת נֶחֱלָשׁוֹת, וְהַדִּמְיוֹן רוֹאֶה שֶׁכָּל מָה שֶׁדִּימָּהוּ מֵעִנְיְנֵי זֶה הָעוֹלָם דָּבָר בָּטֵל וְאָבֵד וְכָלֶה וְיִכְלֶה בֵּין יָדָיו, אָז אֵין הַשֵּׂכֶל מְנַגֵּד וְחוֹלֵק, וּלְפִיכָךְ דַּעֲתָן מִתְיַישֶּׁבֶת, לְפִי שֶׁהֵם רוֹאִים בְּבֵירוּר שֶׁבָּחֲרוּ הַטּוֹב וְשֶׁהִסְכִּימוּ עָלָיו, וְשֶׁכָּל מָה שֶׁהֶנְאוּהוּ מֵעִנְיְנֵי הָעוֹלָם הַזֶּה, דָּבָר בָּטֵל, וְשֶׁאֵין לִדְאוֹג כְּלָל בְּמָה שֶׁעֲזָבוּהוּ ככל שהאדם מזדקן ותאוותיו נחלשות, הוא רואה בבירור את בחירתו בדרך הטובה, והוא איננו צריך לדאוג מכך שכוחותיו הגופניים עוזבים אותו. .
