מבר המצווה ואילך מלווים את האדם שני מלאכים. כשהוא הולך בדרך ישרה — הם שמחים בו, ואם הוא הולך בדרך עקומה — הם מסתלקים ממנו.

הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא עוֹשֶׂה טוֹב עִם בְּנֵי אָדָם, שֶׁכֵּיוָן שֶׁנִּכְנָס מִשְּׁלֹשׁ עֶשְׂרֵה שָׁנִים וָמַעְלָה, מַפְקִיד עִמּוֹ מניח אצלו כפיקדון. שְׁנֵי מַלְאָכִים שׁוֹמְרִים שֶׁשּׁוֹמְרִים אוֹתוֹ, אֶחָד מִימִינוֹ וְאֶחָד מִשְּׂמֹאלוֹ. כְּשֶׁאָדָם הוֹלֵךְ בְּדֶרֶךְ יָשָׁר, הֵם שְׂמֵחִים בּוֹ וּמַחֲזִיקִים אוֹתוֹ בְּשִׂמְחָה, מַכְרִיזִים לְפָנָיו וְאוֹמְרִים: תְּנוּ כָּבוֹד לִדְמוּת הַמֶּלֶךְ האדם שנברא בצלם א־לוהים. . וּכְשֶׁהוֹלֵךְ בְּדֶרֶךְ עָקֹם, הֵם מִתְאַבְּלִים עָלָיו וְעוֹבְרִים מִמֶּנּוּ מתרחקים ממנו. . (זוהר ח"ב קו, ב)

יש לאדם נפש קדושה, והיא מתחילה להתחבר אתו בברית המילה, וכמו־כן כשהוא מתחיל להתחנך למצוות; אך עיקרה נכנס בו בבר המצווה, ואז הוא מתחייב לקיים מצוות מן התורה.

גְּמַר וְעִיקַּר כְּנִיסַת נֶפֶשׁ הַקְּדוֹשָּׁה בָּאָדָם הוּא בְּי"ג שָׁנִים וְיוֹם אֶחָד לְזָכָר וְי"ב לִנְקֵבָה, שֶׁלָּכֵן נִתְחַיְּיבוּ אָז בַּמִּצְוֹת מִן הַתּוֹרָה וְנַעֲשׂוּ בְּנֵי עוֹנָשִׁים גמר כניסת הנפש הופך את הנער והנערה ליהודים שלמים ובוגרים, ולפיכך הם מחויבים במצוות, וחלילה אף בעונשים. . וּתְחִילַּת כְּנִיסַת נֶפֶשׁ זוֹ הַקְּדוֹשָׁה הִיא בַּחִינּוּךְ לְתוֹרָה וּלְמִצְוֹת שֶׁחִיְּיבוּ חֲכָמִים לְחַנֵּךְ חכמים הורו כי על האדם להתחיל לחנך את ילדיו למצוות כבר מגיל צעיר. . (שולחן ערוך הרב, מהדורה בתרא, סי' ד סעיף ב)