אות הברית מצביע על הקשר העמוק בינינו ובין הקדוש ברוך הוא, וגם כשאנו מרוחקים, או שרויים במקומות חשוכים, ה' נמצא עמנו ומאיר לנו את החושך.

משמעות הברית היא חיבור ודבקות בין הפנימיות שלנו לה':

וְזֶהוּ עִיקַּר הַבְּרִית מִילָה, שֶׁנִּקְרָא 'בְּרִית' כִּבְרִית וְהִתְקַשְּׁרוּת ברית היא חיבור קבוע בין שני צדדים נפרדים. שֶׁנַּעֲשֶׂה מֵחָדָשׁ בִּשְׁנֵי עִנְיָנִים שֶׁהָיוּ רְחוֹקִים. כִּי הַגּוּף הוּא מְרוּחָק, וּבְאֵבָר זֶה נַעֲשֶׂה קֵירוּב וּדְבֵיקוּת. וֶאֱמֶת, כִּי אֵבָר זֶה יָצָא מִן הַכְּלָל לְלַמֵּד עַל הַכְּלָל כּוּלּוֹ, לְהוֹדִיעַ כִּי הַפְּנִימִיּוּת מתוך איבר הברית ניתן ללמוד גם על כל שאר האיברים, שבפנימיות הם מקורבים לה', אלא שיש כיסוי (כמו הערלה) על הקשר והקִרבה, וכאשר מורידים את הקליפה מתעוררת הפנימיות. מְקוֹרָב, וְרַק הַחוֹשֶׁךְ יְכַסֶּה, וְלָכֵן כְּשֶׁנִּיתָּן רְשׁוּת לְהָסִיר הַקְּלִיפָּה וְהַמִּכְסֶה מֵאֵבָר הַזֶּה, נִתְעוֹרֵר בּוֹ הַפְּנִימִיּוּת מתוך איבר הברית ניתן ללמוד גם על כל שאר האיברים, שבפנימיות הם מקורבים לה', אלא שיש כיסוי (כמו הערלה) על הקשר והקִרבה, וכאשר מורידים את הקליפה מתעוררת הפנימיות. ...

הקדוש ברוך הוא נמצא עמנו תמיד:

וּזְכוּת הַמִּילָה הוֹלֵךְ עִם הָאָדָם תָּמִיד... וְיֵשׁ לָנוּ לִלְמוֹד מִזֶּה, כִּי הָעוֹבֵד ה', הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא הוֹלֵךְ עִמּוֹ בְּכָל אֵלֶּה הַמְּקוֹמוֹת אפילו במקומות שבהם אין הארה עליונה. . (שפת אמת, לך לך, תרמ"ד)

הברית נערכת לתינוק בהיותו בן שמונה ימים, כמו שיצחק אבינו נימול בן שמונה ימים ולא כמו ישמעאל בן אברהם שנימול בגיל שלוש עשרה. ההבדל בין שני הגילים הללו הוא אם אנו כורתים את הברית מתוך הבנה והשגה או שזו ברית של מסירות נפש, שאיננה מוגבלת למידת הידיעה וההבנה.

הקשר נכרת בשעה שהתינוק קטן מכדי להבין ולהסכים למעשה:

יִצְחָק נִימּוֹל בֶּן שְׁמוֹנַת יָמִים. תִּינוֹק בֶּן שְׁמוֹנַת יָמִים אֵינוֹ בְּגֶדֶר נְתִינַת הַסְכָּמָה אין הוא יכול לתת הסכמה לעשות את הברית עם ה'. , וְאַף עַל פִּי כֵן הוּא נִקְשָׁר אָז עִם הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא בְּקֶשֶׁר שֶׁאֵינוֹ נִיתָּן לְנִיתּוּק, וְכִלְשׁוֹן הַכָּתוּב — "בְּרִית עוֹלָם" (בראשית יז, ז)...

הקשר בינינו ובין הקדוש ברוך הוא אינו מוגבל למידת ההבנה והשכל:

בְּהַעֲמָדַת דּוֹרוֹת יִשְׂרְאֵלִים אֵין מָקוֹם לְגִישָׁה טִבְעִית ולפיכך ה' מצווה אותנו למול את הילדים בגיל שמונה ימים ולא לאחר שיש בהם דעת והבנה. . קִיּוּמוֹ וּמַהוּתוֹ שֶׁל עַם יִשְׂרָאֵל הֵם עַל־טִבְעִיִּים. יְהוּדִי — כָּל קִיּוּמוֹ, מֵהוֹרָתוֹ וְלֵידָתוֹ, בְּנִסִּים כפי שהיה עם יצחק, שנולד כאשר הוריו היו זקנים. , בְּלִי כָּל הִתְחַשְּׁבוּת בַּטֶּבַע. הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אָמַר לְאַבְרָהָם אָבִינוּ: נַחַת אֱמֶת שֶׁל יַהֲדוּת בָּאָה רַק מִיֶּלֶד שֶׁהִיוָּולְדוֹ וְרֵאשִׁית חַיָּיו הֵם בְּאוֹפֶן אֱלוֹקִי, וְשֶׁבִּהְיוֹתוֹ יֶלֶד בֶּן שְׁמוֹנַת יָמִים, כְּלוֹמַר בְּהִיוָּוצֵר הָאֶפְשָׁרוּת הָרִאשׁוֹנָה לְכָךְ קודם לכן מסוכן למול את הילד. , מְקַשְּׁרִים אוֹתוֹ אֶל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא בִּבְרִית עוֹלָם, אִם כִּי עֲדַיִין אֵינוֹ מֵבִין וְאֵין אֶפְשָׁרוּת לִשְׁאוֹל אוֹתוֹ עַל כָּךְ. יַהֲדוּתוֹ שֶׁל יֶלֶד כָּזֶה, לֹא תִּהְיֶה מוּגְבֶּלֶת עַל־פִּי דַּעֲתוֹ וְשִׂכְלוֹ, אֶלָּא חֲדוּרָה מְסִירוּת נֶפֶשׁ כל חיי היהודי יהיה מוכן למסור את נפשו לה'. . (ליקוטי שיחות, ח"א, עמ' 20-21)