בהגדה מופיעים "ארבעה בנים", המייצגים את מגוון הטיפוסים בעם ישראל, שצריך לספר לכל אחד ואחד מהם, לפי דרכו, את סיפור יציאת מצרים. ואולם המשותף לכל ארבעת הבנים שכולם יושבים סביב שולחן הסדר והם שותפים לחוויית הפסח. בדורנו נוצר טיפוס חמישי של יהודי שאינו בא כלל אל שולחן הסדר, ומחובתנו לאתר את היהודים האלה ולקרבם.

המכנה המשותף לכל ארבעת הבנים:

לְצַד הַשּׁוֹנִי שֶׁל אַרְבַּעַת הַבָּנִים וֶהֱיוֹתָם הָפְכִּיִּים זֶה מִזֶּה — יֵשׁ לָהֶם 'צַד הַשָּׁוֶוה', שׁוּתָּפוּת: אֲפִילּוּ הָרָשָׁע שָׁרוּי גַּם־כֵּן בַּעֲבוֹדַת הַ'סֵּדֶר', הוּא נִפְגָּשׁ וְחַי בְּיַחַד עִם עוֹבְדֵי הָעֲבוֹדָה, עִם חַיֵּי תּוֹרָה וּמִצְווֹת, וְהוּא מִתְעַנְיֵין בָּהֶם...

בזמננו קיים גם בן חמישי:

אֲבָל לְצַעֲרֵנוּ, וּבִמְיוּחָד בִּזְמַנֵּנוּ, כְּשֶׁהַחוֹשֶׁךְ כָּפוּל וּמְכוּפָּל, יֵשׁ עוֹד סוּג שֶׁל בָּנִים: הַבֵּן שֶׁאֵינוֹ נִמְצָא כְּלָל בַּ'סֵּדֶר'. הוּא אֵינוֹ שׁוֹאֵל קוּשְׁיוֹת, מִכֵּיוָון שֶׁאֵין לוֹ שַׁיָּיכוּת כְּלָל עִם הַתּוֹרָה וְהַמִּצְווֹת, עִם דִּינִים וּמִנְהָגִים יְהוּדִים אֲמִיתִּיִּים. הוּא אֵינוֹ יוֹדֵעַ שֶׁיֵּשׁ "הָעֲבוֹדָה הַזֹּאת" — סֵדֶר שֶׁל פֶּסַח, יְצִיאַת מִצְרַיִם וְקַבָּלַת הַתּוֹרָה.

כיצד צריכים להתייחס ל"בן הנעדר"?

אֶל הַיְּלָדִים הָאֵלֶּה חַיָּיבִים לְהִתְמַסֵּר זְמַן רַב בְּיוֹתֵר לִפְנֵי חַג הַפֶּסַח וְלִפְנֵי לֵיל הַסֵּדֶר, וְגַם אֲלֵיהֶם יֵשׁ לְהִתְמַסֵּר בִּמְסִירוּת נֶפֶשׁ וּבְאַהֲבַת יִשְׂרָאֵל, שֶׁהֲרֵי אָסוּר לִשְׁכּוֹחַ עַל אַף יֶלֶד יְהוּדִי יָחִיד, וְיֵשׁ לְהַשְׁקִיעַ אֶת כָּל הַכּוֹחוֹת כְּדֵי לְחַלֵּץ אוֹתוֹ מִמַּצָּבוֹ וְלַהֲשִׁיבוֹ אֶל שׁוּלְחַן הַסֵּדֶר הַיְּהוּדִי... לִיהוּדִי אָסוּר לְעוֹלָם לְהִתְיָיאֵשׁ. לְעוֹלָם אָסוּר לְוַותֵּר עַל יְהוּדִי. מִתּוֹךְ גִּישָׁה נְכוֹנָה שֶׁל אַהֲבַת יִשְׂרָאֵל יַכְנִיסוּ גַּם אֶת סוּג הַיְּלָדִים הַנִּזְכָּר לְעֵיל אֶל תּוֹךְ 'אַרְבַּעַת הַבָּנִים', וּבְמֶשֶׁךְ הַזְּמַן גַּם יָבִיאוּ אוֹתָם שֶׁיִּכָּלְלוּ בַּסּוּג שֶׁל 'בֵּן חָכָם'. גם את מי שאינם חשים כרגע קשר אל הסדר, ועם הזמן יביאו גם אותם לרמה של 'בן חכם'. (מכתב כללי, י"א ניסן תשי"ז)