חזור
פסח
החמץ מסמל את יצר הרע ואת הגאווההחמץ רומז ליצר הרע, ובציווי לבדוק ולבער את החמץ טמון רמז לדרכים שבהן עלינו להתמודד עם יצר הרע. מה הרמז הנלמד מהציווי לבטל את החמץ, לבער אותו, ולבדוק אחריו בכל מקום?
וּמִן הַיָּדוּעַ בְּאִיסּוּר הֶחָמֵץ, שֶׁיֵּשׁ בּוֹ רֶמֶז לְיֵצֶר הָרַע, וְהָאָדָם חַיָּיב לְהַגְבִּיר יֵצֶר הַטּוֹב עַל יֵצֶר הָרַע... מִכָּאן יֵשׁ לָנוּ רֶמֶז, שֶׁכְּשֵׁם שֶׁאָנוּ מְצוּוִּים לְבַטֵּל הֶחָמֵץ בַּלֵּב מִן הַתּוֹרָה, כָּךְ אָנוּ חַיָּיבִים לְבַטֵּל יֵצֶר הָרַע מִן הַלֵּב וְשֶׁלֹּא יִמְשׁוֹל בָּנוּ. וּכְשֵׁם שֶׁבָּאָה הַקַּבָּלָה לְבָעֵר הֶחָמֵץ, וְלִבְדּוֹק הַבַּיִת בַּחוֹרִים וּבַסְּדָקִים, כָּךְ אָנוּ חַיָּיבִים לְחַפֵּשׂ וְלִבְדּוֹק חַדְרֵי בֶּטֶן וְהַכְּלָיוֹת מִמַּחֲשָׁבוֹת וּמֵהִרְהוּרִים רָעִים.
החמץ נבדל מן המצה בהיותו תופח. לכן החמץ מסמל את הגאווה ואילו המצה את הענווה והביטול.
המצה משקפת את המהות האמתית של הדברים, בלי התנפחות ויצירת דימוי גדול מכפי שהיא באמת:
הַמַּצָּה, בִּהְיוֹתָהּ בִּלְתִּי שְׂאוֹר וּמַחֲמֶצֶת, הִנֵּה לֹא יִתּוֹסֵף בָּהּ נִפּוּחַ וְהִתְפַּשְּׁטוּת עֳבִיּוּת וְגַסּוּת כְּלָל מִקּוֹדֶם אֲפִיָּה לְאַחַר אֲפִיָּה, אֶלָּא כְּמוֹ שֶׁהָיְתָה בְּעַצְמָהּ רַק קֶמַח וּמַיִם מְעוֹרָב בַּלִּישָׁה בַּמַּהוּת הָעַצְמִי, תִּישָּׁאֵר גַּם אַחַר הָאֲפִיָּה בִּלְתִּי תּוֹסֶפֶת הִתְפַּשְּׁטוּת בָּהּ כְּלָל מִכְּמוֹ שֶׁהָיְתָה תְּחִילָּה כו'
לעומת זה, החמץ מבטא ניפוח של המציאות העצמית ויצירת דימוי גדול יותר:
מָה שֶׁאֵין כֵּן עַל יְדֵי שְׂאוֹר וּמַחֲמֶצֶת, הִנֵּה יִתְפַּשֵּׁט בָּעִיסָּה לַעֲשׂוֹת בָּהּ נִיפּוּחַ גָּדוֹל, וְנִרְאֵית לְיֵשׁ וְדָבָר גָּדוֹל בִּבְחִינַת הִתְפַּשְּׁטוּת וָעֳבִיּוּת וְגַסּוּת לְכָל צַד בְּתוֹסֶפֶת רַב מִכְּמוֹ שֶׁהָיָה כו', וְגַם יִהְיֶה דֶּרֶךְ הַנִּפּוּחַ בְּדֶרֶךְ הִתְנַשְּׂאוּת וְהַגְבָּהָה, שֶׁתִּתְעַלֶּה וְתִתְפַּח מְעַט מְעַט בְּגוֹבַהּ כו'.
החמץ הנפוח מסמל גאווה, והמצה — התבטלות וענווה:
וּכְשֶׁנִּצְטַוּוּ יִשְׂרָאֵל לֶאֱכוֹל מַצָּה דַּוְוקָא... כְּדֵי שֶׁיִּהְיֶה בָּהֶם בְּחִינַת הַבִּיטּוּל בְּתַכְלִית.