בפסח אוכלים מצה, והסוד שבאכילתה הוא חיזוק האמונה. אחרי שמתחזקים באמונה באכילת המצה, יכולים אנו לאכול כל דבר בלי שהוא יזיק לנו. שבוע של אי אכילת חמץ הוא שבוע של ניקוי פנימי ומרפא לנפש.

אכילת המצה היא זיכרון לסוד האמונה בה':

מִצְוָה לֶאֱכֹל מַצָּה בְּפֶסַח, מִשּׁוּם שֶׁהוּא זִכָּרוֹן לְדוֹרֵי דּוֹרוֹת עַל סוֹד הָאֱמוּנָה, וַהֲרֵי פֵּרְשׁוּהָ, שֶׁיִּשְׂרָאֵל יָצְאוּ בְּאוֹתוֹ זְמַן מִסּוֹד שֶׁל טָעוּיוֹת אֲחֵרוֹת, וְנִכְנְסוּ בְּסוֹד הָאֱמוּנָה, וַהֲרֵי בֵּאֲרוּ אֶת הַסּוֹד הַזֶּה בְּכַמָּה מְקוֹמוֹת.

אם החמץ שלילי כל־כך, מדוע בחג השבועות מקריבים קרבן "שתי הלחם" שהוא חמץ? על כך מובא משל מבן המלך שחלה ועליו להירפא.

עַתָּה יֵשׁ לָנוּ לְהִתְבּוֹנֵן, בְּפֶסַח יָצְאוּ יִשְׂרָאֵל מִלֶּחֶם שֶׁנִּקְרָא חָמֵץ... וְעַכְשָׁו שֶׁזָּכוּ יִשְׂרָאֵל לְלֶחֶם עֶלְיוֹן יוֹתֵר, לֹא רָאוּי הָיָה שֶׁיִּתְבַּטֵּל הֶחָמֵץ וְלֹא יֵרָאֶה כְּלָל, וּמַדּוּעַ קָרְבָּן זֶה הָיָה חָמֵץ? אֶלָּא, מָשָׁל לְמֶלֶךְ שֶׁהָיָה לוֹ בֵּן יְחִידִי וְחָלָה. יוֹם אֶחָד הָיָה מִתְאַוֶּה לֶאֱכֹל. אָמְרוּ, יֹאכַל בֶּן הַמֶּלֶךְ מַאֲכַל רְפוּאָה זֶה, וְעַד שֶׁיֹּאכַל אוֹתוֹ, לֹא יִמָּצֵא מַאֲכָל וּמָזוֹן אַחֵר בַּבַּיִת. עָשׂוּ כֵן, כֵּיוָן שֶׁאָכַל הָרְפוּאָה הַהִיא, אָמַר: מִכָּאן וָהָלְאָה יֹאכַל כָּל מָה שֶׁהוּא מִתְאַוֶּה וְלֹא יָכוֹל לְהַזִּיק לוֹ.

הנמשל לבן המלך החולה הוא עם ישראל שזקוק לרפואה בשעה שהוא יוצא ממצרים.

כָּךְ כַּאֲשֶׁר יָצְאוּ יִשְׂרָאֵל מִמִּצְרַיִם, לֹא הָיוּ יוֹדְעִים עִקָּר וְסוֹד שֶׁל הָאֱמוּנָה. יסוד האמונה בה'. אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא: יִטְעֲמוּ יִשְׂרָאֵל רְפוּאָה, וְעַד שֶׁיֹּאכְלוּ רְפוּאָה זוֹ, לֹא יֵרָאֶה לָהֶם מַאֲכָל אַחֵר. חמץ. כֵּיוָן שֶׁאָכְלוּ מַצָּה, שֶׁהִיא רְפוּאָה, לַעֲלוֹת וְלָדַעַת בְּסוֹד הָאֱמוּנָה, אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא: מִכָּאן וָהָלְאָה רָאוּי לָהֶם חָמֵץ וְיֹאכְלוּ אוֹתוֹ, שֶׁהֲרֵי אֵינוֹ יָכוֹל לְהַזִּיק לָהֶם. (זוהר ח"ב מא, א, זוהר ח"ב קפג, ב)