בכל שנה ההיסטוריה חוזרת. לאחר נס פורים חגגו היהודים את ימי הפורים כימי משתה ושמחה, וכאשר אנו זוכרים זאת היום ומקיימים את מצוות הפורים, גם עלינו מאיר אור הנסים ושפע הקדושה.

עם ישראל יוצר את קדושת ימי הפורים:

"וְהַיָּמִים הָאֵלֶּה נִזְכָּרִים וְנַעֲשִׂים . זוכרים את ימי הפורים ועושים את המצוות שנוהגות בהם בכל שנה. " (אסתר ט, כח). פֵּירוּשׁ, עַל יְדֵי הַזְּכִירָה וּקְרִיאַת הַמְּגִילָּה מִתְעוֹרֵר כֹּחַ הַנֵּס . בכל שנה מאיר אותו כוח רוחני שהוביל לנס. . וְזֶהוּ שֶׁנֶּאֱמַר: "לַעֲשׂוֹת אוֹתָם יְמֵי מִשְׁתֶּה וְשִׂמְחָה" (שם ט, כב), שֶׁעַל יְדֵי הַמִּצְוֹת שֶׁבְּפוּרִים נַעֲשִׂים הַיָּמִים יְמֵי מִשְׁתֶּה, וּמִתְגַּלֶּה בָּהֶם שֶׁפַע הַקְּדוּשָּׁה וְאוֹר הַנִּסִּים . על־ידי קיום מצוות החג, המשתה והשמחה, עם ישראל הוא ה'עושה' את הפורים לזמן מיוחד שמאיר בו אור קדוש במיוחד. .

שמחה לשם שמים מביאה את אור הפורים:

וּבֶאֱמֶת, אוֹתוֹ הַדּוֹר הוֹצִיאוּ זֹאת מִכֹּחַ אֶל הַפּוֹעַל כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב: "וְעָשֹׂה אֹתוֹ יוֹם מִשְׁתֶּה וְשִׂמְחָה, עַל כֵּן הַיְּהוּדִים הַפְּרָזִים כו' עֹשִׂים" (שם ט, יח-יט). מַשְׁמַע, שֶׁלְּפִי שֶׁעָשׂוּ אוֹתוֹ יוֹם מִשְׁתֶּה, שֶׁהָיָה שִׂמְחָתָם לְשֵׁם שָׁמַיִם, וְשָׂמְחוּ בִּקְדוּשַּׁת שְׁמוֹ יִתְבָּרַךְ שֶׁנִּתְקַדֵּשׁ . השמחה ששמחו היהודים בתקופת המגילה בנס הגדול, ובקידוש שמו של הבורא, יצרה את מהותו של החג כחג של שמחה. . וּ"מִצְוָה שֶׁקִּבְּלוּ בְּשִׂמְחָה עֲדַיִין עוֹשִׂין אוֹתָהּ בְּשִׂמְחָה" (תלמוד בבלי שבת קל, א). וּכְמוֹ כֵן הַיּוֹם, כְּפִי מָה שֶׁמְּקַבְּלִין הַיָּמִים בְּשִׂמְחָה, לְשֵׁם עֲבוֹדַת הַבּוֹרֵא, כָּךְ מְאִירִין הַיָּמִים. (שפת אמת, פורים תר"ס)

שמחת פורים היא שמחה של מצווה, ואין בה מקום להוללות והתפרעות.

וְאַף אוֹתָם הַמִּשְׁתַּכְּרִים . בסעודת הפורים. יִהְיֶה כַּוָּונָתָם לְשֵׁם שָׁמַיִם, כְּדֵי לִזְכּוֹר הַנֵּס שֶׁבָּא בְּמִשְׁתֵּה הַיַּיִן . נס פורים ותליית המן הגיעו מתוך משתה אסתר המלכה. , וְלֹא כְּאוֹתָם הַמִּשְׁתַּכְּרִים . בסעודת הפורים. כְּדֵי לְמַלֹּאות גְּרוֹנָם... וְכָל הַמַּרְבֶּה לִהְיוֹת מְשׁוּגָּע הֲרֵי זֶה מְשׁוּבָּח, וְכָל זֶה הוּא בְּלִי סָפֵק רַע וָמַר, וְהוּא עָוֹן פְּלִילִי . השכרות והשיגעון הם חטא חמור. . (מטה משה, עמוד העבודה פורים, אלף יב)