נס פורים לא היה נס שיצא מגדרי הטבע, אך התבוננות בהשתלשלות הטבעית של המאורעות ובצירופם, מצביעה על השגחת ה' והכוונתו. מכאן יכול כל אחד ללמוד כיצד ה' משגיח עליו ומכוון את כל מה שקורה לו.

מאורעות המגילה — השגחה נעלמת:

כְּשֶׁאָנוּ קוֹרְאִים בִּמְגִילַּת אֶסְתֵּר אֵין אָנוּ מוֹצְאִים שָׁם שׁוּם דָּבָר הַיּוֹצֵא מִגֶּדֶר הַטֶּבַע הָרָגִיל, כִּי כָּל הַדְּבָרִים שֶׁאֵרְעוּ שָׁם לִכְאוֹרָה הֵם עִנְיָנִים מְצוּיִים וְטִבְעִיִּים מִצַּד עַצְמָם: אֶסְתֵּר נִלְקְחָה בְּבֵית הַמֶּלֶךְ בִּשְׁבִיל יָפְיָהּ, מָצְאָה חֵן בְּעֵינָיו, וְשָׂם כֶּתֶר מַלְכוּת בְּרֹאשָׁהּ. כְּמוֹ כֵן, מַעֲשֵׂה בִּגְתָן וָתֶרֶשׁ שֶׁשָּׁמַע מָרְדְּכַי כִּי מְבַקְּשִׁים לִשְׁלֹחַ יָד בַּמֶּלֶךְ אֲחַשְׁוֵרוֹשׁ, וְסִפֵּר לְאֶסְתֵּר וְהִיא הִגִּידָה לַמֶּלֶךְ הוּא גַּם כֵּן דָּבָר מָצוּי. כָּל הַדְּבָרִים נִתְגַּלְגְּלוּ עַל יְדֵי סִבּוֹת טִבְעִיּוֹת וּמְצוּיוֹת, וּבְכָל זֹאת הַמִּתְבּוֹנֵן בַּדָּבָר וּמַעֲלֶה בְּרַעֲיוֹנוֹ . במחשבתו. אֵיךְ שֶׁנִּצְטָרְפוּ כָּל הַסִּבּוֹת . איך הגורמים השונים הצטרפו זה לזה. , מַעֲשֵׂה וַשְׁתִּי שֶׁעָוְתָה . שהִמרתה את פי המלך. עַל הַמֶּלֶךְ וְנִיחַם הַמֶּלֶךְ, וְאֶסְתֵּר שֶׁנִּתְגַּדְּלָה בְּבֵית מָרְדְּכַי מָצְאָה חֵן בְּעֵינֵי הַמֶּלֶךְ וַיַּמְלִיכֶהָ תַּחַת וַשְׁתִּי, וְאַחַר כָּךְ אֵירַע שֶׁמָּרְדְּכַי שָׁמַע מִבִּגְתָנָא וָתֶרֶשׁ, וּבַלַּיְלָה הַהוּא נָדְדָה שְׁנַת הַמֶּלֶךְ, דַּוְקָא בְּאוֹתוֹ הַלַּיְלָה שֶׁנִּתְיָעֵץ הָמָן עִם קְרוֹבָיו וְאוֹהֲבָיו לַעֲשׂוֹת הָעֵץ לְמָרְדְּכַי, וּמִגִּלְגּוּלֵי וְצֵירוּפֵי כָּל הַסִּבּוֹת הָאֵלּוּ נִמְצָא שֶׁהֵכִין הָמָן תְּלִיָּה לְעַצְמוֹ וְעַם יִשְׂרָאֵל נִצּוֹל. כָּל הַמִּתְבּוֹנֵן בָּזֶה רוֹאֶה בַּעֲלִיל כִּי יַד ה' פָּעֲלָה כָּל זֹאת, וְהִיא הַסִּבָּה בְּכָל הַסִּבּוֹת . יד ה' היא הגורמת לכל הגורמים הטבעיים. הָאֵלֶּה.

ההשגחה הא־לוהית מלווה כל אחד:

וּכְעֵין זֶה כָּל אֶחָד בְּעַצְמוֹ רוֹאֶה בְּחַיָּיו הַשְׁגָּחַת ה' עַל כָּל צַעַד וְשַׁעַל, וּבִפְרָט הַיְּהוּדִי הַגָּדוֹל . שהעמיק ביסודות יהדותו. , כְּשֶׁהוּא מִתְבּוֹנֵן בְּכָל הַמִּתְהַוֶּה בְּחַיָּיו . בכל המאורעות שקורים לו. , רוֹאֶה אֶת יַד ה' הַמְּסַבֶּבֶת בַּכֹּל . הגורמת ומאפשרת לכל הדברים לקרות. , אַף שֶׁהַכֹּל מִתְגַּלְגֵּל בְּסִבּוֹת טִבְעִיּוֹת. (שעורי דעת, חלק א עמוד פג)