השפע הא־לוהי מגיע למקום שיש בו אחדות דווקא. ארבעת המינים מיוחדים בכך שהאחדות מתגלה בכל אחד מהם. עלי הלולב דבוקים לשדרתו ונראה כאילו זה ענף אחד; עלי ההדס מחפים אחד על השני; הערבות גדלות בצפיפות כמו חברים; והאתרוג מאחד בו את כל עונות השנה.

ההשפעה מלמעלה באה למקום שיש בו אחדות דווקא:

הַמְשָׁכַת אוֹר אֵין סוֹף אֵינוֹ אֶלָּא בִּמְקוֹם הַיִּחוּד דַּוְוקָא, דְּהַיְינוּ בְּמָקוֹם שֶׁיֵּשׁ אַחְדּוּת וְלֹא בְּמָקוֹם שֶׁיֵּשׁ פֵּירוּד. כלומר, אפילו כשיש הרבה דברים הם אינם נפרדים אלא מאוחדים. .. וְהִנֵּה, בְּאַרְבָּעָה מִינִים הַלָּלוּ, יֵשׁ בְּכָל אֶחָד וְאֶחָד בְּחִינַת הַיִּחוּד וְהַהִתְכַּלְּלוּת. מוטיבים של אחדות והתחברות של כמה דברים יחד.

האחדות שבאה לידי ביטוי בלולב:

שֶׁהִנֵּה, הַלּוּלָב — כָּל עָלָיו מִתְכַּלְּלִים וּמִתְאַחֲדִים וְעוֹלִים יַחַד בְּאַחְדּוּת אַחַת עִם הַשִּׁדְרָה, וְכוּלָּם דְּבוּקִים וּמְיוּחָדִים זֶה בָּזֶה כְּאִילּוּ הֵן גּוּף אֶחָד. כאילו הלולב הוא ענף אחד, ולא שמים לב לכך שהוא מורכב מהרבה עלים נפרדים.

האחדות שבאה לידי ביטוי בהדס:

וְגַם הַהֲדַס — עָלָיו מְשׁוּלָּשִׁים, דְּהַיְינוּ שְׁלֹשָׁה עָלִים בְּקֵן אֶחָד. האחדות שבאה לידי ביטוי בהדס היא שכל עלה עולה במעט על העלה השני, ונראה כאילו כולו מכוסה בכיסוי עלים אחיד. כַּיָּדוּעַ, שֶׁהוּא בְּחִינַת הַיִּחוּד וְהַהִתְכַּלְּלוּת מִשְּׁלֹשָׁה עָלִים יַחַד. לאורך הענף של הדס יוצאים העלים הקטנים שלו, שלושה בכל נקודת גובה. וְגַם נִקְרָא "עֲנַף עֵץ עָבוֹת" (ויקרא כג, מ), מִפְּנֵי שֶׁעֲנָפָיו חוֹפִים אֶת עֵצוֹ, שֶׁהוּא מוֹרֶה הַיִּחוּד שֶׁאֶחָד מְחַפֶּה עַל חֲבֵירוֹ, עַד שֶׁנִּרְאֶה כְּחִיפּוּי אֶחָד. האחדות שבאה לידי ביטוי בהדס היא שכל עלה עולה במעט על העלה השני, ונראה כאילו כולו מכוסה בכיסוי עלים אחיד. ..

האחדות שבאה לידי ביטוי בערבה:

וְ"עַרְבֵי נַחַל" הִנֵּה נִקְרָא בַּגְּמָרָא "אַחְוָונָא" (תלמוד בבלי, שבת כ, ב) מִפְּנֵי שֶׁגְּדֵלִים בְּאַחְוָה, דְּהַיְינוּ שֶׁגְּדֵלִים בְּחִיבּוּר וְדִיבּוּק יַחַד כְּרֵעִים הָאֲהוּבִים בְּאַחְוָה. עצי הערבה וענפיה גדלים בצפיפות, ונראה שהם כמו חברים אוהבים שנמצאים יחדיו. ..

האחדות שבאה לידי ביטוי באתרוג:

וְהָאֶתְרוֹג שֶׁנִּקְרָא "פְּרִי עֵץ הָדָר" (ויקרא כג, מ) מִפְּנֵי שֶׁ"דָּר בְּאִילָנוֹ מִשָּׁנָה לְשָׁנָה" (תלמוד בבלי, סוכה לא, ב), הַיְינוּ גַּם כֵּן מִפְּנֵי שֶׁיֵּשׁ בּוֹ בְּחִינַת הַיִּחוּד וְהַהִתְכַּלְּלוּת. כִּי כָּל פְּרִי שֶׁאֵינוֹ מִתְקַיֵּים מִשָּׁנָה לְשָׁנָה הַיְינוּ מִפְּנֵי שִׁינּוּיֵי הָעִתִּים שֶׁל קוֹר וְחוֹם בְּקַיִץ וְחוֹרֶף שֶׁמִּתְפָּעֵל מֵהֶם, וְלֹא יוּכַל לִסְבּוֹל שְׁנֵי הֲפָכִים כְּמוֹ קוֹר וְחוֹם אַחַר כָּךְ, וְעַל כֵּן יִתְקַלְקֵל וְיֵרָקֵב, אֲבָל פְּרִי הָאֶתְרוֹג אֵינוֹ מִתְפָּעֵל מִשִּׁינּוּיִים הַלָּלוּ, דְּהַיְינוּ שֶׁיּוּכַל לִסְבּוֹל כָּל שִׁינּוּיֵי הָעִתִּים שֶׁל קוֹר וְחוֹם בְּעַצְמוֹ, מִפְּנֵי שֶׁהוּא בִּבְחִינַת הַיִּחוּד וְהַהִתְכַּלְּלוּת עַל כֵּן יִסְבּוֹל בְּעַצְמוֹ כַּמָּה מִינֵי הֲפָכִים יַחַד. שאר הפירות רגישים לקור או לחום ואינם יכולים להתקיים על העץ בקיץ ובחורף, אך האתרוג יכול לסבול גם הפכים, ובכך הוא 'מאחד' בקרבו את השפעות ארבע העונות. (ספר המאמרים תקס"ח, עמ' תמז)