כאשר אנו קובעים את זמן המועדים, קוראים אנו לקודש העליון שיאיר עלינו, וממנו שופעת קדושה לעם ישראל.

וְנָבֹא אֶל הָעִנְיָן, בְּשׂוּם לֵב אֶל צַוּוֹתוֹ יִתְבָּרַךְ אֶל בֵּית דִּין שֶׁל מַטָּה יִקְרְאוּ שֵׁם לַמּוֹעֲדִים, בְּאוֹמְרוֹ: "תִּקְרְאוּ אוֹתָם" — תִּקְרְאוּ אַתֶּם כְּתִיב (תלמוד בבלי, ראש השנה כד, א)... עַל יְדֵי מָה שֶׁבֵּית דִּין שֶׁל שְׁלוּמֵי אֱמוּנֵי יִשְׂרָאֵל קוֹבְעִים וְקוֹרְאִים שֵׁם יוֹם פְּלוֹנִי "יוֹם טוֹב", מַקְנִים קְדוּשָּׁה בַּיּוֹם הַהוּא, וְאָז עַל יְדֵי כֵּן אוֹתוֹ קֹדֶשׁ עֶלְיוֹן, שֶׁבּוֹ שׁוֹרֶשׁ כָּל מוֹעֵד וּמוֹעֵד, הוּא מִתְעוֹרֵר וְקוֹרֵא גַּם הַקּוֹדֶשׁ הַהוּא אֶת יוֹם הַמּוֹעֵד, וּמַשְׁפִּיעַ בּוֹ מִשֶּׁפַע קָדְשׁוֹ הַמְּיוּחָד לֶחָג הַהוּא, לוֹ מִלְמַעְלָה. כאשר הקודש העליון מאיר מלמעלה, ישנו שפע שיורד מלמעלה ומשפיע על היום טוב. וְעַל כֵּן יִקָּרֵא "מִקְרָא קֹדֶשׁ", שֶׁבּוֹ נִקְרָא מִן הַקֹּדֶשׁ הָעֶלְיוֹן, וּמִשְׁתַּלְשֵׁל שֶׁפַע קְדוּשָּׁה בּוֹ לְיִשְׂרָאֵל לְמַטָּה, וְנַעֲשֶׂה הַיּוֹם קָדוֹשׁ. (תורת משה [אלשיך], ויקרא כג)