כל יום טוב נקבע מסיבה אחרת, אך יש דבר המשותף לכל אחד ואחד מן הימים הטובים — הימים האלה אסורים בעשיית מלאכה. ומדוע? כדי שיהיה לבני המשפחה זמן להיות ביחד, וגם הרבנים יוכלו לדבר עם הציבור כולו. לימים הטובים יש מטרה, והשביתה מאפשרת שלא להסיח את הדעת מן המטרה.

השביתה ממלאכה מועילה לריכוז במהות היום:

מִשָּׁרְשֵׁי הַמִּצְוָה, כְּדֵי שֶׁיִּזְכְּרוּ יִשְׂרָאֵל הַנִּסִּים הַגְּדוֹלִים שֶׁעָשָׂה הַשֵּׁם לָהֶם וְלַאֲבוֹתֵיהֶם, וִידַבְּרוּ בָּם, וְיוֹדִיעוּם לִבְנֵיהֶם וְלִבְנֵי בְּנֵיהֶם, כִּי מִתּוֹךְ הַשְּׁבִיתָה מֵעִסְקֵי הָעוֹלָם מלאכה. יִהְיוּ פְּנוּיִים לַעֲסוֹק בָּזֶה. לזכור את הנסים ולדבר עליהם. שֶׁאִילּוּ הָיוּ מוּתָּרִים בִּמְלָאכָה, וַאֲפִילּוּ בִּמְלָאכָה קַלָּה, הָיָה כָּל אֶחָד וְאֶחָד פּוֹנֶה לְעִסְקוֹ, וּכְבוֹד הָרֶגֶל יִשָּׁכַח מִפִּי עוֹלָלִים גַּם מִפִּי הַגְּדוֹלִים.

הזמן הפנוי מוקדש ללימוד תורה:

וְעוֹד יֵשׁ תּוֹעֲלוֹת רַבּוֹת בַּשְּׁבִיתָה, שֶׁמִּתְקַבְּצִים כָּל הָעָם בְּבָתֵּי כְּנֵסִיּוֹת וּבְבָתֵּי מִדְרָשׁוֹת לִשְׁמוֹעַ דִּבְרֵי סֵפֶר וְרָאשֵׁי הָעָם יַדְרִיכוּם וִילַמְּדוּם דַּעַת, וּכְעֵין מָה שֶׁאָמְרוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה: "מֹשֶׁה תִּיקֵּן לָהֶם לְיִשְׂרָאֵל, שֶׁיִּהְיוּ דּוֹרְשִׁים בְּהִלְכוֹת הַפֶּסַח בְּפֶסַח, וְהִלְכוֹת עֲצֶרֶת בַּעֲצֶרֶת" (תלמוד בבלי, מגילה לב, א). (ספר החינוך מצוה רצח)

יום טוב איננו יום של כינוס משפחתי או ציבורי בלבד; זה יום קדוש, שנפגשים בו כולם כדי להתפלל ולשבח את ה'. עם זה, בימים הטובים איננו נשארים בבית הכנסת, ועלינו לשמוח בהם גם בבתינו, בסעודה טובה ובדאגה למי שאין לו מה לאכול ביום הזה.

וְטַעַם "מִקְרָאֵי קֹדֶשׁ" — שֶׁיִּהְיוּ בַּיּוֹם הַזֶּה כּוּלָּם קְרוּאִים וְנֶאֱסָפִים לְקַדֵּשׁ אוֹתוֹ. כִּי מִצְוָוה הִיא עַל יִשְׂרָאֵל לְהִיקָּבֵץ בְּבֵית הָאֱ־לוֹהִים בְּיוֹם מוֹעֵד, לְקַדֵּשׁ הַיּוֹם בְּפַרְהֶסְיָא בִּתְפִילָּה וְהַלֵּל לָאֵ־ל בִּכְסוּת נְקִיָּה, וְלַעֲשׂוֹת אוֹתוֹ יוֹם מִשְׁתֶּה כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר בַּקַּבָּלָה: "לְכוּ אִכְלוּ מַשְׁמַנִּים וּשְׁתוּ מַמְתַקִּים, וְשִׁלְחוּ מָנוֹת לְאֵין נָכוֹן לוֹ, כִּי קָדוֹשׁ הַיּוֹם לַאֲדוֹנֵינוּ, וְאַל תֵּעָצֵבוּ כִּי חֶדְוַת ה' הִיא מָעוּזְּכֶם" (נחמיה ח, י). (רמב"ן ויקרא כג, ב)