בתחילת חודש אב מתגברת האבלות על חורבן בית המקדש, ואמרו חכמים שיש למעט בשמחה מראש חודש והלאה. עם זה, בחסידות תופסת השמחה מקום מרכזי, ופירשו שהדרך למעט את הצער והדאגות היא על־ידי השמחה דווקא.

"מִשֶּׁנִּכְנָס אָב מְמַעֲטִין בְּשִׂמְחָה" (משנה, תענית פ"ד מ"ו), פֵּירוּשׁ: מְמַעֲטִין אֶת צַעַר וּדְאָגוֹת — בְּשִׂמְחָה, פֵּירוּשׁ: עִם שִׂמְחָה. עַל יְדֵי שִׂמְחָה שֶׁיֵּשׁ לָאָדָם — הוּא מְמַעֵט גָּלוּת הַשְּׁכִינָה. כאשר מתמעטות הצרות והדאגות של בני ישראל, גם ה' השוכן בתוכנו איננו בגלות. (מאור ושמש, בראשית פרשת וישב)