באמצע החורף, בחודש שבט, נחוג ראש השנה לאילן. לפעמים השקד כבר פורח, אך רוב האילנות עדיין רחוקים מן הפריחה. אם כן, מדוע לא נמתין עד ימי האביב? אלא שגם כאשר נראה הכול קפוא מבחוץ, כבר החלה ההתחדשות הפנימית, וכבר אפשר לחגוג בשמחה את האביב הצפוי.

הַמָּסוֹרֶת הַיְּהוּדִית הָעַתִּיקָה מַצְבִּיעָה בְּפָנֵינוּ עַל הָאִילָנוֹת הַקֵּרְחִים, עוֹד בְּעִיצּוּמָם שֶׁל יְמֵי חוֹרֶף מוּשְׁלָגִים, מַמְתִּיקָה סוֹד אִתָּנוּ, וְלוֹחֶשֶׁת עַל אָזְנֵנוּ מוּסַר הַשְׂכֵּל: הִנֵּה אֵלֶּה הָאִילָנוֹת חוֹגְגִים כְּבָר הַיּוֹם אֶת יוֹם הִתְחַדְּשׁוּתוֹ שֶׁל הָאָבִיב הַבָּא. מִבַּעַד לְמַעֲטֵה הַקְּלִיפָּה הַקְּפוּאָה הַשְּׁסוּעָה, הָאֲפוֹרָה וְהַצּוֹנֶנֶת שֶׁמְּכַרְבֶּלֶת אֶת הָאִילָנוֹת הָעַרְטִילָאִיִּים, מִתַּחַת הַקְּלִיפָּה זוֹ הֵחֵלּוּ כְּבָר לְפַכּוֹת, בִּמְלֹא חוּמָּם, חַיִּים חֲדָשִׁים וְרַעֲנַנִּים. מָה נוֹקְבִים ... וְיוֹרְדִים חַדְרֵי בֶּטֶן הֵם דִּבְרֵי הַמּוּסָר הַמְּאַלְּפִים, הַמְּקוּפָּלִים בִּבְשׂוֹרַת אָבִיב זוֹ, אֵלֶיהָ נַסְכִּית מִפִּי אִילָנוֹת הַחוֹרֶף עֲטוּפֵי הַשֶּׁלֶג הַצָּחוֹר. (במעגלי שנה, ח"ב עמוד קח)