ה' ציווה את בני ישראל ללמוד מהלבנה ולהתחדש כמותה. מול העולם המתנהל כאילו הכול קבוע בו מראש, באה ההוראה לקדש את החודש, ולהאמין בהתחדשות מתמדת.

התפיסה האלילית דוגלת בשימור הקיים, לא בהתחדשות:

הָאֱלִילוּת אֵינָהּ מַכִּירָה 'חִידּוּשׁ', לֹא בַּתֵּבֵל, לֹא בָּאָדָם וְלֹא בֵּאלוֹהָיו אוֹ בֶּאֱלִילָיו, אוֹתָם תַּעֲמִיד מֵעַל תֵּבֵל וְאָדָם. הַכֹּל נָתוּן מִתּוֹךְ כּוֹרַח שֶׁל בַּרְזֶל. הַיּוֹם מִתְפַּתֵּחַ מִן הָאֶתְמוֹל, וְהַמָּחָר מִן הַיּוֹם — בְּכוֹרַח שֶׁל בַּרְזֶל. הכרח שאיננו ניתן לשינוי. כְּשֵׁם שֶׁהָאֱלִילוּת מַכְחִישָׁה אֶת הַ'יֵּשׁ מֵאַיִן' — הַבְּרִיאָה הַחוֹפְשִׁית מֵרְצוֹנוֹ הַחוֹפְשִׁי שֶׁל בּוֹרֵא, כֵּן לֹא קַיֶּימֶת עֲבוּרָהּ 'יֵשׁ מֵאַיִן' בַּהֲוָויָיתוֹ הַמּוּסָרִית שֶׁל הָאָדָם, וְלֹא בְּגוֹרָלוֹ שֶׁל הָאָדָם. אַשְׁמָה וְרָעָה אֲנוּסוֹת לְהוֹלִיד אַשְׁמָה וְרָעָה, וְחוֹזֵר חֲלִילָה. שוב ושוב. לְדִידָהּ, חָסֵר לֵב הָאָדָם זִיקָּה לְחֵירוּת אֵ־ל, לְדִידָהּ לֹא אֱ־לֹהִים בֶּן־חוֹרִין שַׁלִּיט בָּעוֹלָם וְעַל עוֹלָם; הַכֹּל נִסְחָף בְּזֶרֶם עִיוֵּור שֶׁל כּוֹרַח בִּלְתִּי מִשְׁתַּנֶּה, כָּל חֵירוּת אַךְ אֲחִיזַת עֵינַיִים הִיא, כָּל חָדָשׁ כְּבָר נָעוּץ בַּיָּשָׁן.

הציווי לקדש את החודש ניתן במצרים דווקא, כדי לנתץ את תפיסתה האלילית:

וּבְכֵן, "בְּאֶרֶץ מִצְרַיִם", בְּאֶרֶץ הָאֱלִילוּת הָעִקְבִית־קִיצוֹנִית, בְּאֶרֶץ בָּהּ קְפִיאָה אֱלִילִית זוֹ פָּשְׂתָה עַד לְמַעֲרֶכֶת מִבְנֵה הַמְּדִינָה הַחֶבְרָתִי, בְּיוֹצְרָהּ אֶת כַּבְלֵי הַמַּעֲמָדוֹת. מבנה המדינה במצרים היה מבוסס על מעמדות שאינם משתנים. בְּמִצְרַיִם אֵפוֹא קָרָא ה' לְמַנְהִיגֶיהָ הָעֲתִידִים שֶׁל אוּמָּתוֹ, הֶרְאָה לָהֶם אֶת מַגַּל הַיָּרֵחַ הַנֶּאֱבָק לְהֵיחָלֵץ מֵאֲפֵילָה לְאוֹר חָדָשׁ, וְאָמַר: זֶה יִהְיֶה לָכֶם לְדוּגְמָה! כְּשֵׁם שֶׁהַלָּה, הַכָּבוּל, מְחַדֵּשׁ נְעוּרָיו, כֵּן הָבוּ לָכֶם אַתֶּם הִתְחַדְּשׁוּיוֹת, בְּחֵירוּת. שאיננה משועבדת. כָּל אֵימַת אֲשֶׁר הוּא יוֹפִיעַ, יַזְכִּיר לָכֶם אֶת חִידּוּשׁ נְעוּרֵיכֶם בְּחֵירוּת. שאיננה משועבדת. בְּחַדְּשִׁי אֶתְכֶם וּבְהִתְחַדֶּשְׁכֶם אַתֶּם, תִּהְיוּ, כְּיָרֵחַ זֶה, חוֹלְפִים בָּרָקִיעַ הַלֵּילִי שֶׁל הָאוּמּוֹת, מְבַשְּׂרִים בְּכָל מָקוֹם אֶת תּוֹרַת הַ'חִידּוּשׁ', תּוֹרַת הָאֵ־ל הַיּוֹצֵר בְּחֵירוּת וְהַמּוֹצִיא לְחֵירוּת, תּוֹרַת הָאָדָם הַמְּקַבֵּל מִידֵי אֵ־ל זֶה חֵירוּת מוּסָר וְחֵירוּת גּוֹרָל. אוּלָם אֵין 'חִידּוּשׁ' זֶה כִּי אִם הַמַּסְקָנָה הַבִּלְתִּי־אֶמְצָעִית, הַנּוֹבַעַת מִמַּשְׁמָעוּת הַשֵּׁם "הוי'": הָאֵ־ל הַמְּהַוֶּוה בְּחֵירוּת כָּל רֶגַע מֵרִגְעֵי הֶעָתִיד. בְּשֵׁם זֶה יִקְרָא כָּל יְהוּדִי אֶת אֱלוֹהָיו, בְּעָבְדוֹ אוֹתוֹ חֶרֶשׁ בְּמַעֲמַקֵּי לִבּוֹ. (רש"ר הירש, שמות יב, א)

כל אחד מחודשי השנה הוא דרך ייחודית של התחדשות, והציווי לבני ישראל הוא לפתוח את הפתח להתחדשות בכל חודש.

וּשְׁנֵים עָשָׂר רָאשֵׁי חֳדָשִׁים הֵמָּה שְׁנֵים עָשָׂר צִינּוֹרוֹת וּשְׁעָרִים לְהַמְשִׁיךְ הִתְחַדְּשׁוּת לְעוֹלַם הַטֶּבַע. העולם כפי שהוא מתנהל בדרך הטבע. וְזֶה הַדֶּרֶךְ הוֹצִיאוּ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל מִכֹּחַ אֶל הַפּוֹעַל, שֶׁזָּכוּ לִפְתּוֹחַ לָהֶם דַּרְכֵי נְתִיבוֹת אֵלֶּה. בני ישראל הם שפתחו את השערים להתחדשות בעולם הטבע. וְעַל זֶה אוֹמְרִים: בְּעַמְּךָ יִשְׂרָאֵל בָּחַרְתָּ [מִכָּל הָאוּמּוֹת], וְחוּקֵּי רָאשֵׁי חֳדָשִׁים לָהֶם קָבַעְתָּ. (שפת אמת, שמות פרשת בא)

הלבנה מתחדשת בכל פעם, מכיוון שהיא מקבלת מחדש את אור השמש. כך גם בני ישראל מתחדשים מפני שהם מקבלים מחדש את אור ה'.

וְ"הַחוֹדֶשׁ הַזֶּה ... רֹאשׁ חוֹדָשִׁים" (שמות יב, ב), כִּי הוּא רֵאשִׁית לְכָל הַחִידּוּשִׁים שֶׁיֵּשׁ בָּהּ. בלבנה. כִּי כָּל חִידּוּשׁ הוּא עַל יְדֵי קַבָּלַת אוֹר שֶׁמְּקַבֶּלֶת הַשֶּׁמֶשׁ בִּתְקוּפוֹתֶיהָ, וּכְפִי הָאוֹר דְּשֶׁמֶשׁ בְּאוֹתוֹ חוֹדֶשׁ, שֶׁהוּא בְּאוֹתוֹ זְמַן הַשָּׁנָה כְּפִי שִׁינּוּיֵי מַהֲלָכָהּ בְּעִתּוֹתֵי הַשָּׁנָה, כֵּן הוּא הִתְחַדְּשׁוּת הַלְּבָנָה הַמְּקַבֶּלֶת מִמֶּנָּהּ. מן השמש. וְכָךְ הִתְחַדְּשׁוּת דִּבְנֵי יִשְׂרָאֵל הוּא עַל יְדֵי קַבָּלָתָם אוֹר הוי"ה יִתְבָּרַךְ, הַמֵּאִיר לָהֶם מֵאֲצִילוּת אוֹרוֹ יִתְבָּרַךְ, שֶׁהֶאֱצִיל אוֹר הַמּוּשָּׂג לַתַּחְתּוֹנִים, שֶׁהוּא אוֹר שְׁכִינָתוֹ יִתְבָּרַךְ, הַשּׁוֹכֶנֶת בְּקֶרֶב הַנְּפָשׁוֹת דִּבְנֵי יִשְׂרָאֵל שֶׁיּוּכְלוּ לְהַשִּׂיג אוֹר זֶה. (מחשבות חרוץ, אות ז)