שביתת הבורא ביום השביעי ממלאכת הבריאה משקפת שלב שבו הכוחות הרוחניים שירדו אל עולם המעשה חוזרים ועולים למקורם העליון ומתדבקים בשורשם. גם השביתה בשבת נועדה לאפשר לנו להתרומם מעל העשייה בששת ימי החול ולשוב אל עצמנו, אל דבקות הנפש במקורה.

פירוש לשון שביתה שנאמר ביום השבת, על־פי משל מאדם השובת ממלאכתו:

וְהִנֵּה לְשׁוֹן שְׁבִיתָה שֶׁנֶּאֱמַר אֵצֶל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא "כִּי בוֹ שָׁבַת" (בראשית ב, ג), הוּא עַל דֶּרֶךְ מָשָׁל כְּאָדָם הַשּׁוֹבֵת וְנָח מִמְּלַאכְתּוֹ אֲשֶׁר עָשָׂה, שֶׁבִּשְׁעַת מַעֲשֶׂה הָיָה שִׂכְלוֹ וּמַחֲשַׁבְתּוֹ מְלוּבָּשִׁים בַּמַּעֲשֶׂה הַהִיא, וְאַחַר כָּךְ כְּשֶׁשּׁוֹבֵת חָזְרוּ שִׂכְלוֹ וּמַחֲשַׁבְתּוֹ לִמְקוֹרָם. וְגַם הַמַּעֲשֶׂה הַהִיא כְּלוּלָה בָּהֶם, שֶׁבְּשִׂכְלוֹ וּמַחֲשַׁבְתּוֹ יֵשׁ גַּם כֵּן בְּחִינַת הַמַּעֲשֶׂה, דְּהַיְינוּ בְּחִינַת מַעֲשֶׂה שֶׁבַּשֵּׂכֶל, שֶׁהוּא מִתְבּוֹנֵן בְּשִׂכְלוֹ עַל הַמַּעֲשֶׂה שֶׁעָשָׂה, וַהֲרֵי עוֹלָה הַחַיּוּת הַמִּתְפַּשֵּׁט, וְשִׂכְלוֹ וּמַחֲשַׁבְתּוֹ שֶׁנִּתְלַבֵּשׁ בַּמַּעֲשֶׂה, וְחוֹזֵר לְהִתְכַּלֵּל בִּמְקוֹרוֹ הוּא הַשֵּׂכֶל וְהַמַּחֲשָׁבָה. כוחות הנפש שעסקו במעשה שבים עתה להיות חלק מן המחשבה. וְכָךְ עַל דֶּרֶךְ זוֹ בְּשַׁבָּת עוֹלָה הַחַיּוּת שֶׁנִּמְשָׁךְ בְּשֵׁשֶׁת יְמֵי הַמַּעֲשֶׂה בַּעֲשָׂרָה מַאֲמָרוֹת שֶׁנִּבְרָא הָעוֹלָם לִבְחִינַת הַמַּחֲשָׁבָה...

עניינה של השבת דומה לרעיון התשובה, שאינה תיקון על עבֵרות בלבד, אלא חזרה של הנפש אל שורשה:

וְלָכֵן שַׁבָּת אוֹתִיּוֹת תָּשֻׁב, שֶׁעִנְיַן שַׁבָּת וְעִנְיַן תְּשׁוּבָה הַכֹּל אֶחָד, דְּהַיְינוּ חֲזָרַת הַדְּבָרִים לִמְקוֹרָם וְשָׁרְשָׁם. כִּי הִנֵּה תְּשׁוּבָה אֵינָהּ מֵעֲבֵירוֹת שֶׁבְּיָדוֹ דַּוְקָא, אֶלָּא תְּשׁוּבָה הִיא לְהָשִׁיב נַפְשׁוֹ שֶׁיָּרְדָה מַטָּה מַטָּה וְנִתְלַבְּשָׁה בִּדְבָרִים גַּשְׁמִיִּים, אֶל מְקוֹרָהּ וְשָׁרְשָׁהּ לְדָבְקָה בּוֹ יִתְבָּרַךְ. לדבוק בה'. (ליקוטי תורה דברים סו, ג)