הציווי על השבת מופיע בעשרת הדיברות. אלה מופיעים בתורה פעמיים, פעם אחת בספר שמות ופעם שנייה בספר דברים. בכל אחד מהנוסחים מוצג טעם אחר למצוות השבת. הרמב"ם עומד על שני הטעמים האלה, ולדבריו הם משקפים שני היבטים ביום השבת: הראשון, היותו יום שבו בני־האדם שובתים ממלאכתם, וזה חיזוק לאמונה האמתית בבורא, שברא את העולם בשישה ימים ונח ביום השביעי. השני, ציווי לשמור את יום השבת מפני שהיינו עבדים במצרים ולא יכולנו לשבות כרצוננו, והשביתה ממלאכה מזכירה לנו שהבורא הוציא אותנו ממצרים.

השביתה מחזקת בלבנו את ההכרה בבריאת העולם:

יוֹדֵעַ אַתָּה מִתּוֹךְ דְּבָרַי, שֶׁדֵּעוֹת שֶׁאֵין לָהֶן מַעֲשִׂים הַמַּשְׁרִישִׁים אוֹתָן, הַמְּפַרְסְמִים אוֹתָן וְהַמַּנְצִיחִים אוֹתָן בַּצִּבּוּר, אֵינָן בְּנוֹת־קַיָּמָא. לָכֵן הוּא הקדוש ברוך הוא. צִוָּה עָלֵינוּ לְכַבֵּד אֶת הַיּוֹם הַזֶּה כְּדֵי שֶׁיֻּשְׁרַשׁ הָעִקָּרוֹן שֶׁל חִדּוּשׁ הָעוֹלָם וִיפֻרְסַם בַּמְּצִיאוּת, כַּאֲשֶׁר יִשְׁבְּתוּ כָּל הָאֲנָשִׁים בְּיוֹם אֶחָד. וְכַאֲשֶׁר יִשְׁאֲלוּ: "מָה הַטַּעַם לְכָךְ?" תִּהְיֶה הַתְּשׁוּבָה: "כִּי שֵׁשֶׁת יָמִים עָשָׂה ה'" (שמות כ, יא).

השינוי בטעמה של מצוות השבת בשני הנוסחים של עשרת הדברות מבטא שני היבטים ביום זה:

בַּתּוֹרָה מוֹפִיעִים שְׁנֵי טְעָמִים שׁוֹנִים, כִּי מַסְקְנוֹתֵיהֶם שְׁתַּיִם שׁוֹנוֹת. כִּי הוּא אָמַר בְּתוֹר טַעַם לְכִבּוּד הַשַּׁבָּת בַּעֲשֶׂרֶת הַדִּבְּרוֹת הָרִאשׁוֹנִים, לֵאמֹר: "כִּי שֵׁשֶׁת יָמִים עָשָׂה [ה' אֶת הַשָּׁמַיִם וְאֶת הָאָרֶץ אֶת הַיָּם וְאֶת כָּל אֲשֶׁר בָּם וַיָּנַח בַּיּוֹם הַשְּׁבִיעִי, עַל כֵּן בֵּרַךְ ה' אֶת יוֹם הַשַּׁבָּת וַיְקַדְּשֵׁהוּ]" (שם), וְאָמַר בְּמִשְׁנֵה תּוֹרָה: "וְזָכַרְתָּ כִּי עֶבֶד הָיִיתָ בְּאֶרֶץ מִצְרַיִם [וַיֹּצִאֲךָ ה' אֱ־לֹהֶיךָ מִשָּׁם בְּיָד חֲזָקָה וּבִזְרֹעַ נְטוּיָה] עַל כֵּן צִוְּךָ ה' אֱ־לֹהֶיךָ [לַעֲשׂוֹת אֶת יוֹם הַשַּׁבָּת]" (דברים ה, טו).

על־פי הטעם הראשון, יום השבת מחזק את האמונה בבריאת העולם. הטעם השני מדבר על הצורך לזכור את היותנו עבדים במצרים ואת הגאולה שגאל ה' אותנו משם:

וְזֶה נָכוֹן, כִּי הַמַּסְקָנָה שֶׁל הַדִּבּוּר הָרִאשׁוֹן הִיא קִדּוּשׁ הַיּוֹם וְכִבּוּדוֹ כְּמוֹ שֶׁאָמַר: "עַל כֵּן בֵּרַךְ ה' אֶת יוֹם הַשַּׁבָּת וַיְקַדְּשֵׁהוּ", זֹאת הַמַּסְקָנָה הַנּוֹבַעַת מִן הַטַּעַם "כִּי שֵׁשֶׁת יָמִים" וגו'. אַךְ שֶׁהַתּוֹרָה צִוְּתָה וּפָקְדָה עָלֵינוּ אָנוּ לִשְׁמֹר אוֹתוֹ, זֹאת הִיא מַסְקָנָה הַנּוֹבַעַת מִן הַטַּעַם שֶׁהָיִינוּ עֲבָדִים בְּמִצְרַיִם, שֶׁבָּהּ לֹא שֵׁרַתְנוּ בִּבְחִירָתֵנוּ וּבְשָׁעָה שֶׁחָפַצְנוּ, וְלֹא יָכֹלְנוּ לִשְׁבֹּת.

השבת נועדה לחזק את התודעה בשני היסודות האלה:

לָכֵן צִוָּה עָלֵינוּ בַּתּוֹרָה לִשְׁבֹּת וְלָנוּחַ כְּדֵי שֶׁנְּצָרֵף אֶת שְׁנֵי הַדְּבָרִים: נַאֲמִין בְּדֵעָה נְכוֹנָה, וְהִיא חִדּוּשׁ הָעוֹלָם הַמּוֹרֶה עַל מְצִיאוּת הַשֵּׁם בִּתְחִלַּת הַמַּחֲשָׁבָה וְעִיּוּן קַל בְּיוֹתֵר. רוחני, בהנחלת האמונה בבריאה, וגשמי, באפשרות לנוח ולשבות. הקשר בין השבת לבריאת העולם מובן בקלות. רוחני, בהנחלת האמונה בבריאה, וגשמי, באפשרות לנוח ולשבות. וְנִזָּכֵר בְּחַסְדֵּי הָאֵ־ל עָלֵינוּ, שֶׁהֵנִיחַ לָנוּ מִתַּחַת סִבְלוֹת מִצְרַיִם. רוחני, בהנחלת האמונה בבריאה, וגשמי, באפשרות לנוח ולשבות. וְזֶה מֵעֵין חֶסֶד הַכּוֹלֵל דֵּעָה עִיּוּנִית נְכוֹנָה וְתִקּוּן הַמַּצָּב הַגּוּפָנִי. רוחני, בהנחלת האמונה בבריאה, וגשמי, באפשרות לנוח ולשבות. בנתינת השבת יש חסד כפול (מורה הנבוכים, חלק ב פרק לא)