חזור
מוסר
תנועת המוסרתנועת המוסר היא דרך בעבודת ה' השמה דגש על עיצוב אישיות האדם. דרך זו נועדה מתחילה להיות שיטה מעשית, המכשירה את נפש האדם לעבודת ה'. עם הזמן התפתחו בה השקפות השמות דגש על עניינים מוגדרים: קפדנות ומשמעת עצמית (קלם), גדלות וכבוד האדם (סלובודקה), חוויה רגשית והתעדנות רוחנית (מיר), ואי־הטעייה עצמית (נובהרדוק). בכל השיטות הללו מבקשים כי יראת השמים תהיה המצפון האמתי של האדם, ומדגישים את החשש מפני היצר הרע המתעה את תבונתו של האדם. לשם כך יש להתבונן בנפש פנימה בהכרה צלולה, ולכוון באופן מודע את כוחות הנפש. מבחינה מעשית איש תנועת המוסר צריך להקשיב מזמן לזמן לשיחות מוסר שיעוררו את נפשו, כדי שלא לזנוח את החובות המוסריות בשגרת היום־יום. התנועה המוסרית כבשה לבבות רבים ביהדות ליטא, מפני שגיבשה עמדה ברורה כנגד תנועת ההשכלה, ומפני שהיטיבה — כמו הפסיכולוגיה שהתפתחה בשנים הללו — להתבונן בנפש האדם בעין בוחנת ורגישה.
(1810-1883). רב ומייסד תנועת המוסר. נולד בזאגר שבליטא, הפיץ את תורתו בערי ליטא — וילנה וקובנה ובמערב אירופה. בסוף ימיו שימש רב בקניגסברג שבפרוסיה, ושם נפטר. מעולם לא כתב ספר מסודר ושיטתי, אך תלמידיו סיכמו וליקטו חלק מדרשותיו בספר 'אור ישראל'. עסק בהפצת השיטה על־ידי ייסוד חבורות ובתי מדרש קטנים ללימוד מוסר ('מוסר שטיבלא'ך'), ודרש בציבור על חשיבות המוסר. מאוחר יותר עסק בהוצאה לאור של כתב עת, 'התבונה' שמו. ההנחה היסודית של שיטתו היא שהפנמת לימוד המוסר עשויה לחזק את האדם בעבודת ה'. עם זה, ההתמודדות המוסרית קשורה גם לכיבוש יצר הרע, ועל האדם להיות מפוכח ולדעת שלפעמים היצר מאפיל על תבונת האדם, ולכן האדם צריך להכיר היטב את תכונות אופיו ולדעת את חולשותיו ומעלותיו, ולא לחיות בהכחשה והדחקה של יצרים אפלים, אלא להתמודד מולם בביטחון ובאמונה. ממשנתו:
"וּלְזֹאת לְתַכְלִית קְנִיַּית הַיִּרְאָה נָחוּץ שֶׁתִּהְיֶה סִגְנוֹן הַלִּימּוּד בְּסִפְרֵי מוּסָר, בְּהִתְפָּעֲלוּת הַנֶּפֶשׁ, בְּלֵב נָכוֹן, בְּקוֹל עָצֵב, בִּשְׂפָתַיִים דּוֹלְקִים. לְהַרְחִיב אֶת הָרַעֲיוֹן בְּצִיּוּר חוּשִׁי. כִּי כֹּחַ הַצִּיּוּר מוֹעִיל מְאוֹד לַמּוּסָר. לְעוֹרֵר הַנֶּפֶשׁ בְּרִגְשַׁת הָאֵבָרִים. לִמְשׁוֹךְ בְּקִרְבָּהּ דְּבָרִים הַנּוֹדָעִים מֵעוֹנְשֵׁי הַגְּוִיָּה וְהַנֶּפֶשׁ. כַּאֲשֶׁר אֲנַחְנוּ רוֹאִים בְּכֹחַ כְּלֵי שִׁיר וְקוֹל זִמְרָה אֲשֶׁר יִתְפָּעֵל נֶפֶשׁ הָאָדָם וְיִתְעוֹרֵר רוּמּוֹ הֵן לְשִׂמְחָה הֵן לְעֶצֶב".
(1827-1898). רב וממייסדי תנועת המוסר. נולד בקלם שבליטא, הסתובב בעיירות ליטא, גרמניה ורוסיה להפיץ את משנתו, ונפטר בקלם. הקים ישיבה ושמה 'תלמוד תורה', ולאחר שזו נסגרה אסף את בחירי תלמידיו בקבוצה שכונתה 'דבק טוב', וחבריה קיבלו עליהם לעסוק בלימוד מוסר ולאהוב זה את זה אהבת נפש. ספרו 'חכמה ומוסר' הוא קובץ מכתבים שנכתבו לבני החבורה. דגל במשמעת עצמית, סדר והקפדה על כל פרט ופרט בחיים. הנהיג שמירה מוקפדת על מסגרת הלימוד בישיבה, וחינך את תלמידיו שלא לעשות מעשה בלי מחשבה, ולנהוג בישרות עצמית קיצונית. ממשנתו:
סוֹקְרָאטֵס הַפִּילוֹסוֹף אָמַר כִּי יֵשׁ אֲנָשִׁים שֶׁבְּכָל דָּבָר שֶׁשּׁוֹאֲלִים מֵהֶם צָרִיךְ לָדַעַת, כִּי בְּלֹא זֶה אֵינוֹ חָכָם, וַאֲנִי אֵינִי אוֹמֵר כֵּן, אֶלָּא כָּל חָכְמָתִי שֶׁאֵינִי יוֹדֵעַ, עַד כָּאן לְשׁוֹנוֹ... וְעַל פִּי זֶה אָמַרְנוּ כִּי זֶה הַטַּעַם שֶׁהַחֲכָמִים נִקְרְאוּ בַּשַּׁ"ס [=תַּלְמוּד] תַּלְמִידֵי חֲכָמִים... שֶׁכָּל יְמֵיהֶם הָיָה כְּתַלְמִיד הַמִּתְלַמֵּד".
(1860-1929). רב, ראש ישיבה ומחבר ספרי מוסר. נולד בליטא, היה רב העיר טלז וראש ישיבת טלז. השיעורים שלימד בישיבה קובצו בספר 'שעורי דעת', ובו המחבר מציג את השקפותיו בנושאי מחשבה: טבע ונסים, תפילה, ועוד. חיבור זה הִקנה לו מעמד כפילוסוף של תנועת המוסר, בייחוד בשל ההתנגדות העזה של אחדים מראשי ישיבת טלז ותלמידיה ללימוד מוסר. הקים מוסדות חינוך רבים בעיר טלז, מכינה לישיבה, בית מדרש למורים, כולל רבנות, וגימנסיה לבנות. ממשנתו:
"הָאָדָם הַגָּדוֹל שִׁעוּר קוֹמָתוֹ גָּדוֹל, הַתְחָלָתוֹ פֹּה לְמַטָּה וְהוֹלֵךְ וְעוֹלֶה עַד שֶׁמַּגִּיעַ לָעוֹלָמוֹת הַיּוֹתֵר נִשְׂגָּבִים וְרָמִים, וְהַקָּטָן — שִׁעוּר קוֹמָתוֹ פָּעוּט, פֹּה הִיא הַתְחָלָתוֹ וּפֹה גַּם סוֹפוֹ, וְאַף רֹאשׁ קוֹמָתוֹ לַדְּבָרִים הַגְּבוֹהִים מֵעוֹלָמוֹ הַקָּטָן לֹא יַגִּיעַ״.
(1874-1941). ראש ישיבה וממנהיגי אגודת ישראל. נולד בליטא, תלמידו הקרוב של רבי ישראל מאיר הכהן מראדין ('החפץ חיים'), וראש ישיבת 'אוהל תורה' בברנוביץ. חידושי התורה שלו יצאו בספר 'קובץ שיעורים' על מסכתות התלמוד, וחידושיו נלמדים עד היום. היה פעיל באגודת ישראל והתנגד לתנועה הציונית בשל הזלזול של מנהיגיה בשמירת מצוות. בזמן הפלישה הגרמנית לליטא הציעו לו לברוח, אך הוא בחר להישאר עם בני הישיבה ומסר שיעורים על קידוש השם. נרצח בגטו קובנה עם תלמידיו. ממשנתו:
"לְאַחַר שֶׁהַלִּיבֶּרָלִיזְם יָרַד מֵעַל הַפֶּרֶק, פָּנוּ לַדֶּמוֹקְרַטְיָה, לַסּוֹצְיָאלִיזְם, לַקּוֹמוּנִיזְם וּלְיֶתֶר הָ"אִיזְמִים" שֶׁיָּרְדוּ עַל דּוֹרֵנוּ בְּשֶׁפַע כֹּה רַב. לַעֲבוֹדוֹת זָרוֹת אֵלּוּ הִקְרִיבוּ קָרְבָּנוֹת שֶׁל דָּמִים, תַּרְתֵּי מַשְׁמָע — מָמוֹן וּנְפָשׁוֹת — וְכוּלָּן הִכְזִיבוּ; אַף אַחַת מֵהֶן לֹא הִגְשִׁימָה אֶת הַתִּקְווֹת שֶׁתָּלוּ בָּהּ".
(1876-1936). רב ומשגיח רוחני. נולד בליובאן שבבלרוס, היה המשגיח הרוחני של ישיבת מיר וישיבת סלובודקה. עיצב את שיטתה המוסרית של ישיבת מיר, ודרשותיו כונסו בספר 'דעת תורה'. היה ידוע בעינו הרגישה לכל תלמיד בישיבה, אפילו בזמנים שבהם היו בישיבה מאות בחורים. תורתו שמה דגש על הייחוד העצמי של כל אדם, והוא ראה בכל אדם תופעה ייחודית שאין כמותה. הוא תבע מהאדם להסיר מעליו את הכבלים החברתיים, המסתירים את אישיותו ומעלתו העצמית. היה מבקר את תלמידי הישיבה על התנהגותם ומעשיהם, כדי להביאם למיצוי עצמי שלם של הפוטנציאל האישי. ממשנתו:
"פֶעלְדְשֶׁער [=חַקְלַאי, אִישׁ שָׂדֶה] הַמְּרַפֵּא חוֹלֶה, מֵשִׂים הוּא לוֹ מַיִם קָרִים עַל רֹאשׁוֹ. אַךְ הָרוֹפֵא מְרַפֵּא אַחֶרֶת. כַּאֲשֶׁר כּוֹאֵב הָרֹאשׁ, נוֹתֵן הוּא אָמְנָם טִיפּוֹת אֶל הַלֵּב. בִּהְיוֹתוֹ מֵבִין מֵהֵיכָן נוֹבַעַת הַמַּחֲלָה וְאֶת זֹאת הוּא מְרַפֵּא. לְהַפְלִיא אֵיךְ שֶׁחֲזַ"ל הַקְּדוֹשִׁים הֵבִינוּ מַחֲלָה, וְאֵיזֶה רֶעצֶעפְּטִים [=מִרְשָׁמִים] נָתְנוּ עֲבוּרָהּ".
(1892-1953). רב והוגה. נולד בהומל שבבלרוס, צאצא לרבי ישראל מסלנט (ע"ע), היה רב בגייטסהד שבאנגליה, ולאחר מכן עלה לארץ ישראל ושימש משגיח בישיבת פוניבז' בבני ברק. כתיבתו העיונית מרוכזת בספר 'מכתב מאליהו', הדן בנושאי הגות, כמו בחירה חופשית, מקומו של הקב"ה בעולם והכרת הטוב, והוא הושפע בעיצוב השקפתו גם מן החסידות והקבלה. ממשנתו:
"כָּל אָדָם יֵשׁ לוֹ בְּחִירָה, הַיְינוּ בִּנְקוּדַּת פְּגִישַׁת הָאֱמֶת שֶׁלּוֹ עִם הָאֱמֶת הַמְּדוּמָּה, תּוֹלָדַת הַשֶּׁקֶר. אֲבָל רוֹב מַעֲשָׂיו הֵם בְּמָקוֹם שֶׁאֵין הָאֱמֶת וְהַשֶּׁקֶר נִפְגָּשִׁים שָׁם כְּלָל. כִּי יֵשׁ הַרְבֵּה מִן הָאֱמֶת שֶׁהָאָדָם מְחוּנָּךְ לַעֲשׂוֹתוֹ, וְלֹא יַעֲלֶה עַל דַּעֲתוֹ כְּלָל לַעֲשׂוֹת הַהֵיפֶךְ, וְכֵן הַרְבֵּה אֲשֶׁר יַעֲשֶׂה מִן הָרַע וְהַשֶּׁקֶר, שֶׁלֹּא יַבְחִין כְּלָל שֶׁאֵין רָאוּי לַעֲשׂוֹתוֹ".
(1914-2005). רב ומחבר ספרי מוסר. נולד בברלין, למד בישיבת מיר, לימד בסטוקהולם שבשוודיה, ואף סייע ליהודי סטוקהולם להקים מוסדות חינוך לאחר השואה. עלה לארץ ישראל והתמנה למשגיח בישיבת 'באר יעקב'. לאחר מכן קבע את מקומו בירושלים. ספרו 'עלי שור' דן בנושאי הדרכה וחינוך בחור ישיבה, בלימוד תורה ושמירת מצוות. הספר פורסם בעילום שם, והוא נחשב יוצא דופן הן מבחינת סגנונו של המחבר, שחזר בתשובה בגיל צעיר, הן בגלל הטיפוח האינדיבידואלי שדגל בו המחבר. הספר לא הודפס בקנה מידה רחב, ועבר מיד ליד. בארץ ישראל לא נשא תפקיד רשמי, אבל דרש במקומות רבים ושימש כתובת להתייעצות בענייני חינוך. ממשנתו:
"כְּעוֹלָם מָלֵא — זוֹהִי חֲוָויַית חַד פְּעָמִיּוּתוֹ שֶׁל הָאָדָם, שֶׁלֹּא הָיָה עוֹד כְּמוֹתוֹ וְלֹא יִהְיֶה כְּמוֹתוֹ עַד סוֹף כָּל הַדּוֹרוֹת. אֲנִי עִם הַמִּיזּוּג הַמְּיוּחָד שֶׁל כּוֹחוֹתַיי. בֵּן לְאוֹתָם אָבוֹת, נוֹלָד בְּתוֹךְ אוֹתָהּ תְּקוּפָה וּבְאוֹתָהּ סְבִיבָה — בְּוַודַּאי עֲבוֹדָה מְיוּחֶדֶת מוּטֶּלֶת עָלַי. חֵלֶק מְיוּחָד לִי בַּתּוֹרָה. וְכָל הַבְּרִיאָה מְחַכָּה לִי שֶׁאֲתַקֵּן אֶת הַמּוּטָּל עָלַי. כִּי אֶת עֲבוֹדָתִי לֹא אוּכַל לְהַחֲלִיף עִם שׁוּם אָדָם אַחֵר בָּעוֹלָם".