ספרות פרשנית העוסקת בענייני מוסר. במקרא ובדברי חז"ל המוסר מתגלה בדרך כלל כלקח מוסרי של סיפור או מעשי חכמים. ספרות המוסר באה לפתח ולסדר את הדברים, וליצור על פיהם תמונת עולם מוסרית שלמה. בספרות זו לומדים ממצוות התורה וסיפוריה את התכונות החיוביות והשליליות של האדם, ואת ההגדרה של התנהגות ראויה ובלתי־ראויה. ההנחה היא שהתבוננות קרובה בלקח המוסרי של כל אגדה חושפת את הערכים המוסריים של המחשבה היהודית. ספרות זו זכתה לפופולאריות רבה בקרב כל שכבות העם, בשל קרבתה ההדוקה לספרות האגדה. הספרות הזאת עוסקת גם בנושאים אחרים שאינם מפותחים בספרות האגדה (אלא יותר בספרות הסוד), כמו השכר והעונש על שמירת מצוות, לפי מובנה המקורי של המילה 'מוסר' בלשון המקרא — תוכחה וייסורים. תוכן זה נלמד בעיקר בקרב אנשי מוסר מובהקים, ויש הקוראים לסוג ספרים זה 'ספרי יראה', בשל הפחד שהם מעוררים בלומד.

(1533-1600). רב, משורר ומקובל. נולד בצפת, ונקבר סמוך לקבר האר"י בבית העלמין העתיק בצפת. למד אצל חכמי הדור בהלכה ואצל חוג המקובלים בצפת. כתב פירושים לכמה ממסכתות התלמוד הבבלי והתלמוד הירושלמי. חיבורו המרכזי הוא 'ספר חרדים', הממיין את המצוות על־פי איברי האדם: הגוף, הידיים, הרגליים, האף, האוזן, העין, הקנה, הוושט והלב. הדגיש את חשיבות אהבת ה' ואהבת הבריות, ואת האחווה והידידות בין בני אדם, והקים את חברת 'סוכת שלום' שמטרתה לחבר בין חבריה ולעוררם לדבקות בה'. הספר נקרא 'חרדים' בשל החרדה המוסרית מהתנהגות בלתי־ראויה. בספר מופיע הפיוט 'ידיד נפש', שנכנס מאוחר יותר לסידור התפילה. ממשנתו:

"וְרָאוּי שֶׁתֵּדַע כִּי הַמִּצְוֹת הֵן קֶשֶׁר אֶחָד, אִי אֶפְשָׁר לִהְיוֹת הָאַחַת בִּלְתִּי הָאַחֶרֶת כַּבֶּגֶד הַנֶּאֱרָג, שֶׁכָּל חוּט וְחוּט דָּבֵק בַּחֲבֵירוֹ וְעוֹזֵר בְּקִיּוּמוֹ". (ספר חרדים, הקדמת המחבר)

(המאה ה־14-המאה ה־15). רב, דרשן ואיש מוסר. לא ידוע הרבה על תולדות חייו או על מקום פעילותו, אך נראה שהיה מחכמי ספרד. ספרו החשוב הוא 'מנורת המאור', ספר המאגד דברי הלכה, אגדה ומוסר מספרות חז"ל ופרשני המקרא. הספר מחולק לשבעה עניינים הנקראים 'נרות': פרישות, דיבור, מצוות, תלמוד תורה, תשובה, שלום וענווה. החידוש העיקרי של הספר הוא הדגש על חשיבותה של ספרות האגדה בטיפוח מידות טובות והתנהגות נאותה. חידוש אחר הוא ייעוד הספר לכל שכבות העם, ילדים ונשים, וכתיבה בסגנון שווה לכל נפש, ולפיכך זכה ספר זה להיות נלמד במשך דורות רבים. ממשנתו:

"בַּמְּרוֹמִים סָהֲדִי, כִּי לֹא הָיְתָה כַּוָּונָתִי בְּזֶה הַסֵּפֶר כִּי אִם לִכְבוֹד הַשֵּׁם, וְלֹא לִיטּוֹל אֶת הַשֵּׁם. כִּי יוֹדֵעַ אֲנִי בְּעַצְמִי שֶׁאֵין בִּי לֹא חָכְמָה וְלֹא בִּינָה וְלֹא דַּעַת וְלֹא תְּבוּנָה, וְלֹא יָדַעְתִּי לְדַבֵּר נְכוֹנָה". (מנורת המאור, הקדמת המחבר)

הספר נתחבר במאה ה־15 בידי מחבר לא ידוע. הספר מלקט דברי חכמה, תוכחה ומוסר של חז"ל ושל מחברים מאוחרים, והוא מבוסס על ספרי מוסר קדומים, כמו 'שערי תשובה' לרבנו יונה גירונדי (ע"ע). הרעיונות שבספר סודרו על־פי תכונות נפש מנוגדות (כגון: פזרנות וקמצנות), והמחבר מדריך את הקורא לשלוט בתכונות נפשו, ומתי רצוי להשתמש בכל תכונה. למרות הקיצור של הספר, בחר המחבר היטב את מבחר היצירה שבאגדה, והספר יצא במהדורות רבות, והוא נחשב אחד מספרי היסוד של המוסר, המתארים היטב את אופיו של האדם ותכונותיו הטבעיות. ממשנתו:

"הֲלֹא תִּרְאֶה, מִי שֶׁיֵּשׁ לוֹ הַרְבֵּה מִינֵי מַטְבְּעוֹת, קְטַנּוֹת וּגְדוֹלוֹת, וְאֵינוֹ יוֹדֵעַ עֶרְכָּן וְשָׁוְיָין, לֹא יֵדַע מָה לִקְנוֹת בְּכָל אַחַת עַד שֶׁיֵּדַע עֵרֶךְ שֶׁל כָּל מַטְבֵּעַ... אֲבָל הַטִּיפֵּשׁ, אֲשֶׁר לֹא יִשְׁקוֹל וְלֹא יַעֲרִיךְ... אֵין סָפֵק שֶׁיַּגִּיעַ זֶה לְהֵיזֶּק גָּדוֹל. וְאַתָּה, בְּנִי, קַח הַמָּשָׁל הַזֶּה הַנִּמְשָׁל עַל רוֹב מִידּוֹת שֶׁבְּךָ, גְּדוֹלוֹת וּקְטַנּוֹת, וְתִשְׁקוֹל כָּל מִידָּה וּמִידָּה בְּפֶלֶס חָכְמָתְךָ, עַד שֶׁתֵּדַע עֵרֶךְ כָּל מִידָּה וּמִידָּה, וְתֵדַע הַמִּידּוֹת אֲשֶׁר פָּסַל הַמֶּלֶךְ הַגָּדוֹל לְהִיזָּהֵר בָּהֶן, שֶׁלֹּא יֵירָאוּ בְּךָ וְלֹא יִימָּצְאוּ בְּךָ אֶלָּא בְּמָקוֹם שֶׁלֹּא תְּקַבֵּל הֵיזֶּק וְעוֹנֶשׁ, וּבָזֶה תַּגִּיעַ אֶל הַשְּׁלֵימוּת וְתִהְיֶה אוּמָּן וּכְלֵי אוּמָּנוּתְךָ בְּיָדְךָ". (אורחות צדיקים, הקדמת המחבר)

(1545-1604). רב, מקובל ודרשן. נולד בצפת, ייסד ישיבה שלמדו בה תלמוד והלכה לצד תורת הנסתר. ספרו 'מדרש שמואל' הוא קובץ של פרשנים על מסכת אבות, עם דרשות המחבר על נושאים שונים במסכת. כתב גם פירושים לספר רות ולמגילת איכה. המחבר היה קשור לחוג תלמידי האר"י (ע"ע), והוא חתום על שטר התקשרות ברבי חיים ויטאל (ע"ע) תלמידו של האר"י וממשיך דרכו. ממשנתו:

"לָמָּה נָהֲגוּ בְּכָל הַמְּקוֹמוֹת לִקְרוֹתָהּ [=אֶת פִּרְקֵי אָבוֹת] בַּיָּמִים שֶׁמֵּחַג הַמַּצּוֹת וְעַד עֲצֶרֶת פֶּרֶק בְּכָל שַׁבָּת? מִטַּעַם לְפִי שֶׁמִּכָּאן מַתְחִיל הַזְּמַן לְהִתְחַמֵּם וּמִתְעוֹרְרִים הַתַּאֲווֹת הַגּוּפָנִיּוֹת וְיֵצֶר הָרַע מַתְחִיל לְהִשְׂתָּרֵר וּלְהִתְגַּבֵּר, וּמַסֶּכְתָּא זוֹ מְלֵאָה תּוֹכָחוֹת וּמְעוֹרֶרֶת הָאָדָם לִרְדּוֹף אַחַר כָּל מִדָּה טוֹבָה וּמַגְבֶּרֶת יֵצֶר הַטּוֹב עַל יֵצֶר הָרַע לָכֵן תִּקְּנוּ לְלוֹמְדָהּ בַּיָּמִים הָאֵלּוּ". (מדרש שמואל, הקדמת המחבר)

(המאה ה־16). רב, מקובל ומחבר ספרים. נולד בצפת ולמד אצל רבי משה קורדבירו (ע"ע), שימש כנראה ראש רבני העיר חברון ושם נפטר. ספרו 'ראשית חכמה' הוא ליקוט מאמרים וסיפורים מהתלמוד, המדרשים והזוהר, ומטרת הספר היא להדריך את האדם בעבודת ה'. הספר מחולק לחמישה שערים: שער היראה, האהבה, התשובה, הקדושה, והענווה. הספר התפרסם בחיי המחבר ויצא בכמה מהדורות, ואף נתחברו כמה קיצורים לספר בשל חביבותו על קהל הלומדים. ממשנתו:

"וְעִיקַּר תּוֹרָה לִשְׁמָהּ הִיא הַתּוֹרָה שֶׁאָדָם לוֹמֵד כְּדֵי לְקַיְּימָהּ... שֶׁהַחָכְמָה תְּלַמֵּד לָאָדָם דַּרְכֵי הַיִּרְאָה, וּמוּכְרָח הוּא שֶׁתִּהְיֶה הַחָכְמָה שֵׂכֶל טוֹב לְכָל עוֹשֵׂיהֶם, וְשֶׁתִּתְקַיֵּים בּוֹ הַחָכְמָה, כֵּיוָן שֶׁלֹּא לָמַד הַחָכְמָה אֶלָּא לַעֲשׂוֹתָהּ כְּלִי לַיִּרְאָה וְהַיִּרְאָה הוּא הַמַּעֲשֶׂה". (ראשית חכמה, הקדמה)

(1558-1630). רב, מחבר ספרים ומקובל. נולד בפראג, והיה רבן של הערים פרנקפורט, פוזנה, וקרקוב. בגיל מבוגר עלה לירושלים, נדד לצפת ולטבריה, ושם נפטר. ספרו הגדול 'שני לוחות הברית' עוסק בנושאים מגוּונים: מנהגים והנהגות, דרשות, ענייני הלכה ומוסר, פירוש המקרא ואנציקלופדיה למונחי התלמוד. על אף האופי הלקטני של הספר, הוא מתייחד בשילוב תכנים מגוּונים, כמו הלכה, תורת הקבלה, ספרות המנהג ופרשנות התלמוד והוא כורכם בכריכה אחת. השל"ה השפיע מאוד על תנועת החסידות (ע"ע) מפני שקדם לה ברעיונותיו, והיא אף אימצה את מקצתם. השל"ה הגיה סידור תפילה ושמו 'סידור שער השמים', וכתב תפילות לזמנים מיוחדים. סבל מהלשנות ורדיפות של השלטון הע'ותמני בירושלים, ואף נכלא לזמן קצר, ונאלץ לברוח לצפת, מקום מושבם של המקובלים. לאחר מכן עבר למרכז היהודי בטבריה. ממשנתו:

"וְזֶה הָיָה חָכְמַת אָדָם הָרִאשׁוֹן אֲשֶׁר קָרָא שֵׁמוֹת לְכָל דָּבָר כְּדֵי שֶׁיּוּכַּר עַל יְדֵי הַשֵּׁם הַהוּא... כִּי כָּל נִבְרָא מַטָּה יֵשׁ לוֹ שׁוֹרֶשׁ לְמַעְלָה, שֶׁאִם לֹא כֵן אֵיךְ מִתְקַשְּׁרִים חֶלְקֵי הָעוֹלָם הַזֶּה אִם אֵין לַיְּסוֹדוֹת שׁוֹרֶשׁ לְמַעְלָה, וְאִם אֵין לַנִּבְרָאִים שׁוֹרֶשׁ לְמַעְלָה אֵיךְ מִתְפַּשֵּׁט הַהַשְׁפָּעָה וְהַהַשְׁגָּחָה מֵאֲדוֹן הַכֹּל בָּהֶם. וְזֹאת הָיְתָה חָכְמָה נִפְלָאָה, כִּי הִשִּׂיג מָקוֹר וְשׁוֹרֶשׁ כָּל דָּבָר וְכִנָּהוּ בַּשֵּׁם הַהוּא וְהוּא שְׁמוֹ וַדַּאי". (שני לוחות הברית, תולדות אדם, בית אחרון יד)

(1659-1729). דיין, מחבר ספרים ומקובל. נולד וחי באיזמיר שבטורקיה. ספרו הידוע הוא 'שבט מוסר', העוסק בפרישות מן העולם הזה ובשכר ועונש הצפויים בעולם הבא. המחבר עצמו היה עשיר, אך סבור היה שהעשיר צריך לדאוג לעניים, והוכיח את בני הקהילה העשירים על עניין זה. לספרו יצא שם כספר המעורר פחד ויראה בשל התוכחות והעונשים המתוארים בו. היו מספרים בשמו של רבי שמחה בונם מפשיסחה (ע"ע), כי פעם אחת פגש מישהו שהעליבו והוכיחו על פניו אך הוא לבסוף נשקו. וכששאלו למי כוונתו, אמר שקרא בספר 'שבט מוסר'. ממשנתו:

"גַּם יָשִׂים בִּלְבָבוֹ שֶׁהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא הֶעֱשִׁירוֹ לְהָשִׂימוֹ אַפּוֹטְרוֹפּוֹס עַל הָעֲנִיִּים... יָשִׂים נֶגֶד עֵינָיו שֶׁבְּמָמוֹן הָעֲנִיִּים הַנָּתוּן בְּיָדוֹ, יָכוֹל הוּא לְהַרְוִיחַ לִקְנוֹת מְקוֹמוֹ לָעוֹלָם הַבָּא". (שבט מוסר, הקדמת המחבר)

ספרות זו דנה בעצות ובהנהגות בענייני מוסר, ואף יוצרת רשימה של ערכים מוסריים. ייחודה של ספרות זו בחזרתה אל עולם ההלכה, ובניסיונה לשלב את ההתנהגות המוסרית עם אתגרי החיים של אדם מישראל בעת שבתו בבית הכנסת או בשעה שהוא עוסק במסחר בשוק.

(1727-1806). רב, מחבר ספרים, ביבליוגרף ושד"ר (שלוחא דרבנן). נולד בחברון, ונסע בין ארצות אפריקה, אסיה ואירופה בשליחות חכמי ארץ ישראל לשם גיוס כספים לעניים ולומדי התורה ביישוב היהודי בארץ ישראל. השתקע בליוורנו שבאיטליה ושם נפטר, וב־1960 הועלו עצמותיו לקבורה בהר הזיתים. היה מחבר פורה, וכתב למעלה מ־100 ספרים בכל נושא בתורה. ספריו החשובים בהלכה הם ספר שאלות ותשובות 'חיים שאל', וספר 'ברכי יוסף' על שולחן ערוך. כתב גם ספר היסטוריה: 'שם הגדולים' — ביוגרפיות של רבנים, וביבליוגרפיה של ספרות רבנית, ולשם כתיבתו התמחה בזיהוי כתבי יד. כתב גם ספרי דרוש, מוסר וקבלה, פירוש למקרא וחידושים לתלמוד. את מסעותיו כשליח־חכמים תיאר בספר אוטוביוגרפי בשם 'מעגל טוב', המתאר את נדודיו בכל ארצות אירופה ואפריקה, מפגשיו עם מלכים ואישים רמי־מעלה, וביקוריו באתרים מרכזיים בעולם: ארמון ורסאי, הספרייה הלאומית של לונדון וגן החיות של אמסטרדם. ממשנתו:

"הַמְּרַמֶּה כָּל אָדָם וְגוֹזֵל מִמֶּנּוּ נֶחְשָׁב סוֹחֵר חָרִיף, וְהוּא מְשֻׁבָּח, שֶׁיּוֹדֵע לְהַרְוִיחַ וְהַגֶּזֶל הֻתַּר לוֹמַר שֶׁהוּא מַרְוִיחַ... וְהָאִישׁ הַיָּרֵא יִפְקַח עֵינָיו וּמַעְיָנָיו, כִּי עַל דָּבָר קָט מִגֶּזֶל מִתְחַיֵּב לָבוֹא בְּגִלְגּוּל כְּדֵי לְשַׁלֵּם אֲשֶׁר גָּזַל". (לב דוד, פרק יט)

(1786-1827). רב, מנהיג ומקובל. נולד בסרייבו בבוסניה, שימש ראש הקהילה היהודית בסיליסטרה בגבול רומניה־בולגריה. ספרו 'פלא יועץ' דן בענייני מוסר ואמונה בסדר אל"ף־בי"תי, המייעץ לקורא בכל תחומי החיים, בסגנון השווה לכל נפש. נהג בפרישות והיה מרבה לצום ולקבל על עצמו סיגופים. היה בעל מופת נערץ על בני קהילתו, ואגדות רבות נכרכו בשמו. אף מסופר על מסירות נפשו למען בני קהילתו בעת שקיבל עליו מיתה משמים כדי לעצור מגֵפה שפשטה בעירו. נהג להתפלל בכל יום 'יהי רצון מלפניך ה' א־לוהינו וא־לוהי אבותינו, שתרחם על כל איש ואישה, קטן וגדול, מעמך ישראל', והיה מתייעץ בענייני מוסר עם אשתו.   ממשנתו:

"אֲחַלֶּה פְּנֵי כָּל יוֹדְעֵי דָּת שֶׁיִּקְרְאוּ בְּסִפְרִי וְיִדְרְשׁוּ מִלַּי בָּרַבִּים בְּבָתֵּי כְּנֵסִיּוֹת וּבָתֵּי מִדְרָשׁוֹת, אוּלַי יִתְעַשֵּׁת הָאֱלֹקִים לִי וִיזַכֵּנִי שֶׁיַּעֲשׂוּ דְּבָרַי פֵּרוֹת וּבְכֵן נַפְשִׁי תָּגִיל בַּה'". (פלא יועץ, הקדמת המחבר)

(1788-1869). רב, פוסק, מחבר ספרים ומקובל. נולד באיזמיר שבטורקיה, התמנה ל'חכם באשי' של קהילת איזמיר והיה מראשי הקהל. היה מחבר פורה, וכתב כשמונים ספרים בענייני מוסר, מקרא, הלכה וקבלה. בכותר של כל ספר נזכר שמו הפרטי 'חיים'. ספרו 'תוכחת חיים' עוסק בתובנות מוסריות העולות מן התורה. פעל רבות למען הקהילה: תיקן תקנות סוציאליות למען העניים, וקבע שהמס הקהילתי על בשר כשר ('גאבילה') ישמש לטובת עניי העיר. כמו כן תיקן חינוך חובה לילדים עד שיגיעו לידיעת הקריאה ולשליטה בסידור התפילה. השתדל לבנות מרכז רפואי לבני הקהילה היהודית באיזמיר, בעזרתם של הברון דה־רוטשילד וסר משה מונטיפיורי, וסייע להציל את יהודי דמשק מ'עלילת דמשק'. היה מקובל על השלטון העות'מני, ונקבר בהלוויה ממלכתית שנכחו בה נציגי הצבא והשלטון ואף דיפלומטים של מדינות זרות. ממשנתו:

"כָּךְ הִיא מִידָּתָהּ שֶׁל נְוַות בֵּיתִי תְּבוֹרַךְ מִנָּשִׁים — שֶׁכְּשֶׁיֵּשׁ בְּבֵיתֵנוּ אֵיזוֹ שִׂמְחָה וְגִיל, וּבִכְלָל לַעֲשׂוֹת סְעוּדָה לָעֲנִיִּים, אֵינָהּ נוֹתֶנֶת לֶאֱכוֹל לְשׁוּם אֶחָד מֵהַקְּרוּאִים, עַד שֶׁמְּסַדֶּרֶת הַשּׁוּלְחָנוֹת לָעֲנִיִּים בַּתְּחִילָּה, וְאַחַר כָּךְ מְשִׂימָה שׁוּלְחָנוֹת שֶׁיֹּאכְלוּ הַקְּרוּאִים". (צדקה לחיים, עמ' נה)