חזור
מוסר
מחשבת המוסרמחשבת המוסר היא חלק מספרות 'מחשבת ישראל' (ע"ע). בספרות זו פותחה מחשבה שיטתית ועצמאית על עקרונות המוסר. עם זה אין היא חכמה עיונית בלבד, ומופיעה בה גם דרישה מוסרית להצבת רף גבוה יותר להתנהגות נאותה של יחידים ושל ציבור. מחשבת המוסר עוסקת בדרך כלל בדברים שהם חלק מן המצוות שבתורה — כמו מצוות אהבת ה', או מצוות התשובה — ודנה בהם כאילו היו מצוות מעשיות לכל פרטיהן, והיא נכנסת לדקויות של כוונת הלב ולמשמעות הנפשית הפנימית בכל מעשה שאדם עושה.
(1050-1120). רב ופילוסוף יהודי. פעל בסרגוסה שבספרד. ספרו 'תורת חובות הלבבות' הוא החיבור הראשון של 'תורת המוסר' ביהדות. החידוש העיקרי של הספר הוא ההבחנה בין 'חובות הלבבות' — החובות הפנימיות של נפש האדם, ל'חובות האיברים' — המצוות המעשיות שהאדם מקיים על־ידי איברי גופו. לדעת המחבר החובה הנפשית בלתי־מוגבלת מעצם טבעה, מפני שאדם יכול כל העת להתקדם ולשכלל את כוחות הנפש ולכוונם להכרה שלמה יותר של הקב"ה. המחבר מציע התקדמות לפי סדר מדורג, כאשר בכל שלב ('שער') האדם עולה מדרגה נפשית אחת אל דרגה גבוהה יותר, ולבסוף מגיע האדם לאהבת ה' אין־סופית. הספר התחבב על קהל הלומדים בשל סגנונו הפיוטי המשלב פתגמים, משלים וסיפורים עממיים, וזאת על אף התביעה הדתית שהוא תובע מן האדם. ממשנתו:
"וְהַבּוֹטֵחַ בֵּאלֹהִים בִּטְחוֹנוֹ חָזָק בֵּאלֹהָיו שֶׁיַּטְרִיף [=יְפַרְנֵס] אוֹתוֹ כִּרְצוֹנוֹ בְּעֵת שֶׁיִּרְצֶה וּמִמָּקוֹם שֶׁיִּרְצֶה, כַּאֲשֶׁר יַטְרִיף הָעוּבָּר בְּרֶחֶם אִמּוֹ וְהָאֶפְרוֹחַ בְּתוֹךְ הַבֵּיצָה, אֲשֶׁר אֵין בָּהּ מָקוֹם מְפוּלָּשׁ לְהִכָּנֵס אֵלָיו מִמֶּנּוּ דָּבָר מִחוּצָה, וְהָעוֹף בָּאֲוִיר וְהַדָּגִים בַּמַּיִם וְהַנְּמָלָה וְהַתּוֹלַעַת עִם [=לַמְרוֹת] חֲלִישׁוּתָם".
(1210-1263). רב, פרשן תלמוד ומחבר ספרי מוסר. נולד בגירונדי ונפטר בטולדו שבספרד. חיבוריו העיקריים בתלמוד הם הערות של תלמידי רבנו יונה על הרי"ף במסכת ברכות, וספר 'עליות דרבנו יונה' על מסכת בבא בתרא. ידוע בכוחו העיוני וכישרונו הלמדני. ספריו בענייני מוסר — 'ספר היראה' וספר 'שערי תשובה' — היו כפי הנראה חלק מחיבור אחד שהוקדש לסוגיות אלה: 'שערי צדק'. 'שערי תשובה' עוסק בעיקרי התשובה, ברמות שונות של תשובה, בדרכי התשובה ובדרכי הכפרה. האגדה מספרת — אם כי אין לכך סימוכין היסטוריים — כי המחבר כתב את הספר כחרטה על החרם שהטילו חכמי ספרד על ספרי הרמב"ם ועל לומדי תורתו. ממשנתו:
"מִן הַטּוֹבוֹת אֲשֶׁר הֵיטִיב הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ עִם בְּרוּאָיו, כִּי הֵכִין לָהֶם הַדֶּרֶךְ לַעֲלוֹת מִתּוֹךְ פַּחַת מַעֲשֵׂיהֶם וְלָנוּס מִפַּח פִּשְׁעֵיהֶם, לַחֲשׂוֹךְ נַפְשָׁם מִנִּי שַׁחַת וּלְהָשִׁיב מֵעֲלֵיהֶם אַפּוֹ, וְלִמְּדָם וְהִזְהִירָם לָשׁוּב אֵלָיו כִּי יֶחֶטְאוּ לוֹ, לְרוֹב טוּבוֹ וְיָשְׁרוֹ כִּי הוּא יָדַע יִצְרָם".
(נפטר ב־1217). רב ומנהיג חוג חסידי אשכנז שחי בגרמניה. נולד בשפייר (שפיירא בפי היהודים), והיה ראש ישיבה ברגנשבורג. לא כתב חיבורים בשמו, אך שני חיבורים ידועים מיוחסים לו: 'ספר חסידים' — ספר רב־השפעה המתאר מנהגים, הליכות או דרישות להקפדה יתרה במצוות שבין אדם לחברו ובמצוות שבין אדם למקום. הספר מגלה רגישות מיוחדת לפערים חברתיים, עיוות דין או גאווה אינטלקטואלית של תלמידי חכמים העוסקים בלימוד תורה בלי יראת שמים. ספר אחר הוא 'צוואת רבי יהודה החסיד' — רשימה תמציתית של כשבעים הוראות וציוויים בענייני אישות, מגורים, לידה ומוות, שהתקבלה כבעלת תוקף מחייב בחלק מקהילות ישראל. בחוג חסידי אשכנז נודעה חשיבות מיוחדת לסידור התפילה, והם טרחו לבאר במדויק את נוסח התפילה על־פי הקבלה. הפיוט 'שיר הייחוד' (הידוע גם בשם 'אנעים זמירות') נכנס לסדר התפילה בחלק מקהילות אשכנז, ואף הוא מיוחס לרבי יהודה החסיד. על אישיותו נפוצו מעשיות רבות, ואחת מהן מספרת כי עד גיל שמונה־עשרה הצטיין בירייה בחץ וקשת, ורק אז החליט להקדיש את חייו לתורה. ממשנתו:
"לְכָךְ נִכְתַּב סֵפֶר חֲסִידִים, לְמַעַן יִרְאוּ בּוֹ יִרְאֵי ה' וְכָל הַשָּׁבִים לְבוֹרְאָם בְּלֵב שָׁלֵם, וְיֵדְעוּ וְיָבִינוּ מָה שֶׁעֲלֵיהֶם לַעֲשׂוֹת וּמֵאֵיזֶה דָּבָר צְרִיכִין לִיזָּהֵר, אַךְ לֹא לָרְשָׁעִים נִכְתַּב, שֶׁאִם יִרְאוּ בּוֹ רְשָׁעִים — יִהְיוּ נִרְאִים כַּמָּה דְּבָרִים בְּעֵינֵיהֶם דִּבְרֵי שְׁטוּת".
(המאה ה־13). ספר מוסר שמחברו אינו ידוע. יש המייחסים אותו לחכם לא ידוע ושמו רבי זרחיה היווני. הספר עוסק בבריאת העולם, אמונה, עבודת ה', אהבת ה', יראת ה', מעשים טובים ותפילה.
מן הספר:
"כִּי הַחָכְמָה הִיא צְרִיכָה לֶהֱיוֹתָהּ בָּאוֹהֵב, כִּי כָּל אוֹהֵב אִם לֹא יִהְיֶה לוֹ חָכְמָה לֹא יַכִּיר מִדַּת הֶאָהוּב אֲשֶׁר זָכַרְנוּ, וְלֹא יַכִּיר שִׂכְלוֹ וְחָכְמָתוֹ וּשְׁאָר מִדּוֹתָיו הַחֲמוּדוֹת, וְכַאֲשֶׁר לֹא יֵדַע מִדּוֹתָיו — כֵּן לֹא יֵדַע לֶאֱהוֹב אוֹתוֹ".
(1249-1513). רב, פרשן תלמוד והוגה דעות. חי בפרפיניאן שבפרובאנס, בדרום צרפת. החיבור הגדול שלו הוא 'בית הבחירה' — ספר המסכם בלשון בהירה את המשנה והתלמוד, פירוש רש"י ופירוש בעלי התוספות, ואת פסק ההלכה באשכנז, פרובנס וספרד. כתב גם חיבורים אחרים: 'קרית ספר' על כתיבת ספר תורה, ו'מגן אבות' על נושאים שונים בהלכה. ביקש לאחד בין התורה לבין חכמת המדע והפילוסופיה, וסירב להשתתף בחרם על הרמב"ם בטענה שאין להפסיד ולאבד את החכמה רק בגלל הכופרים בתורה. 'חיבור התשובה' עוסק בענייני תשובה, ומרחיב את היריעה לעשרת ימי תשובה, ראש השנה, ימי התעניות ודיני אבלות, ועל־פי ההקדמה הוא נכתב כמענה לחכם נוצרי שהעיר כי למראית עין היהודים אינם עוסקים בתשובה. ממשנתו:
""עֵדוּת ה' נֶאֱמָנָה מַחְכִּימַת פֶּתִי"
(1315-1376). רב, פוסק הלכה ומנהיג. נולד בברצלונה שבספרד, והיה ראש קהילת יהודי ספרד. חיבוריו העיקריים הם פירוש על הלכות הרי"ף, חידושים על התלמוד, ספר שאלות ותשובות, ופירוש על מסכת נדרים. בחיבורים הללו מתגלה כשרון ההסבר הבהיר שלו וכוחו במתן סברה הגיונית לסוגיות סבוכות. בענייני מחשבה כתב את ספר 'דרשות הר"ן' — שתים־עשרה דרשות העוסקות בנושאים רבים, כמו נבואה, שיטת המשטר הראויה ועוד. בספר ניכרות ידיעותיו הרבות בענייני מדע, רפואה ופילוסופיה. נהג להוכיח את עשירי הקהילה על אי הקפדה בשמירת מצוות, וככל הנראה העלילו עליו בשל כך עלילת שווא והוא נכלא בכלא הספרדי למשך כחצי שנה. היה סופר סת"ם, וספר תורה בכתב ידו שרד עד ימינו. ממשנתו:
"כָּל אוּמָּה צְרִיכָה לָזֶה יִשּׁוּב מְדִינִי, עַד שֶׁאָמַר הֶחָכָם שֶׁכַּת הַלִּיסְטִים הִסְכִּימוּ בֵּינֵיהֶם הַיּוֹשֶׁר. וְיִשְׂרָאֵל צְרִיכִין זֶה כְּיֶתֶר הָאוּמּוֹת. וּמִלְּבַד זֶה צְרִיכִין אֲלֵיהֶם עוֹד לְסִיבָּה אַחֶרֶת, וְהוּא לְהַעֲמִיד חוּקֵּי הַתּוֹרָה עַל תִּלָּם".