חזור
מחשבת ישראל
הגות ומחשבה בספרות הלכה ומנהגספרות ההלכה עוסקת בתיאור חובת האדם על־פי מצוות התורה. ספרות זו מקיפה את כל שטחי החיים וכל ההתנהגות המעשית של האדם: בין אדם למקום, בין אדם לחברו ובין אדם לעצמו. ספרות המנהג משלימה את ספרות ההלכה בתיאור המנהגים המקובלים במסורת, והם בגדר המעשה הנהוג בפועל על־ידי אנשים רבים. ספרות זו משופעת בדיונים ענפים על פרטי המצוות, ועל־ידי עיון מדוקדק זה היא מבקשת להגיע להבנה שלמה יותר של טעמי המצוות. הבנה זו חשובה מבחינה מעשית — כי היא מאפשרת לפסק ההלכה להתאים לתכלית הרצויה של החוק ולעמוד על טיבו של המנהג; מבחינה מחשבתית — היא עוזרת להעמיק בתכנים הרעיוניים הטמונים בהלכה ובמנהג, ומבחינה רגשית — היא מסייעת לאדם להפנים את החובה ולגלות את טעמה האמתי.
(1340). פרשן סידור התפילה. נולד בסביליה שבספרד. ספרו הגדול נקרא 'חיבור פירוש הברכות והתפילות', אך הוא נקרא בפי כול 'ספר אבודרהם'. הספר הוא ביאור מפורט של סידור התפילה, ומובאים בו מנהגי קהילות ספרד וצרפת, ובמיוחד מנהג סביליה (אשביליה) וטולדו (טוליטולה). לצד פירוש פסוקי דזמרה, קריאת שמע ותפילות חול ושבת, המחבר מפרש עניינים רבים הכלולים בסידור כמו מנהגי המועדים, הגדה של פסח, סדר קריאת התורה וההפטרות, ברכות המצוות וברכת המזון, ואף מסביר הסבר מפורט על דרך החישוב של לוח השנה העברי. המחבר השתמש בסידורי הגאונים רב עמרם ורב סעדיה (ע"ע) ובספרות מנהגים שקדמה לו, והוא מקדיש תשומת לב מרובה לענייני כתיב, ניקוד ונוסחאות תפילה. שם משפחתו הוא כפי הנראה על שם המטבע 'דִרְהָם', ומשערים כי משפחתו עסקה במסחר או בגביית מס. ממשנתו:
"וּמִפְּנֵי אוֹרֶךְ הַגָּלוּת וְגוֹדֶל הַצָּרוֹת, נִשְׁתַּנּוּ הַמִּנְהָגוֹת בַּתְּפִלּוֹת בְּכָל הַמְּדִינוֹת, וְרוֹב הֶהָמוֹן נוֹשְׂאִים קוֹלָם, בְּהִתְפַּלְּלָם לִפְנֵי אֱ־לֹהֵי עוֹלָם, וְהֵן מְמַשְּׁשִׁים כְּעִוֵּר בָּאֲפֵלָה. וְאֵינָם מְבִינִים דִּבְרֵי הַתְּפִלָּה... וְכַאֲשֶׁר רָאִיתִי כִּי נִנְעֲלוּ שַׁעֲרֵי הַתְּפִילָּה וְהָעֲבוֹדָה, וְנִתְמַעֲטוּ יוֹדְעֶיהָ לְהַגִּידָהּ, עָלָה בְּלִבִּי לְחַבֵּר זֶה הַסֵּפֶר, הַנּוֹתֵן אִמְרֵי שֶׁפֶר".
(1551-1606). רב ומחבר. נולד בפשמישל, והיה רב בבלז, בקרקוב ובאפטא שבפולין. תלמידו של רבי שלמה לוריא. שימש גם אחד מחברי 'ועד ארבע ארצות', המועצה המנהלתית של יהודי פולין וליטא. ספרו 'מטה משה' הוא ספר הלכה על־פי סדר שולחן ערוך אורח חיים. בספר מובאים פסקי הלכות ומנהגים עם ביאורים וטעמים של חכמי דורו, ומרוכזים דברי אגדה ומוסר על עניינים אלו. ממשנתו:
"שֶׁאֵין לְךָ בְּרִיָּה שֶׁאֵין הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מְנַסֶּה אוֹתָהּ, הֶעָשִׁיר מְנַסֶּה אוֹתוֹ אִם תְּהֵא יָדוֹ פְּתוּחָה לַעֲנִיִּם, וְהֶעָנִי מְנַסֶּה אוֹתוֹ אִם יָכוֹל לַעֲמוֹד בַּיִּסּוּרִין וְאֵינוֹ בּוֹעֵט. אִם עָמַד בְּנִסְיוֹנוֹ הֶעָשִׁיר וְעוֹשֶׂה צְדָקָה, הֲרֵי אוֹכֵל מָמוֹנוֹ בָּעוֹלָם הַזֶּה וְהַקֶּרֶן קַיֶּימֶת לָעוֹלָם הַבָּא. וְאִם עָמַד הֶעָנִי בְּנִסְיוֹנוֹ, הֲרֵי הוּא נוֹטֵל כִּפְלַיִים לֶעָתִיד לָבֹא".
(1561-1640). רב ופוסק הלכה. נולד בלובלין, שימש רב בבריסק בבלז ובקרקוב שבפולין. היה איש עשיר, ולכן הצליח לנהל את ישיבתו ביד רחבה ולתמוך בפרנסת תלמידי חכמים עניים. ספרו הגדול הוא 'בית חדש', ביאור לספר 'ארבעה טורים' והערות על ספר 'בית יוסף'. הספר נוהג להתחקות אחר מקורה של כל הלכה במשנה, בתלמוד ובראשונים, להצביע על ההיגיון העומד ביסודה, ולנתח את טעמי ההלכה. ספר אחר שכתב הוא 'הגהות הב"ח', תיקוני נוסח לסוגיות התלמוד על־פי כתבי יד ועל־פי הסברה. ההגהות נדפסו בצדי הדף של מהדורת דפוס וילנה. בפסקי ההלכה שלו ניכר הרצון לעצב את הקהילה — הוא התיר לרב לקבל מתנות יותר מצורך פרנסתו, כדי שיהיה עצמאי בדעותיו ולא יהיה כפוף לציבור, כי רק על־ידי כך יוכל להביע את דעתו מבלי פחד. הוא גם ביקש לייצר מסגרת חינוכית שבה ילמדו לימודי קודש, דקדוק וחשבון, ובגיל ארבע־עשרה יבחנו אם התלמיד מוכשר ללמוד תלמוד, ואם יימצא בלתי מתאים — ללמדו מקצוע. יש הסוברים ששם משפחתו היה 'יפה' והוא הפכו ל'סירקיש', על שם אמו או חמותו, כנהוג באותם ימים. ממשנתו:
"וְקָרָאתִי לְחִבּוּרִי זֶה בְּשֵׁם בַּיִת חָדָשׁ כִּי לֹא הֶאֱסַפְתִּי בְּבֵיתִי וּבְחִבּוּרִי זֶה לֹא הֵבֵאתִי דִּבְרֵי הַגְּדוֹלִים שֶׁמֵּעוֹלָם כִּי אִם בִּשְׁבִיל דָּבָר שֶׁנִּתְחַדֵּשׁ בָּהֶם, אוֹ קוּשְׁיָא וּפֵירוּקָא אוֹ פֵּירוּשׁ חָדָשׁ אוֹ פְּסַק דִּין".
(1707-1762). רב ופרשן תלמוד. נולד בברלין, שימש רב בדסאו, ואחר־כך רבה הראשי של ברלין. חיבוריו 'קרבן העדה' ו'שיירי קרבן' הם פירוש לתלמוד הירושלמי על סדר נשים, מועד, וחלק מסדר נזיקין. פירושו משלים חיבור של רבי אליהו מפולדא על מסכתות בבא קמא, בבא מציעא, בבא בתרא ועל סדר זרעים. החיבור עצמו מושפע מן התלמוד הבבלי, אך הוא נעשה — עם הפירוש 'פני משה' של רבי משה מרגליות — לפירוש המשפיע ביותר של התלמוד הירושלמי, שחכמים מעטים כתבו עליו פירושים במרוצת הדורות. ממשנתו:
"כַּמַּיִם הַפָּנִים לַפָּנִים כֵּן לֵב הָאָדָם לָאָדָם כַּמַּיִם הַלָּלוּ שֶׁהָאָדָם צוֹפֶה וְרוֹאֶה בָּהֶן פָּנִים כְּפָנָיו אִם הוּא שׂוֹחֵק הֵם שׂוֹחֲקוֹת וְאִם הוּא עוֹקֵם אַף הֵם עֲקוּמּוֹת כֵּן לֵב הָאָדָם לְאָדָם אַחֵר, אִם זֶה אוֹהֵב אֶת זֶה גַּם זֶה אוֹהֲבוֹ".
(1761-1839). רב ופוסק הלכה. נולד בפרנקפורט בגרמניה, ושימש רב וראש ישיבה בפרשבורג שבהונגריה. כתב ספר שאלות ותשובות 'חתם סופר' המקיף אלפי שאלות ותשובות בכל נושא בתורה. הספר נחשב אחד מספרי היסוד בפסיקת הלכה בגלל היקפו העצום, בקיאותו של המחבר בתלמוד ובהלכה, ודרך החשיבה המקורית ומלאת התנופה והתעוזה המתגלה בו. ספר נוסף שכתב הוא 'חידושי חתם סופר' על חלק ממסכתות התלמוד. המחבר גם כתב דברי דרוש ואגדה בספרו 'תורת משה', המאגד את דרשותיו על פרשות השבוע. היה ראש וראשון למתנגדי הרפורמה בהונגריה, ועיצב מחדש את פניה של היהדות בארצו לנוכח אתגרי הזמן. היה בקשר עם רבים מחכמי התקופה, לימד בישיבה בפרשבורג מאות תלמידים והכשירם לכהן כראשי הקהילות בהונגריה. הכינוי 'חת"ם סופר' מבוסס על ביטוי של התלמוד, והוא רומז לראשי תיבות שמו ושם משפחתו של המחבר (סופר=שרייבר). כמעט כל צאצאיו שימשו רבנים, ואף הם בחרו לעצמם שמות קרובים: 'כתב סופר', 'שבט סופר', 'חתן סופר' ועוד. ממשנתו:
"וְרַק אִם לוֹמֵד לִשְׁמָהּ אָז הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מֵאִיר עֵינָיו וְזוֹכֶה לָאֱמֶת אֲפִילּוּ אִם אֲחֵרִים מְשִׁיבִין אוֹתוֹ... הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ מְסַיֵּיעַ לוֹ לְכַוֵּון הָאֱמֶת וְרַשַּׁאי לַעֲשׂוֹת עַל־פִּיו כְּאִילּוּ יָצָא מִפִּי עֶלְיוֹן".
(1835-1909). רב, פוסק הלכה, דרשן ומקובל. נולד ונפטר בבגדד שבעיראק. היה בקשר עם קהילות ישראל מהודו שבמזרח ועד אנגליה במערב, ובקשר רעות וידידות עם הרבנים בארץ ישראל, ובעיקר עם חכמי ישיבת המקובלים 'בית א־ל' בעיר העתיקה בירושלים. ספרו 'בן איש חי' הוא אוסף דרשות לפרשת השבוע, שנאמרו בשבת לקהל. הספר שוזר דברי אגדה בדברי הלכה, ומחבר את הפסיקה של רבי יוסף קארו (ע"ע), עם דבריהם של חכמי ההלכה והקבלה בספרד ובאשכנז. בשל סגנונו הבהיר והדידקטי נחשב ספר זה עד היום לספר ההלכה המרכזי של יהודי עיראק. כתב בכל תחומי התורה, פירוש על אגדות התלמוד ('בן יהוידע'), ספר שאלות ותשובות ('תורה לשמה'), וביאורים של קבלה ('דעת ותבונה'), אך גם ספרים עם סיפורים ומשלים, ואפילו ספר של חידות מתמטיות, ועוד מספר עצום של ספרים וחיבורים. הכיר היטב את הווי החיים של יהודי זמנו לפרטי פרטיו, וספריו ודרשותיו מלאים סיפורים ומשלים עממיים, המתאימים לכל אחד ואחת. דרשותיו היו פופולאריות מאוד, והנוכחים נהגו לספר כי כאשר היה דורש בבית הכנסת הגדול של בגדד בארבע שבתות מיוחדות במהלך השנה, היה בית הכנסת מלא עד אפס מקום, ומרוב הערצה ויראה — שמרו הכול על שקט, וכל הקהל שמע היטב את קולו של הרב. ממשנתו:
"אָמְנָם הַדָּבָר יָדוּעַ כִּי לִדְרוֹשׁ בַּהֲלָכוֹת בִּלְבַד אֵין לֵב הֲמוֹן הָעָם נִמְשָׁךְ אַחֲרֵיהֶם, אֶלָּא צָרִיךְ שֶׁיִּהְיֶה עִיקַּר הַדְּרָשׁ וְרוּבּוֹ בְּדִבְרֵי אַגָּדָה וּמוּסָר".
(1871-1955). רב ומחבר ספרים בהלכה. נולד בלחוביץ' שבליטא, והיה המנהל של ישיבת 'עץ חיים' בירושלים. עסק הרבה בחישוב הזמנים בהלכה: זמני הזריחה והשקיעה, זמן קריאת מגילה וקו התאריך הבין־לאומי. חיבר לוח שנה לזמני היום והלילה ולמנהגי ארץ ישראל ('לוח ארץ ישראל'), הנפוץ עד ליום זה בבתי כנסת. חיבר גם ספרים על מצוות ארץ ישראל ('ספר השמיטה'), וסדרת ספרים העוסקת בקדושת ירושלים ('הקודש והמקדש'). ספרו 'גשר החיים' עוסק בענייני ביקור חולים, קבורה ואבלות. ספר זה מקבץ ענייני הלכה, אגדה ומחשבה על עת פטירתו של אדם, וביניהם: סדרי הקבורה והטהרה, לוויית המת, מנהגי השבעה, השלושים והשנה, וסדר אמירת קדיש. בספר זה שאותו הגדיר "הסתכלות על החיים, בתור גשר המגשר בין שני עבריו", עוסק המחבר גם במשמעות החיים ובהיותם בני חלוף, ובמשמעות הפנימית של המוות וחיי הנפש לאחריו. ממשנתו:
"גַּם הַחַיִּים הַזְּמַנִּיִּים עַל הָאֲדָמָה אֵינָם גַּם הֵם אֶלָּא מַעֲבָר לְחַיִּים יוֹתֵר מַרְחִיבִים וּמַזְהִירִים, שֶׁאֵין מוּשָּׂג לָמוֹ בְּחַיֵּי הָאָדָם הַכָּלוּא בְּמִסְגֶּרֶת גְּוִיָּה פְּעוּטָה בְּהַשָּׂגָה מְצוּמְצֶמֶת".