דיני האבלות מתחילים כבר בערב תשעה באב, ובאים לידי ביטוי בעיקרם בדיני הסעודה המפסקת שלפני הצום.

'סעודה מפסקת' הסעודה האחרונה שלפני הצום נקראת 'סעודה מפסקת', ולפי כמה מהמנהגים חלים עליה כמה דיני אבלוּת. בין השאר נהוג לאכול אותה בישיבה על הארץ או על שרפרף, ואוכלים בה לחם ותבשיל אחד בלבד. גם תבשיל זה אסור שיהיה מכובד מדי, ויש שאף נוהגים כי תבשיל יחיד זה יהיה מהדברים הנחשבים 'מאכל אבלים' (ראו בהלכות אבלות, עמ' 71), כמו תבשיל עדשים. האשכנזים אוכלים בסעודה זו ביצה טבולה במעט אפר. לפי אחד המנהגים, את הלחם הנאכל בסעודה זו טובלים גם כן במעט אפר. את הסעודה המפסקת עדיף לאכול ביחידוּת ולא בחבורה, ואף אם השתתפו בה כמה סועדים, אין עושים בסיומה 'זימון' (אמירת "רבותיי נברך וכו'" לפני ברכת המזון, ראו עמ' 364).

בזמן שנותר בין סיום הסעודה המפסקת לתחילת הצום מותר לשתות ואף לאכול מעט, אך אין להתחיל סעודה חדשה.

אין אמירת 'תחנון' אף שתשעה באב הוא יום האבל החמור ביותר, בתפילת מנחה של ערב תשעה באב וכמו־כן בכל תפילות יום תשעה באב אין אומרים 'תחנון'. הסיבה נשענת על הנאמר במגילת איכה: "קָרָא עָלַי מוֹעֵד לִשְׁבֹּר בַּחוּרָי" (איכה א, טו). מכאן למדו חכמינו ז"ל שתשעה באב נקרא 'מועד', וכשם שבכל המועדים השמחים אין אומרים 'תחנון', כך גם במועד הכואב הזה אין אומרים 'תחנון'.

עם שקיעת השמש מתחילים כל דיני האבלות. בבית הכנסת נוהגים להסיר את הפרוכת מארון הקודש. בתפילת ערבית מכבים את האורות הגדולים ומותירים אור מועט, רק כדי לאפשר לקרוא בסידור. יושבים על הרצפה או על שרפרפים נמוכים.

קינות ומגילת איכה לפי מנהג כמה מקהילות הספרדים, קודם תפילת ערבית קוראים את שירת 'האזינו' ואת מזמור 'על נהרות בבל' מתהילים (פרק קלז).

יש מהספרדים שנוהגים לומר בתפילת ה'עמידה' של שלוש תפילות היום את בקשת 'נחם ה' את אבלי ציוֹן' בברכת 'ולירושלים עירך', ואת בקשת 'ענֵנו ה' ענֵנו ביום צום תעניתנו' בברכת 'שמע קולנו', כפי שמופיע בסידורים. ויש מהם הנוהגים לומר 'עננו' בכל התפילות, ואילו 'נחם' רק במנחה, או גם ב'חזרת הש"ץ' (שליח הציבור) בשחרית. אך למנהג האשכנזים אומרים 'עננו' ו'נחם' בתפילת מנחה בלבד.

לאחר תפילת 'עמידה' של ערבית יושבים על הארץ או על שרפרפים וקוראים מגילת איכה. לאחר מכן קוראים מעט קינות (מעין פיוטים הכתובים בסגנון של קינה), כפי שמופיע בסידורים ובספרי הקינות. לאחר מכן אומרים את תפילת 'ואתה קדוש', בשינויים קלים, כפי שמופיע בסידורים.

יש קהילות שבהן נהוג להכריז אחרי אמירת הקינות: "אחינו בני ישראל, דעו, היום כך וכך (נוקבים במספר השנים) לחורבן בית קדשנו ותפארתנו!".