חזור
בין המצרים - י"ז בתמוז עד תשעה באב
חמישה מאורעותי"ז בתמוז הוא יום צום. הסיבה העיקרית לצום היא שביום הזה הובקעה חומת ירושלים, דבר שהוביל בסופו של דבר לחורבן המקדש. נוסף על כך אירעו ביום זה עוד כמה מאורעות דרמטיים שהותירו את רישומם על ההיסטוריה היהודית: ביום הזה שבר משה רבנו את הלוחות כאשר ירד מהר סיני ומצא את בני ישראל סוגדים לעגל הזהב. ביום הזה בטלה הקרבת 'קרבן התָּמיד', שהיה עולה בבית המקדש פעמיים בכל יום, בבוקר ולעת ערב. בי"ז בתמוז שרף המצביא הרומי אפוסטמוס בפומבי את התורה, וביום הזה גם הועמד פסל אלילי בתוך היכל בית המקדש.
דיני התענית ככלל, סדר היום ודיניו דומים מאוד לאלו שב'צום גדליה' (לעיל עמ' 102). הצום מתחיל בעלות השחר (כשעה וחצי קודם זריחת השמש) ומסתיים בצאת הכוכבים (כחצי שעה אחרי שקיעת השמש). את הזמנים המדויקים אפשר למצוא בלוחות השנה.
הצום כולל איסור אכילה ושתייה בלבד וחייבים בו כל גבר מעל גיל 13 וכל אישה מעל גיל 12. נשים הרות ומניקות אינן חייבות להתענות בצום זה. במקרים של מחלה, חולשה או כל בעיה אחרת המקשה לצום — יש לשאול רב כיצד לנהוג.
בתפילות היום הזה יש כמה תוספות:
בתפילת שחרית אומר החזן את בקשת 'עננו ה' עננו ביום צום תעניתנו' אחרי ברכת 'גואל ישראל'. בתום חזרת הש"ץ, אחרי ה'וידוי', אומרים 'סליחות', ולאחר מכן פותחים את ארון הקודש ואומרים את תפילת 'אבינו מלכנו'. מיד לאחר מכן מוציאים ספר תורה וקוראים בו את פסוקי "ויחל משה" (שמות לב, יא-יד) ו"פסָל לך" (שמות לד, א-י) — העוסקים בבקשת משה מהקב"ה לחוס על עם ישראל ולסלוח לו על חטאיו.
בתפילת מנחה, אחרי 'אשרי', קוראים בתורה אותה קריאה של שחרית, אלא שעכשיו מוסיפים וקוראים גם הפטרה. ההפטרה נפתחת במילים "דִרשו ה' בהִמצאו, קראוהו בהיותו קרוב" (ישעיהו נה, ו-נו, ח), והיא עוסקת בעזיבת החטאים ובהתקרבות אל הבורא. בברכת 'שומע תפילה' שב'עמידה' משלבים את נוסח בקשת 'עננו ה' עננו ביום צום תעניתנו'. ב'חזרת הש"ץ' (שליח ציבור) של מנחה נוהגים בארץ ישראל שהכוהנים נושאים את כפיהם ומברכים את הציבור. אחרי 'תחנון' מוסיפים את תפילת 'אבינו מלכנו', הנאמרת מול ארון קודש פתוח.
כאשר י"ז בתמוז חל בשבת, הצום נדחה ליום ראשון, י"ח בתמוז.