אחרי הכנה של לילה שלם מגיע הרגע הגדול שבו קוראים בתורה את 'עשרת הדיברות', הנחשב כמעין מעמד מחודש של קבלת התורה.

תפילת שחרית בבוקר מתפללים תפילת שחרית של חג, כמופיע בסידורים ובמחזורים.

לאחר תפילת 'עמידה' אומרים 'הלל' שלם.

לאחר מכן אומרים 'קדיש' ו'שיר של יום'. נוהגים לקרוא מגילת 'רות', מכיוון שמוזכרים בה קציר חיטים וקציר שעורים, הקשורים לתקופת 'ספירת העומר'. כמו כן במגילה מוזכרים ייחוסו ודבר לידתו של דוד המלך, שיום פטירתו חל בחג השבועות. לאחר מכן מוציאים מארון הקודש שני ספרי תורה.

קריאת התורה ומוסף לקריאה בספר הראשון מעלים חמישה אנשים, וקוראים חלק מפרשת 'יתרו' (שמות יט, א-כ, כב), שבה מסופר על מתן תורה. הקריאה בתורה בחג נחשבת לנו כאילו אנו עומדים לרגלי הר סיני ומקבלים את התורה. כדאי להביא לשמיעת 'עשרת הדברות' כל ילד וילדה, אפילו תינוקות, שכן על־פי המדרש, ילדי ישראל מילאו תפקיד חשוב בהחלטת הקב"ה להעניק לנו את התורה.

לספר התורה השני מעלים אדם אחד וקוראים 'מפטיר' — שבו מפורטים קרבנות החג (במדבר כח, כו-לא). העולה ל'מפטיר' קורא לאחר מכן את ההפטרה בספר יחזקאל (א, א-כח, ומוסיף וקורא גם את פסוק יב מפרק ג), העוסק ב'מעשה מרכבה' — ההתגלות האלוקית שהייתה ליחזקאל הנביא. התגלות זו מזכירה את התגלות הקב"ה לעם ישראל במעמד הר סיני.

קודם קריאת התורה יש האומרים פיוטים מסוימים: האשכנזים נוהגים לומר את הפיוט 'אקדמוּת', פיוט בארמית העוסק בשבח התורה ובשכר לומדיה. הספרדים נוהגים לומר את הפיוט 'הכתובה', של רבי ישראל נג'ארה, כעין כתוּבּה בין הקב"ה ועם ישראל, המשולים לחתן וכלה.

לאחר מכן מתפללים 'מוסף' של חג. למנהג האשכנזים אומרים קודם לכן הזכרת נשמות ('יזכור').

סעודת חג אחרי התפילה עושים 'קידוש' של חג ואחריו אוכלים סעודת חג.

אנוסח הקידוששכנזים אֵלֶּה מוֹעֲדֵי אֲדֹנָי, מִקְרָאֵי קֹדֶשׁ, אֲשֶׁר תִּקְרְאוּ אֹתָם בְּמוֹעֲדָם. וַיְדַבֵּר מֹשֶׁה אֶת מוֹעֲדֵי אֲדֹנָי אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל. סַבְרִי מָרָנָן וְרַבָּנָן וְרַבּוֹתַי. בָּרוּךְ אַתָּה אֲדֹנָי, אֱלֹהֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם, בּוֹרֵא פְּרִי הַגָּפֶן. ספרדים אֵלֶּה מוֹעֲדֵי אֲדֹנָי, מִקְרָאֵי קֹדֶשׁ, אֲשֶׁר תִּקְרְאוּ אֹתָם בְּמוֹעֲדָם. וַיְדַבֵּר מֹשֶׁה אֶת מֹעֲדֵי אֲדֹנָי, אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל. שָׁלֹשׁ פְּעָמִים בַּשָּׁנָה יֵרָאֶה כָל זְכוּרְךָ אֶת פְּנֵי אֲדֹנָי אֱלֹהֶיךָ בַּמָּקוֹם אֲשֶׁר יִבְחָר, בְּחַג הַמַּצּוֹת וּבְחַג הַשָּׁבֻעוֹת וּבְחַג הַסֻּכּוֹת, וְלֹא יֵרָאֶה אֶת פְּנֵי אֲדֹנָי רֵיקָם. אִישׁ כְּמַתְּנַת יָדוֹ, כְּבִרְכַּת אֲדֹנָי אֱלֹהֶיךָ אֲשֶׁר נָתַן לָךְ: סַבְרִי מָרָנָן. השומעים עונים: לְחַיִּים! בָּרוּךְ אַתָּה אֲדֹנָי, אֱלֹהֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם, בּוֹרֵא פְּרִי הַגֶּפֶן.

אֵלֶּה מוֹעֲדֵי אֲדֹנָי, מִקְרָאֵי קֹדֶשׁ, אֲשֶׁר תִּקְרְאוּ אֹתָם בְּמוֹעֲדָם. וַיְדַבֵּר מֹשֶׁה אֶת מוֹעֲדֵי אֲדֹנָי אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל.

סַבְרִי מָרָנָן וְרַבָּנָן וְרַבּוֹתַי. בָּרוּךְ אַתָּה אֲדֹנָי, אֱלֹהֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם, בּוֹרֵא פְּרִי הַגָּפֶן.

אֵלֶּה מוֹעֲדֵי אֲדֹנָי, מִקְרָאֵי קֹדֶשׁ, אֲשֶׁר תִּקְרְאוּ אֹתָם בְּמוֹעֲדָם. וַיְדַבֵּר מֹשֶׁה אֶת מֹעֲדֵי אֲדֹנָי, אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל. שָׁלֹשׁ פְּעָמִים בַּשָּׁנָה יֵרָאֶה כָל זְכוּרְךָ אֶת פְּנֵי אֲדֹנָי אֱלֹהֶיךָ בַּמָּקוֹם אֲשֶׁר יִבְחָר, בְּחַג הַמַּצּוֹת וּבְחַג הַשָּׁבֻעוֹת וּבְחַג הַסֻּכּוֹת, וְלֹא יֵרָאֶה אֶת פְּנֵי אֲדֹנָי רֵיקָם. אִישׁ כְּמַתְּנַת יָדוֹ, כְּבִרְכַּת אֲדֹנָי אֱלֹהֶיךָ אֲשֶׁר נָתַן לָךְ:

סַבְרִי מָרָנָן.

השומעים עונים: לְחַיִּים!

בָּרוּךְ אַתָּה אֲדֹנָי, אֱלֹהֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם, בּוֹרֵא פְּרִי הַגֶּפֶן.

את ברכת הלחם עושים על שני לחמים שלמים, ובברכת המזון אומרים 'יעלה ויבוא'.

מאכלי חלב בחג השבועות נוהגים לאכול מאכלי חלב, וכמה טעמים ניתנו לכך:

א) כאשר ניתנה התורה לבני ישראל, והצטוו על דיני הכשרוּת, התברר שאין להם בשר כשר, מכיוון שהכנת בשר כשר דורשת סכיני שחיטה מיוחדים וכן יש צורך להשרות את הבשר במים ולמלחו במלח, וכל זה דורש זמן. לכן אכלו ביום זה מאכלי חלב.

ב) התורה נמשלה לחלב, כדברי הפסוק: "דבש וחלב תחת לשונֵךְ" (שיר השירים ד, יא). כי כשם שבחלב יש סגולות תזונתיות רבות, גם התורה מעניקה תזונה רוחנית לנשמת היהודי. ומכיוון שהתורה נמשלה גם לדבש — כמופיע בפסוק הנ"ל — יש האוכלים בחג השבועות גם מאכלים עם דבש.

ג) הר סיני מכונה בפסוק "הר גַבְנוּנִים" (תהילים סח, טז) מלשון גיבנות — בליטות. הגבינה מזכירה לנו אפוא את הר סיני.

ואולם מכיוון שבכל חג מצווה לאכול בשר, גם בחג השבועות יש לאכול בשר. מצב זה מחייב שימת לב ותכנון מיוחדים, כדי שאכילת מאכלי החלב ואכילת מנת הבשר לא יתנגשו חלילה זו בזו (וראו בפרק העוסק בהלכות כשרוּת, עמ' 374).

יש כמה מנהגים על הדרך שבה אוכלים את מאכלי החלב. יש הנוהגים לאכול אותם מיד אחרי ה'קידוש', כסעודה לעצמה, ורק מאוחר יותר אוכלים ארוחה בשרית. יש מי שנוהגים לאכול את מאכלי החלב בסעודה שנערכת אחר הצהריים. ויש הנוהגים להתחיל את סעודת היום כסעודה חלבית, ולאחר שמסיימים את אכילת מאכלי החלב מפנים את השולחן, מחליפים מפה ולחם, שוטפים את הפה ורק אז אוכלים את המשך הסעודה כבשרית.

לעת צהריים מתפללים תפילת מנחה של חג.

חג שני בחו"ל גם את חג השבועות נוהגים בני חו"ל לחגוג יומיים. תושב ארץ ישראל השוהה בחו"ל בחג ישאל את רבו כיצד עליו לנהוג בחג השני ('יום טוב שני של גָלויות').

'הבדלה' במוצאי החג עושים 'הבדלה' על כוס יין מלאה. נוסח ההבדלה זהה לנוסח ההבדלה של שבת, אלא שאין מברכים בו על הנר ועל הבשמים, ואף אין נוהגים לומר את הפסוקים שקודם להבדלה. פותחים בברכה על היין ('בורא פרי הגפן') ולאחר מכן עוברים לברכת 'המבדיל בין קודש לחול'.