היום השביעי של חג הפסח הוא חג והוא מכוּנה שביעי של פסח. בליל יום זה התרחשה קריעת ים סוּף (ים סוּף נחצה לשניים ובני ישראל צעדו בתוכו בעוד המצרים הרודפים אחריהם נכנסים פנימה וטובעים), דבר המשפיע על דיני ומנהגי היום, כפי שיפורט בהמשך. בערב החג, כלומר ביום השישי של הפסח, יש להתכונן כמו בכל ערב חג ולהכין את השולחן ואת שאר המצרכים.

הכנות לחג יש להשאיר 'נר נשמה' דולק לחג, כדי שיהיה אפשר להעביר ממנו אש לבישול ושאר שימושים.

כאשר שביעי של פסח חל ביום שישי, צריך לעשות בערב החג, היינו ביום חמישי, 'עירוב תבשילין', כדי שיתאפשר לבשל בחג לכבוד השבת הצמודה לו (ראו בפרק העוסק בדיני עירוב תבשילין, עמ' 329).

הדלקת נרות כאשר שביעי של פסח חל בשבת, יש להדליק את נרות החג והשבת קודם כניסת השבת והחג ובשום פנים ואופן לא לאחר מכן.

כאשר שביעי של פסח חל בשאר ימי השבוע, יש נוהגים להדליק נרות בתוך החג עצמו, סמוך לתחילת הסעודה. אך גם בקביעוּת כזאת יש להקפיד להעביר אש מנר הנשמה שהודלק בערב החג ולא ליצור אש חדשה. על הדלקת הנרות מברכים רק ברכה אחת: בָּרוּךְ אַתָּה אֲדֹנָי, אֱלֹהֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם, אֲשֶׁר קִדְּשָׁנוּ בְּמִצְוֹתָיו וְצִוָּנוּ לְהַדְלִיק נֵר שֶׁל יוֹם טוֹב (ואם חל בשבת: שֶׁל שַׁבָּת וְשֶׁל יוֹם טוֹב). ליתר פירוט והרחבה בכל הנוגע לסדר ודיני הדלקת הנרות, ראו בעמ' 254.

ליל החג מתפללים תפילת ערבית של חג, כמופיע בסידורים.

כאשר החג חל בשבת אומרים לפני תפילת ערבית נוסח מקוצר של 'קבלת שבת', ובסוף התפילה מוסיפים את הקטעים 'ויכולו', 'ברכה מעין שבע' ו'מזמור לדוד'.

ה'קידוש' כמו בכל ליל חג ושבת, עושים 'קידוש' על כוס מלאה יין. לפירוט דיני הקידוש, ראו עמ' 257. נוסח ה'קידוש' זהה ל'קידוש' הנעשה בכל חג, אך בשונה משאר החגים, הפעם אין מוסיפים בסיום ה'קידוש' את ברכת 'שהחיינו', מכיוון שהחג הזה הוא המשכו של חג הפסח ולא חג בפני עצמו, ועל חג הפסח כבר בירכנו פעם אחת (בחג הראשון) ברכת 'שהחיינו'.

נוסח הקידוש כאשר חל החג בליל שבת מתחילים כולם:

(לאשכנזים: בלחש - וַיְהִי עֶרֶב וַיְהִי בֹקֶר)

יוֹם הַשִּׁשִּׁי, וַיְכֻלּוּ הַשָּׁמַיִם וְהָאָרֶץ וְכָל צְבָאָם. וַיְכַל אֱלֹהִים בַּיּוֹם הַשְּׁבִיעִי מְלַאכְתּוֹ אֲשֶׁר עָשָׂה, וַיִּשְׁבֹּת בַּיּוֹם הַשְּׁבִיעִי מִכָּל מְלַאכְתּוֹ אֲשֶׁר עָשָׂה. וַיְבָרֶךְ אֱלֹהִים אֶת יוֹם הַשְּׁבִיעִי וַיְקַדֵּשׁ אֹתוֹ, כִּי בוֹ שָׁבַת מִכָּל מְלַאכְתּוֹ אֲשֶׁר בָּרָא אֱלֹהִים לַעֲשׂוֹת.

אשכנזים אם חל ביום חול מתחילים כאן: סַבְרִי מָרָנָן וְרַבָּנָן וְרַבּוֹתַי: בָּרוּךְ אַתָּה אֲדֹנָי, אֱלֹהֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם, בּוֹרֵא פְּרִי הַגָּפֶן: בָּרוּךְ אַתָּה אֲדֹנָי, אֱלֹהֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם, אֲשֶׁר בָּחַר בָּנוּ מִכָּל עָם, וְרוֹמְמָנוּ מִכָּל לָשׁוֹן וְקִדְּשָׁנוּ בְּמִצְוֹתָיו, וַתִּתֶּן לָנוּ אֲדֹנָי אֱלֹהֵינוּ בְּאַהֲבָה (בשבת: שַׁבָּתוֹת לִמְנוּחָה וּ)מוֹעֲדִים לְשִׂמְחָה, חַגִּים וּזְמַנִּים לְשָׂשׂוֹן, אֶת יוֹם (בשבת: הַשַּׁבָּת הַזֶּה וְאֶת יוֹם) חַג הַמַּצּוֹת הַזֶּה, זְמַן חֵרוּתֵנוּ (בשבת: בְּאַהֲבָה), מִקְרָא קֹדֶשׁ זֵכֶר לִיצִיאַת מִצְרָיִם. כִּי בָנוּ בָחַרְתָּ וְאוֹתָנוּ קִדַּשְׁתָּ מִכָּל הָעַמִּים, (בשבת: וְשַׁבָּת) וּמוֹעֲדֵי קָדְשְׁךָ (בשבת: בְּאַהֲבָה וּבְרָצוֹן) בְּשִׂמְחָה וּבְשָׂשׂוֹן הִנְחַלְתָּנוּ, בָּרוּךְ אַתָּה אֲדֹנָי, מְקַדֵּשׁ (בשבת: הַשַּׁבָּת וְ) יִשְׂרָאֵל וְהַזְּמַנִּים. ספרדים אם חל ביום חול מתחילים כאן: אֵלֶּה מוֹעֲדֵי אֲדֹנָי מִקְרָאֵי קֹדֶשׁ, אֲשֶׁר תִּקְרְאוּ אֹתָם בְּמוֹעֲדָם. וַיְדַבֵּר מֹשֶׁה אֶת מֹעֲדֵי אֲדֹנָי, אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל. סַבְרִי מָרָנָן. השומעים עונים: לְחַיִּים! בָּרוּךְ אַתָּה אֲדֹנָי, אֱלֹהֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם, בּוֹרֵא פְּרִי הַגֶּפֶן. בָּרוּךְ אַתָּה אֲדֹנָי, אֱלֹהֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם, אֲשֶׁר בָּחַר בָּנוּ מִכָּל עָם, וְרוֹמְמָנוּ מִכָּל לָשׁוֹן, וְקִדְּשָׁנוּ בְּמִצְוֹתָיו. וַתִּתֵּן לָנוּ אֲדֹנָי אֱלֹהֵינוּ בְּאַהֲבָה (בשבת: שַׁבָּתוֹת לִמְנוּחָה וּ)מוֹעֲדִים לְשִׂמְחָה, חַגִּים וּזְמַנִּים לְשָׂשׂוֹן, (בשבת: אֶת יוֹם הַשַּׁבָּת הַזֶּה וְ) חַג הַמַּצּוֹת הַזֶּה. אֶת יוֹם טוֹב מִקְרָא קֹדֶשׁ הַזֶּה, זְמַן חֵרוּתֵנוּ בְּאַהֲבָה מִקְרָא קֹדֶשׁ, זֵכֶר לִיצִיאַת מִצְרָיִם. כִּי בָנוּ בָּחַרְתָּ, וְאוֹתָנוּ קִדַּשְׁתָּ מִכָּל הָעַמִּים (בשבת: וְשַׁבָּתוֹת וּ) מוֹעֲדֵי קָדְשְׁךָ (בשבת: בְּאַהֲבָה וּבְרָצוֹן) בְּשִׂמְחָה וּבְשָׂשׂוֹן הִנְחַלְתָּנוּ. בָּרוּךְ אַתָּה אֲדֹנָי, מְקַדֵּשׁ (בשבת: הַשַּׁבָּת וְ) יִשְׂרָאֵל וְהַזְּמַנִּים:

אם חל ביום חול מתחילים כאן:

סַבְרִי מָרָנָן וְרַבָּנָן וְרַבּוֹתַי:

בָּרוּךְ אַתָּה אֲדֹנָי, אֱלֹהֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם, בּוֹרֵא פְּרִי הַגָּפֶן:

בָּרוּךְ אַתָּה אֲדֹנָי, אֱלֹהֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם, אֲשֶׁר בָּחַר בָּנוּ מִכָּל עָם, וְרוֹמְמָנוּ מִכָּל לָשׁוֹן וְקִדְּשָׁנוּ בְּמִצְוֹתָיו, וַתִּתֶּן לָנוּ אֲדֹנָי אֱלֹהֵינוּ בְּאַהֲבָה (בשבת: שַׁבָּתוֹת לִמְנוּחָה וּ)מוֹעֲדִים לְשִׂמְחָה, חַגִּים וּזְמַנִּים לְשָׂשׂוֹן, אֶת יוֹם (בשבת: הַשַּׁבָּת הַזֶּה וְאֶת יוֹם) חַג הַמַּצּוֹת הַזֶּה, זְמַן חֵרוּתֵנוּ (בשבת: בְּאַהֲבָה), מִקְרָא קֹדֶשׁ זֵכֶר לִיצִיאַת מִצְרָיִם. כִּי בָנוּ בָחַרְתָּ וְאוֹתָנוּ קִדַּשְׁתָּ מִכָּל הָעַמִּים, (בשבת: וְשַׁבָּת) וּמוֹעֲדֵי קָדְשְׁךָ (בשבת: בְּאַהֲבָה וּבְרָצוֹן) בְּשִׂמְחָה וּבְשָׂשׂוֹן הִנְחַלְתָּנוּ, בָּרוּךְ אַתָּה אֲדֹנָי, מְקַדֵּשׁ (בשבת: הַשַּׁבָּת וְ) יִשְׂרָאֵל וְהַזְּמַנִּים.

אם חל ביום חול מתחילים כאן:

אֵלֶּה מוֹעֲדֵי אֲדֹנָי מִקְרָאֵי קֹדֶשׁ, אֲשֶׁר תִּקְרְאוּ אֹתָם בְּמוֹעֲדָם. וַיְדַבֵּר מֹשֶׁה אֶת מֹעֲדֵי אֲדֹנָי, אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל.

סַבְרִי מָרָנָן.

השומעים עונים: לְחַיִּים!

בָּרוּךְ אַתָּה אֲדֹנָי, אֱלֹהֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם, בּוֹרֵא פְּרִי הַגֶּפֶן.

בָּרוּךְ אַתָּה אֲדֹנָי, אֱלֹהֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם, אֲשֶׁר בָּחַר בָּנוּ מִכָּל עָם, וְרוֹמְמָנוּ מִכָּל לָשׁוֹן, וְקִדְּשָׁנוּ בְּמִצְוֹתָיו. וַתִּתֵּן לָנוּ אֲדֹנָי אֱלֹהֵינוּ בְּאַהֲבָה (בשבת: שַׁבָּתוֹת לִמְנוּחָה וּ)מוֹעֲדִים לְשִׂמְחָה, חַגִּים וּזְמַנִּים לְשָׂשׂוֹן, (בשבת: אֶת יוֹם הַשַּׁבָּת הַזֶּה וְ) חַג הַמַּצּוֹת הַזֶּה. אֶת יוֹם טוֹב מִקְרָא קֹדֶשׁ הַזֶּה, זְמַן חֵרוּתֵנוּ בְּאַהֲבָה מִקְרָא קֹדֶשׁ, זֵכֶר לִיצִיאַת מִצְרָיִם. כִּי בָנוּ בָּחַרְתָּ, וְאוֹתָנוּ קִדַּשְׁתָּ מִכָּל הָעַמִּים (בשבת: וְשַׁבָּתוֹת וּ) מוֹעֲדֵי קָדְשְׁךָ (בשבת: בְּאַהֲבָה וּבְרָצוֹן) בְּשִׂמְחָה וּבְשָׂשׂוֹן הִנְחַלְתָּנוּ. בָּרוּךְ אַתָּה אֲדֹנָי, מְקַדֵּשׁ (בשבת: הַשַּׁבָּת וְ) יִשְׂרָאֵל וְהַזְּמַנִּים:

בוצעים ומברכים 'המוציא לחם מן הארץ' על שתי מצות שלמות. לאחר הסעודה מברכים 'ברכת המזון' ומוסיפים בה אמירת 'יעלה ויבוא'. ואם חל בשבת — גם 'רְצֵה והחליצנו'.

יש הנוהגים לקרוא בליל שביעי של פסח את 'שירת הים', סמוך לחצות הלילה, שהוא הזמן שבו התרחשה 'קריעת ים סוּף'. יש הנוהגים לעשות זאת על שפת הים, ואף היו שנהגו להתפלל תפילת מוסף על שפת הים.

יש הנוהגים ללמוד בליל שביעי של פסח תורה כל הלילה. בקהילות חסידיות נוהגים — סמוך לחצות הלילה — לשפוך מים על רצפת בית הכנסת ולרקוד בתוכם עד לייבושם, זכר לקריעת ים סוּף ולהפיכת הים ליבשה.

תפילת שחרית בבוקר מתפללים תפילת שחרית של חג, כמופיע בסידורים, וזאת גם כאשר החג חל בשבת. יש הנוהגים שאת פסוקי 'שירת הים' ("אז ישיר משה...") אומרים החזן והציבור, פסוק אחרי פסוק, במנגינה מיוחדת.

בסיום 'חזרת הש"ץ' אומרים 'חצי הַלֵל'. לאחר מכן אומרים 'קדיש' ו'שיר של יום'. אם החג חל בשבת, יש הנוהגים לקרוא מגילת 'שיר השירים'. לאחר מכן מוציאים ספרי תורה מארון הקודש וקוראים בתורה.

קריאת התורה לקריאת התורה מוציאים שני ספרי תורה. לספר הראשון מעלים חמישה אנשים, ואם החג חל בשבת — שבעה. קוראים את התחלת פרשת 'בשלח' (שמות יג, יז-טו, כו), שבה מסופר על יציאת בני ישראל ממצרים ועל 'קריעת ים סוף' ואמירת 'שירת הים'.

לספר התורה השני מעלים את ה'מפטיר'. וקוראים (במדבר כח, טז-כה) את קרבנות היום. לאחר מכן קוראים ל'הפטרה' (שמואל ב' פרק כב) את 'שירת דוד', המזכירה בתוכנה הכללי ובדרך כתיבתה את 'שירת הים'.

בסיום ה'הפטרה' מתפללים מוסף של חג, גם אם שביעי של פסח חל בשבת. האשכנזים עורכים לפני מוסף הזכרת נשמות ('יזכור').

סדר היום לאחר התפילה עושים 'קידוש' של חג ואוכלים סעודה חגיגית. נוסח הקידוש זהה לזה של יום החג הראשון, ראו לעיל עמ' 214. את הבציעה וברכת 'המוציא לחם מן הארץ' עושים, כמובן, על מצות. ב'ברכת המזון' מוסיפים ואומרים 'יעלה ויבוא'.

אחר הצהריים מתפללים תפילת מנחה של חג, גם אם החג חל בשבת.

סעודת משיח בקהילות חסידיות שונות, ובעיקר בחסידוּת חב"ד, נהוג לערוך אחרי תפילת מנחה סעודה שלישית המכונה 'סעודת משיח'. סעודה זו הותקנה על ידי אבי תנועת החסידוּת, רבי ישראל 'בעל שם טוב', לצד הסבר ש"ביום זה מאיר אורו של משיח". בסעודה זו ובדברי התורה הנאמרים בה ראוי לטפח את הציפייה לגאולה שלמה. יש הנוהגים ליטול ידיים ולאכול מצה ולשתות בה 'ארבע כוסות' יין, בדומה ל'ליל הסדר'. על פי תורת הסוד, 'ליל הסדר' קשור לגאולת בני ישראל ממצרים ואילו 'שביעי של פסח' קשור לגאולה העתידה (בחו"ל נהוג מנהג זה ביום השני של החג).

מעניין לציין כי גם הגאון מווילנה, שלא היה אוכל בחגים 'שלוש סעודות', הקפיד ב'שביעי של פסח' לאכול סעודה שלישית. ואולם הטעם המקובל למנהגו זה הוא — הפגנת חביבות מיוחדת למצוות אכילת מצה והמשך אכילתה עד סוף זמנה.

חג שני בחו"ל גם את החג הזה חוגגים בני חו"ל יומיים, אך רבים נוהגים בו הקלוֹת שונות. לדוגמה, גם המקפידים שלא לאכול בפסח מצה 'שרויה' (שבאה במגע עם מים וכיוצא בזה) — אוכלים ביום השני של החג האחרון 'שרויה'.

תושב ארץ ישראל השוהה בחו"ל בחג האחרון של פסח, יתייעץ עם רבו כיצד עליו לנהוג ביום זה.

כאשר שביעי של פסח חל ביום שישי, איסור אכילת והחזקת חמץ פוקע בסוף היום ובשבת כבר מותר לאכול ולהחזיק חמץ בבית. ואולם מסיבות טכניות אין אפשרות להכין חמץ, שכן ברגע שהחג מסתיים, השבת כבר נכנסה, ולכן מתנהגים כאילו פסח נמשך עוד יום. משמעותם המעשית של הדברים היא, שממשיכים לאכול מצות ואוכל כשר לפסח בכלֵי הפסח. עם זה, המחמירים שלא לאכול כל הפסח מצה 'שרויה', יכולים בשבת כזו לטבול את המצה באוכל בלי כל חשש לכלים.

'הבדלה' במוצאי החג 'מבדילים' על כוס יין מלאה. נוסח ה'הבדלה' זהה לנוסח ההבדלה של שבת, אלא שעתה אין מברכים על נר ועל בשמים ואין אומרים את הפסוקים שקודם ה'הבדלה'. מברכים 'בורא פרי הגפן' על היין ולאחר מכן ברכת 'המבדיל בין קודש לחול'. אם החג חל בשבת, תהיה ההבדלה כמו במוצאי שבת רגילה. את דיני ההבדלה, ראו בעמ' 263.

חזרה לשִׁגרה במוצאי החג יש להחזיר את כלֵי הפסח למקומם קודם שמכניסים לבית חמץ, וזאת כדי שהכלים לא יוחמצו.

אם קונים חמץ במוצאי החג, יש להקפיד לקנותו אך ורק בחנות עם תעודת כשרות טובה ורצינית, המעידה שבעל העסק מכר קודם הפסח את חמצוֹ. שכן, כפי שכבר צוין בפרק קודם, 'חמץ שעבר עליו הפסח' אסור באכילה ובהנאה. זהירות זו אמורה ללוות אותנו בכל התקופה שאחרי פסח. הדברים אמורים בעיקר כשנכנסים לחנות שקיים ספק אם בעליה מכר את החמץ קודם הפסח. הפתרון הוא לקנות אך ורק חמץ שתאריך הייצור שלו הוא אחרי חג הפסח.