כמו בסוכות, גם בפסח הימים שבין החג הראשון לחג האחרון ('שביעי של פסח') נקראים חול המועד. כמשתמע משמם, יש בהם צד של חולין אך גם מקדוּשת החג. בימים אלה יש איסורי מלאכה מסוימים, כפי שנפרט בהלכות חול המועד (עמ' 327).

תפילות ומנהגים תפילות שחרית ומנחה בחול המועד זהות בעיקרן לתפילות החול, אלא שבכל תפילת 'עמידה' מוסיפים בברכת 'רצֵה' את בקשת 'יעלה ויבוא' עם האמירה "ביום חג הפסח הזה".

'יעלה ויבוא' מוסיפים גם בכל פעם שבה מברכים בפסח 'ברכת המזון' בברכה השלישית, 'רַחֵם'. גם בברכת 'מעין שלוש' הנאמרת לאחר שתיית יין או אכילת פירות משבעת המינים — מאזכרים את חג פסח.

בנוסף, בתפילת שחרית אומרים 'חצי הַלֵל'.

בקריאת התורה מוציאים שני ספרי תורה. לראשון מעלים שלושה אנשים. בכל אחד מימי החג קוראים במקום אחר בתורה שבו מוזכר חג הפסח. לספר התורה השני מעלים אדם אחד, וקוראים את קרבנות המוסף שהוקרבו בפסח.

מתפללים תפילת מוסף וגם בה מזכירים את הקרבנות שהוקרבו בימי הפסח.

במשך ימי חול המועד ראוי לנצל את הזמן הפנוי להרבות בלימוד תורה. אין חובה לאכול מצות, אך לפי כמה דעות בהלכה, מי שאוכל מצה בימים אלה מקיים מצווה.

בקרב יוצאי כורדיסטאן נהוג לערוך במהלך חול המועד פסח (ובארץ יש הנוהגים לעשות זאת בחול המועד סוכות) את ה'סהרנה'.

'שבת חול המועד' שבת שחלה בחול המועד מכוּנה 'שבת חול המועד'. בשבת זו סדר התפילות דומה בבסיסו לשבת רגילה, אלא שבתפילות ה'עמידה' מוסיפים 'יעלה ויבוא', ולקראת סיום תפילת שחרית אומרים 'חצי הַלֵל'.

לפני קריאת התורה יש קהילות שבהן נהוג לקרוא את מגילת 'שיר השירים', מכיוון שהיא מתפרשׁת בין השאר כמשל לקשר המיוחד שבין הקב"ה לעם ישראל שנרקם ביציאת מצרים.

לקריאת התורה מוציאים שני ספרי תורה.

לספר הראשון מעלים שבעה אנשים, וקוראים בו את הדברים שדיבר משה עם ה' לאחר חטא העגל, שאז נאמרו למשה גם שלוש עשרה 'מידותיו' של הקב"ה (שמות לג, יב-לד, כו). קוראים פרשה זו מכיוון שבסופם הקב"ה מצַווה את משה על החגים ועל השבת.

לספר התורה השני מעלים אדם אחד (ה'מפטיר'), וקוראים בו על קרבנות המוסף של חג הפסח. לאחר מכן קוראים 'הפטרה' (יחזקאל לז, א-יד), העוסקת ב'חזון העצמות היבשות', הרומז לגאולה העתידה.

לאחר מכן מתפללים מוסף של חג, אף אם החג חל בשבת.

בסעודות היום בוצעים ומברכים 'המוציא לחם מן הארץ' על שתי מצות, כדי שיהיו 'לחם מִשְׁנֶה'. ב'ברכת המזון' אומרים הן 'רצה והחליצנו' לכבוד שבת, הן 'יעלה ויבוא' לכבוד החג.

חמץ בפסח כבר הוזכר, כי אם לאחר כל הניקיון שנעשָה, אדם מוצא בביתו חמץ במהלך חול המועד פסח, עליו להשליך את החמץ לתוך האסלה ולהדיח אותה או להוציאו מהבית ולשרפו. אך מי שמצא חמץ בביתו בחג עצמו או בשבת חול המועד, אסור לו להזיז את החמץ ממקומו, שכן הוא נחשב 'מוּקצה'. במקרה כזה עליו לכסות את החמץ באמצעות כלי ובמוצאי החג או השבת, לכלות אותו באסלה או באש.