מבנה חג הפסח דומה מאוד לכל שאר החגים, ובמיוחד הוא מזכיר את חג הסוכות, שגם בו יש חג בתחילה, חג בסוף, ובתווך ימים של חול המועד.

תפילת שחרית תפילת השחרית בבוקר החג היא למעשה תפילת שחרית של שבת, עד תפילת העמידה (חוץ מכמה קטעים שמוסיפים בשבת אחרי ברכת 'יוצר אור'). תפילת העמידה היא תפילת שחרית של שלושה רגלים. ואם החג חל בשבת, יש כמה שינויים ותוספות קטנות בנוסח התפילה.

לאחר תפילת 'עמידה' אומרים 'הַלֵל שלם'. אחריו אומרים 'קדיש' ו'שיר של יום'. אם החג חל בשבת יש הנוהגים לקרוא את מגילת 'שיר השירים' כפי שיבואר בהמשך.

לאחר מכן מוציאים מארון הקודש ספר תורה וקוראים בתורה.

קריאת התורה לקריאת התורה מוציאים שני ספרי תורה. לספר הראשון מעלים חמישה אנשים, ואם החג חל בשבת — שבעה. קוראים את פרשת "מִשכוּ וקחו" (שמות יב, כא-נא), שבה מופיע הציווי על הפסח הראשון במצרים, מסופר בה על 'מכת בכורות' ועל תחילת יציאת מצרים, ומופיע שם גם הציווי "והִגדתָּ לבִנךָ".

לספר השני מעלים את ה'מפטיר' וקוראים (במדבר כח, טז-כה) את קרבנות החג. לאחר מכן קוראים 'הפטרה' בספר יהושע (ה, ב-ו, א. ויש שמתחילים בפרק ג, פסוקים ה־ז ואז מדלגים לפרק ה), שם מסופר על הפסח הראשון שחגגו בני ישראל לאחר כניסתם לארץ ישראל.

תפילת מוסף לאחר מכן מתפללים מוסף של חג, אף אם החג חל בשבת.

מתפילת מוסף של יום זה מפסיקים לומר בברכה השנייה של תפילות ה'עמידה' את המילים "משיב הרוח ומוריד הגשם", ובמקומן מתחילים לומר "מוריד הטל". לכן בתפילת מוסף נוהגים ברוב הקהילות לומר 'תפילת טל' או 'תיקון טל' — פיוטים המשבחים את הקב"ה על ירידת הטל, בצירוף בקשה על טל לברכה בקיץ הממשמש ובא. במקצת קהילות אשכנז אומרים נוסח זה קודם תפילת 'עמידה' בלחש, ואז משנים מ"משיב הרוח ומוריד הגשם" ל"מוריד הטל" כבר בתפילת לחש; ויש שאומרים אותו בתחילת 'חזרת הש"ץ' (חזרת החזן), ואז עוברים מ"משיב הרוח ומוריד הגשם" ל"מוריד הטל" רק ב'חזרת הש"ץ'.

במקומות שבהם עושים זאת כבר בתפילת לחש, יכריז הגבאי קודם לכן בקול רם: "מוריד הטל".

סעודת חג לאחר התפילה עושים 'קידוש' של חג על כוס מלאה יין ואוכלים סעודה חגיגית.

אשכנזיםנוסח הקידוש אם חל בשבת מתחילים כאן: אִם תָּשִׁיב מִשַּׁבָּת רַגְלֶךָ, עֲשׂוֹת חֲפָצֶךָ בְּיוֹם קָדְשִׁי. וְקָרָאתָ לַשַּׁבָּת עֹנֶג, לִקְדוֹשׁ אֲדֹנָי מְכֻבָּד. וְכִבַּדְתּוֹ מֵעֲשׂוֹת דְּרָכֶיךָ, מִמְּצוֹא חֶפְצְךָ וְדַבֵּר דָּבָר. אָז תִּתְעַנַּג עַל אֲדֹנָי, וְהִרְכַּבְתִּיךָ עַל בָּמֳתֵי אָרֶץ. וְהַאֲכַלְתִּיךָ נַחֲלַת יַעֲקֹב אָבִיךָ, כִּי פִּי אֲדֹנָי דִּבֵּר. וְשָׁמְרוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל אֶת הַשַּׁבָּת, לַעֲשׂוֹת אֶת הַשַּׁבָּת לְדֹרֹתָם בְּרִית עוֹלָם. בֵּינִי וּבֵין בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, אוֹת הִיא לְעֹלָם, כִּי שֵׁשֶׁת יָמִים עָשָׂה אֲדֹנָי אֶת הַשָּׁמַיִם וְאֶת הָאָרֶץ, וּבַיּוֹם הַשְּׁבִיעִי שָׁבַת וַיִּנָּפַשׁ. זָכוֹר אֶת יוֹם הַשַּׁבָּת לְקַדְּשׁוֹ. שֵׁשֶׁת יָמִים תַּעֲבֹד וְעָשִׂיתָ כָּל מְלַאכְתֶּךָ. וְיוֹם הַשְּׁבִיעִי שַׁבָּת לַאדֹנָי אֱלֹהֶיךָ, לֹא תַעֲשֶׂה כָל מְלָאכָה אַתָּה וּבִנְךָ וּבִתֶּךָ, עַבְדְּךָ וַאֲמָתְךָ וּבְהֶמְתֶּךָ, וְגֵרְךָ אֲשֶׁר בִּשְׁעָרֶיךָ. כִּי שֵׁשֶׁת יָמִים עָשָׂה אֲדֹנָי אֶת הַשָּׁמַיִם וְאֶת הָאָרֶץ, אֶת הַיָּם וְאֶת כָּל אֲשֶׁר בָּם, וַיָּנַח בַּיּוֹם הַשְּׁבִיעִי. עַל כֵּן בֵּרַךְ אֲדֹנָי אֶת יוֹם הַשַּׁבָּת וַיְקַדְּשֵׁהוּ.ספרדים אם חל בשבת מתחילים כאן: מִזְמוֹר לְדָוִד, אֲדֹנָי רֹעִי לֹא אֶחְסָר. בִּנְאוֹת דֶּשֶׁא יַרְבִּיצֵנִי, עַל מֵי מְנֻחוֹת יְנַהֲלֵנִי. נַפְשִׁי יְשׁוֹבֵב, יַנְחֵנִי בְמַעְגְּלֵי צֶדֶק לְמַעַן שְׁמוֹ. גַּם כִּי אֵלֵךְ בְּגֵיא צַלְמָוֶת, לֹא אִירָא רָע כִּי אַתָּה עִמָּדִי, שִׁבְטְךָ וּמִשְׁעַנְתֶּךָ הֵמָּה יְנַחֲמֻנִי. תַּעֲרֹךְ לְפָנַי שֻׁלְחָן נֶגֶד צֹרְרָי, דִּשַּׁנְתָּ בַשֶּׁמֶן רֹאשִׁי כּוֹסִי רְוָיָה. אַךְ טוֹב וָחֶסֶד יִרְדְּפוּנִי כָּל יְמֵי חַיָּי, וְשַׁבְתִּי בְּבֵית אֲדֹנָי לְאֹרֶךְ יָמִים. אִם תָּשִׁיב מִשַּׁבָּת רַגְלֶךָ, עֲשׂוֹת חֲפָצֶךָ בְּיוֹם קָדְשִׁי, וְקָרָאתָ לַשַּׁבָּת עֹנֶג, לִקְדוֹשׁ אֲדֹנָי מְכֻבָּד, וְכִבַּדְתּוֹ מֵעֲשׂוֹת דְּרָכֶיךָ, מִמְּצוֹא חֶפְצְךָ וְדַבֵּר דָּבָר. אָז תִּתְעַנַּג עַל אֲדֹנָי וְהִרְכַּבְתִּיךָ עַל בָּמֳתֵי אָרֶץ, וְהַאֲכַלְתִּיךָ נַחֲלַת יַעֲקֹב אָבִיךָ כִּי פִּי אֲדֹנָי דִּבֵּר. וְשָׁמְרוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל אֶת הַשַּׁבָּת, לַעֲשׂוֹת אֶת הַשַּׁבָּת לְדֹרֹתָם בְּרִית עוֹלָם. בֵּינִי וּבֵין בְּנֵי יִשְׂרָאֵל אוֹת הִיא לְעֹלָם, כִּי שֵׁשֶׁת יָמִים עָשָׂה אֲדֹנָי אֶת הַשָּׁמַיִם וְאֶת הָאָרֶץ, וּבַיּוֹם הַשְּׁבִיעִי שָׁבַת וַיִּנָּפַשׁ.

אם חל בשבת מתחילים כאן:

אִם תָּשִׁיב מִשַּׁבָּת רַגְלֶךָ, עֲשׂוֹת חֲפָצֶךָ בְּיוֹם קָדְשִׁי. וְקָרָאתָ לַשַּׁבָּת עֹנֶג, לִקְדוֹשׁ אֲדֹנָי מְכֻבָּד. וְכִבַּדְתּוֹ מֵעֲשׂוֹת דְּרָכֶיךָ, מִמְּצוֹא חֶפְצְךָ וְדַבֵּר דָּבָר. אָז תִּתְעַנַּג עַל אֲדֹנָי, וְהִרְכַּבְתִּיךָ עַל בָּמֳתֵי אָרֶץ. וְהַאֲכַלְתִּיךָ נַחֲלַת יַעֲקֹב אָבִיךָ, כִּי פִּי אֲדֹנָי דִּבֵּר. וְשָׁמְרוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל אֶת הַשַּׁבָּת, לַעֲשׂוֹת אֶת הַשַּׁבָּת לְדֹרֹתָם בְּרִית עוֹלָם. בֵּינִי וּבֵין בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, אוֹת הִיא לְעֹלָם, כִּי שֵׁשֶׁת יָמִים עָשָׂה אֲדֹנָי אֶת הַשָּׁמַיִם וְאֶת הָאָרֶץ, וּבַיּוֹם הַשְּׁבִיעִי שָׁבַת וַיִּנָּפַשׁ. זָכוֹר אֶת יוֹם הַשַּׁבָּת לְקַדְּשׁוֹ. שֵׁשֶׁת יָמִים תַּעֲבֹד וְעָשִׂיתָ כָּל מְלַאכְתֶּךָ. וְיוֹם הַשְּׁבִיעִי שַׁבָּת לַאדֹנָי אֱלֹהֶיךָ, לֹא תַעֲשֶׂה כָל מְלָאכָה אַתָּה וּבִנְךָ וּבִתֶּךָ, עַבְדְּךָ וַאֲמָתְךָ וּבְהֶמְתֶּךָ, וְגֵרְךָ אֲשֶׁר בִּשְׁעָרֶיךָ. כִּי שֵׁשֶׁת יָמִים עָשָׂה אֲדֹנָי אֶת הַשָּׁמַיִם וְאֶת הָאָרֶץ, אֶת הַיָּם וְאֶת כָּל אֲשֶׁר בָּם, וַיָּנַח בַּיּוֹם הַשְּׁבִיעִי. עַל כֵּן בֵּרַךְ אֲדֹנָי אֶת יוֹם הַשַּׁבָּת וַיְקַדְּשֵׁהוּ.

אם חל בשבת מתחילים כאן:

מִזְמוֹר לְדָוִד, אֲדֹנָי רֹעִי לֹא אֶחְסָר. בִּנְאוֹת דֶּשֶׁא יַרְבִּיצֵנִי, עַל מֵי מְנֻחוֹת יְנַהֲלֵנִי. נַפְשִׁי יְשׁוֹבֵב, יַנְחֵנִי בְמַעְגְּלֵי צֶדֶק לְמַעַן שְׁמוֹ. גַּם כִּי אֵלֵךְ בְּגֵיא צַלְמָוֶת, לֹא אִירָא רָע כִּי אַתָּה עִמָּדִי, שִׁבְטְךָ וּמִשְׁעַנְתֶּךָ הֵמָּה יְנַחֲמֻנִי. תַּעֲרֹךְ לְפָנַי שֻׁלְחָן נֶגֶד צֹרְרָי, דִּשַּׁנְתָּ בַשֶּׁמֶן רֹאשִׁי כּוֹסִי רְוָיָה. אַךְ טוֹב וָחֶסֶד יִרְדְּפוּנִי כָּל יְמֵי חַיָּי, וְשַׁבְתִּי בְּבֵית אֲדֹנָי לְאֹרֶךְ יָמִים.

אִם תָּשִׁיב מִשַּׁבָּת רַגְלֶךָ, עֲשׂוֹת חֲפָצֶךָ בְּיוֹם קָדְשִׁי, וְקָרָאתָ לַשַּׁבָּת עֹנֶג, לִקְדוֹשׁ אֲדֹנָי מְכֻבָּד, וְכִבַּדְתּוֹ מֵעֲשׂוֹת דְּרָכֶיךָ, מִמְּצוֹא חֶפְצְךָ וְדַבֵּר דָּבָר. אָז תִּתְעַנַּג עַל אֲדֹנָי וְהִרְכַּבְתִּיךָ עַל בָּמֳתֵי אָרֶץ, וְהַאֲכַלְתִּיךָ נַחֲלַת יַעֲקֹב אָבִיךָ כִּי פִּי אֲדֹנָי דִּבֵּר.

וְשָׁמְרוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל אֶת הַשַּׁבָּת, לַעֲשׂוֹת אֶת הַשַּׁבָּת לְדֹרֹתָם בְּרִית עוֹלָם. בֵּינִי וּבֵין בְּנֵי יִשְׂרָאֵל אוֹת הִיא לְעֹלָם, כִּי שֵׁשֶׁת יָמִים עָשָׂה אֲדֹנָי אֶת הַשָּׁמַיִם וְאֶת הָאָרֶץ, וּבַיּוֹם הַשְּׁבִיעִי שָׁבַת וַיִּנָּפַשׁ.

אשכנזים אם חל ביום חול מתחילים כאן: אֵלֶּה מוֹעֲדֵי אֲדֹנָי, מִקְרָאֵי קֹדֶשׁ, אֲשֶׁר תִּקְרְאוּ אֹתָם בְּמוֹעֲדָם. וַיְדַבֵּר מֹשֶׁה אֶת מוֹעֲדֵי אֲדֹנָי אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל. סַבְרִי מָרָנָן וְרַבָּנָן וְרַבּוֹתַי. בָּרוּךְ אַתָּה אֲדֹנָי, אֱלֹהֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם, בּוֹרֵא פְּרִי הַגָּפֶן. ספרדים אם חל ביום חול מתחילים כאן: אֵלֶּה מוֹעֲדֵי אֲדֹנָי, מִקְרָאֵי קֹדֶשׁ, אֲשֶׁר תִּקְרְאוּ אֹתָם בְּמוֹעֲדָם. וַיְדַבֵּר מֹשֶׁה אֶת מֹעֲדֵי אֲדֹנָי, אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל. שָׁלֹשׁ פְּעָמִים בַּשָּׁנָה יֵרָאֶה כָל זְכוּרְךָ אֶת פְּנֵי אֲדֹנָי אֱלֹהֶיךָ בַּמָּקוֹם אֲשֶׁר יִבְחָר, בְּחַג הַמַּצּוֹת וּבְחַג הַשָּׁבֻעוֹת וּבְחַג הַסֻּכּוֹת, וְלֹא יֵרָאֶה אֶת פְּנֵי אֲדֹנָי רֵיקָם. אִישׁ כְּמַתְּנַת יָדוֹ, כְּבִרְכַּת אֲדֹנָי אֱלֹהֶיךָ אֲשֶׁר נָתַן לָךְ: (בשבת: עַל כֵּן בֵּרַךְ אֲדֹנָי אֶת יוֹם הַשַּׁבָּת וַיְקַדְּשֵׁהוּ). סַבְרִי מָרָנָן. השומעים עונים: לְחַיִּים! בָּרוּךְ אַתָּה אֲדֹנָי, אֱלֹהֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם, בּוֹרֵא פְּרִי הַגֶּפֶן:

אם חל ביום חול מתחילים כאן:

אֵלֶּה מוֹעֲדֵי אֲדֹנָי, מִקְרָאֵי קֹדֶשׁ, אֲשֶׁר תִּקְרְאוּ אֹתָם בְּמוֹעֲדָם. וַיְדַבֵּר מֹשֶׁה אֶת מוֹעֲדֵי אֲדֹנָי אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל.

סַבְרִי מָרָנָן וְרַבָּנָן וְרַבּוֹתַי. בָּרוּךְ אַתָּה אֲדֹנָי, אֱלֹהֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם, בּוֹרֵא פְּרִי הַגָּפֶן.

אם חל ביום חול מתחילים כאן:

אֵלֶּה מוֹעֲדֵי אֲדֹנָי, מִקְרָאֵי קֹדֶשׁ, אֲשֶׁר תִּקְרְאוּ אֹתָם בְּמוֹעֲדָם. וַיְדַבֵּר מֹשֶׁה אֶת מֹעֲדֵי אֲדֹנָי, אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל. שָׁלֹשׁ פְּעָמִים בַּשָּׁנָה יֵרָאֶה כָל זְכוּרְךָ אֶת פְּנֵי אֲדֹנָי אֱלֹהֶיךָ בַּמָּקוֹם אֲשֶׁר יִבְחָר, בְּחַג הַמַּצּוֹת וּבְחַג הַשָּׁבֻעוֹת וּבְחַג הַסֻּכּוֹת, וְלֹא יֵרָאֶה אֶת פְּנֵי אֲדֹנָי רֵיקָם. אִישׁ כְּמַתְּנַת יָדוֹ, כְּבִרְכַּת אֲדֹנָי אֱלֹהֶיךָ אֲשֶׁר נָתַן לָךְ:

(בשבת: עַל כֵּן בֵּרַךְ אֲדֹנָי אֶת יוֹם הַשַּׁבָּת וַיְקַדְּשֵׁהוּ).

סַבְרִי מָרָנָן.

השומעים עונים: לְחַיִּים!

בָּרוּךְ אַתָּה אֲדֹנָי, אֱלֹהֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם, בּוֹרֵא פְּרִי הַגֶּפֶן:

את הבציעה וברכת 'המוציא לחם מן הארץ' עושים, כמובן, על מצות. ב'ברכת המזון' — במשך כל ימי החג — מוסיפים ואומרים את בקשת 'יעלה ויבוא'.

ממנחהתפללים תפילת מנחה של חג, אף אם החג חל בשבת, אך יש לשים לב לשינויים ולתוספות הקטנות בנוסח התפילה, בגלל השבת.

חג שני בחו"ל בני חו"ל נוהגים לחגוג חג יומיים ('יום טוב שני של גָלוּיוֹת'), וגם בלילה השני עורכים 'סדר', כמו בלילה הראשון. אדם מארץ ישראל השוהה בחו"ל במהלך החג צריך לשאול את רבותיו כיצד עליו לנהוג ביום הזה.

ספירת העומר בתפילת ערבית של מוצאי החג הראשון מתחילים לספור 'ספירת העומר', כפי שיפורט בהמשך (עמ' 222). לכן נוהגים להקדים יחסית תפילה זו, כדי ששבעה השבועות שבהם סופרים 'ספירת העומר' יהיו שבועות שלמים, וכלשון הציווי בתורה: "וספרתם לכם... שבע שבתות תמימות" (ויקרא כג, טו).

כמו כן, החל בתפילה זו אומרים את הנוסח המתאים לימות הקיץ ב'ברכת השנים' שבתפילת העמידה.

'הבדלה' במוצאי החג עושים 'הבדלה' על כוס יין מלאה. הנוסח זהה לנוסח ה'הבדלה' של שבת, אלא שאין מברכים על נר וגם לא על בשמים, וכן אין נוהגים לומר את הפסוקים שקודם ה'הבדלה'. מברכים 'בורא פרי הגפן' על היין ואז ברכת 'המבדיל בין קודש לחול'.