סדרת הפעולות המיוחדות הנעשות בערב חג הפסח מתחילה למעשה כבר בליל י"ד בניסן. בערב הזה עושים 'בדיקת חמץ' ומוודאים שהניקיונות הרבים לפסח עלו יפה והבית אכן נקי מחמץ וממוצריו. אף שלכאורה זה אקט סמלי, אין לזלזל בבדיקה זו, שכן מבחינה הלכתית היא הקובעת כי הבית כשר לפסח. זו גם הזדמנות להציץ בפעם האחרונה במקומות שאולי חמקו מעיני המסייעים בניקיון הבית ובהכנתו לחג.

הבדיקה וזמנה זמנה של 'בדיקת חמץ' מתחיל בצאת הכוכבים, שמועדהּ המדויק מופיע בלוחות השנה ובאתרים. הסיבה לקביעת שעת הבדיקה לצאת הכוכבים היא, שבשעה זו מתחילה לשרור חשֵׁכה המדגישה ומעצימה את אור הנר שבאמצעותו עורכים את הבדיקה.

מפני חשיבותה של בדיקה זו ראוי לבצעה מיד עם רדת החשכה ולא להתחיל בפעולות אחרות העלולות להסיח את הדעת מחובת הבדיקה. אין לאכול לפני בדיקת חמץ, אין לעשות עסקים ואפילו ללמוד תורה אסור מרגע צאת הכוכבים ועד אחרי ביצוע הבדיקה.

מי ששכח או שנבצר ממנו לבצע את הבדיקה עם רדת הערב, רשאי לקיים 'בדיקת חמץ' כל הלילה. ואם גם בלילה לא עשה זאת, יבדוק ביום. מי שלא בדק גם בערב החג, יבדוק בחג עצמו, שכן עצם הימצאותו של חמץ בבית — אסורה. ומי שגם אז לא בדק, יעשה כן אחרי החג. ההסבר לכך הוא ש'חמץ שעבר עליו הפסח', כלומר חמץ שנמצא ברשותו ובבעלותו של יהודי בחג, אסור לאכלו וליהנות ממנו לצמיתות.

מי שעוזב את ביתו ולא יהיה בבית בליל ערב פסח, צריך לבדוק את הבית בלילה האחרון שקודם נסיעתו, אם נסיעתו היא בשלושים הימים שקודם החג (כלומר, מפורים והלאה). ויעשה זאת לאור נר ובלי ברכה (ראו להלן). ומי שבידו לְמַנות שליח שיבדוק את ביתו בליל י"ד בניסן, כדאי שיעשה כך.

אדם המתארח במלון בזמן בדיקת חמץ, צריך לקיים 'בדיקת חמץ' בחדרו.

היערכות לבדיקה על־פי דברי חכמינו ז"ל האור הטוב ביותר לבדיקת חמץ הוא אור הנר. כך נוהגים ברוב קהילות ישראל וכך ראוי לעשות. אך מכיוון שאור פנס טוב גם הוא לבדיקה, אפשר להשתמש בו אם אי־אפשר להשתמש בנר. במקומות שבהם יש סכנה להדליק נר — למשל בתוך מכונית או כשיש בסביבה חומרים דליקים — יש להעדיף פנס על נר.

יש הנוהגים לאסוף את החמץ המתגלה במהלך הבדיקה בעזרת נוצה וכף מעץ, ולאחר מכן לשרוף גם אותם עם החמץ. זה מנהג ולא חובה. בכל אופן מומלץ שאמצעֵי הבדיקה יהיו חד פעמיים, כדי שיהיה אפשר לשרפם ובכך להיות בטוחים שאין בבית כלים שדבק בהם חמץ.

יש בהלכה מושג הנקרא 'בְּרָכָה לְבַטָּלָה'. כלומר, ברכה שנאמרה לשווא. למשל, אדם מברך ברכת 'בורא פרי העץ' על תפוח, ולבסוף אינו אוכל את התפוח. על יסוד הדין הזה, יש החוששים שבמהלך בדיקת הבית לא יימצא בו אפילו פירור אחד של חמץ, ואז הברכה שבירכו לפני הבדיקה תהיה 'ברכה לבטלה'. לכן — וגם מסיבות שמקורן בתורת הקבלה — נוהגים להניח ברחבי הבית עשרה פתיתי חמץ. כך בכל מקרה ימצא הבודק חמץ והברכה תחול עליהם.

כשעושים זאת יש להיזהר משני דברים: התפוררות החמץ ו/או אבדנו. כדי להימנע מכך רצוי: לעטוף היטב את פתיתי החמץ, לבל יפלו מהם פירורים שיתפזרו בבית, וכמו־כן לרשום את המקומות שבהם הונחו עשרת הפתיתים, וכך אפשר לעקוב אחריהם ולוודא שכולם אותרו. את הכנת הפתיתים, עטיפתם, הנחתם ברחבי הבית ורישומם, עושים בדרך כלל האישה והילדים.

ברכה ו'ביטול' את הבדיקה עושה בעל הבית. קודם שהוא פותח בבדיקה הוא מברך: "בָּרוּךְ אַתָּה אֲדֹנָי, אֱלֹהֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם, אֲשֶׁר קִדְּשָׁנוּ בְּמִצְוֹתָיו וְצִוָּנוּ עַל בִּעוּר חָמֵץ" (מברכים "על ביעור", שמשמעוֹ השמדת החמץ, אף שכרגע איננו עוסקים בכך, מכיוון שהבדיקה היא תחילתו של תהליך ביעור החמץ מהבית).

בעל הבית רשאי לְמנות את ילדיו הבוגרים (שמעל גיל מצוות) לסייע לו, ולאחר שישמעו ממנו את הברכה ויענו 'אמן', יכולים אף הם לבדוק בחלקים שונים של הבית, כפי שיוסכם ביניהם.

לאחר סיום הבדיקה יש לוודא כי כל פתיתי החמץ שהוחבאו אכן נמצאו, ואז אומרים: "כָּל חֲמִירָא וַחֲמִיעָא דְּאִכָּא בִרְשׁוּתִי, דְּלָא חֲמִתֵּהּ וּדְלָא חֲזִתֵהּ, וּדְלָא בִעַרְתֵּהּ, לִבְטִיל וְלֶהֱוֵי הֶפְקֵר כְּעַפְרָא דְאַרְעָא". בתרגום לעברית: "כָּל חָמֵץ וּשְׂאוֹר שֶׁיֵּשׁ בִּרְשׁוּתִי, שֶׁלֹּא הִבְחַנְתִּי בּוֹ וְשֶׁלֹּא רְאִיתִיו, וְשֶׁלֹּא בִּעַרְתִּיו, יִבָּטֵל וִיהֵא הֶפְקֵר כַּעֲפַר הָאָרֶץ".

חובה להבין את משמעות הנאמר ולהתכוון לה. באמירה זו אנו מצהירים על הסרת הבעלוּת מכל החמץ שבבעלותנו והפקרתו, פרט לחמץ שבכוונתנו לאכול בזמן שנותר עד שרֵפת החמץ למחרת בבוקר. לפיכך, מי שאינו מבין את פירוש המילים בארמית יאמר זאת בעברית או בכל שפה אחרת המובנת לו.

את החמץ שנאסף בבדיקה יש לשמור במרוכז ובתוך שקית סגורה עד למחרת בבוקר, שאז יישרף עם שאריות החמץ של ארוחת הערב ושל ארוחת הבוקר.

תענית בכוֹרוֹת בערב חג הפסח נוהגים כל הבכורים (בנים שנולדו ראשונים להוריהם) להתענות. הטעם לכך הוא שבליל פסח מתו בכורי המצרִים ואילו בכורי ישראל נותרו חיים. זֵכר לכך צמים הבכורים. בפועל נהוג להיפטר מן התענית על־ידי השתתפות ב'סעודת מצווה'. ברוב בתי הכנסת מקיימים לאחר תפילת שחרית של י"ד בניסן 'סיום מסכת' (לימוד השורות האחרונות של מסכת תלמודית שנלמדה) על־ידי אחד המתפללים. הבכוֹרים — וגם אנשים שאינם בכוֹרים — מקשיבים לסיום ולאחר מכן טועמים מיני מאפה וכיוצא בזה. זו 'סעודת מצווה' והיא מבטלת את חובת הבכורים להתענות היום.

סוף זמן אכילת ושריפת חמץ איסור החמץ מתחיל כבר בבוקר י"ד בניסן. כדי לאפשר את ביעור החמץ עד זמן איסורו, נאסרה אכילתו זמן מה קודם לכן. הזמן שבו יש להפסיק לאכול חמץ הוא שליש היום, מזריחת השמש ועד לשקיעתה, והוא מתפרסם בלוחות השנה, באתרים ובפרסומֵי הרבנות.

אחרי סוף זמן אכילת חמץ יש כשעה להשמדת שאריות החמץ , כדאי לזכור לרוקן את שקית שואב האבק בזמן זה. את שרֵפת החמץ יש לעשות עד הזמן המוגדר 'סוף זמן ביעור חמץ'.

כיכרות לחם ודברי חמץ נוספים עלולים שלא לבעור יפה ועל כן אפשר לשפוך עליהם מעט חומר בערה, לאחר שהחלו לבעור.

בשרֵפת החמץ נהוג לשרוף גם את ארבעת המינים והערבה, אם הם נשארו עדיין מחג הסוכות.

לאחר השרֵפה אומרים: "כָּל חֲמִירָא וַחֲמִיעָא דְּאִכָּא בִרְשׁוּתִי, דַּחֲמִתֵּהּ וּדְלָא חֲמִתֵּהּ דַּחֲזִתֵהּ וּדְלָא חֲזִתֵהּ, דְּבִעַרְתֵּהּ וּדְלָא בִעַרְתֵּהּ, לִבְטִיל וְלֶהֱוֵי הֶפְקֵר כְּעַפְרָא דְאַרְעָא". ובתרגום לעברית: "כָּל חָמֵץ וּשְׂאוֹר שֶׁיֵּשׁ בִּרְשׁוּתִי, שֶׁהִבְחַנְתִּי בּוֹ וְשֶׁלֹּא הִבְחַנְתִּי בּוֹ, שֶׁרְאִיתִיו וְשֶׁלֹּא רְאִיתִיו, שֶׁבִּעַרְתִּיו וְשֶׁלֹּא בִּעַרְתִּיו, יִבָּטֵל וִיהֵא הֶפְקֵר כַּעֲפַר הָאָרֶץ". גם כאן חובה להבין את משמעות הדברים הנאמרים, כדי שהחמץ אכן יופקר ויצא כליל מבעלותנו.

מי שאחרי כל הניקיונות והבדיקות בערב החג מצא חתיכת חמץ ביממה הראשונה של חג הפסח, אסור לו לגעת בחמץ, שכן הוא נחשב 'מוּקצה', אלא עליו לכסות את החמץ בסיר, או בקערה וכיוצא בזה. עם צאת החג — כלומר בחול המועד — עליו לשרפו או לזרקו לתוך האסלה ולהדיחהּ.

עד חצות היום י"ד בניסן הוא יום בעל אופי חגיגי, והוא דומה לימי חול המועד. לפיכך מי שצריך להסתפר, יעשה זאת קודם חצות היום (זמן 'חצות היום' מופיע בלוחות השנה). כדאי לתת את הדעת שעל־פי ההלכה אין מסתפרים בכל התקופה של ימי 'ספירת העומר' (ראו דיני 'ספירת העומר', עמ' 224), ומי שלא הסתפר קודם החג לא יוכל להסתפר זמן רב. אחרי חצות היום יש להימנע מעשיית מלאכות שאינן לצורך החג.