בירושלים ובערים עתיקות נוספות, שעל־פי המסורת הייתה סביבן חומה בימי יהושע בן־נון, חוגגים את פורים בט"ו באדר, יום אחרי שאר המקומות. הסיבה לכך מוסברת במגילת אסתר: היהודים נלחמו באויביהם בי"ג באדר, ונחו ממלחמתם בי"ד בו. לכן נקבע יום זה ליום של משתה ושמחה. אך בשושן הבירה ניתנה ליהודים רשות לנקום באויביהם גם בי"ד באדר, ורק בט"ו בו הם נחו ממלחמתם. לכן כשקבעו חג לדורות, קבעוהו לכל אחד ביום שבו נח מהמלחמה — לתושבי כל הערים קבעו את פורים בי"ד ('פורים של פרזות') ואילו לתושבי שושן הבירה קבעו את הפורים בט"ו ('שושן פורים'). ומכיוון שהעיר שושן הייתה מוקפת חומה, קבעו החכמים כי כל עיר המוקפת חומה מימות יהושע בן נון דינה כשושן, ואף בה יחגגו את פורים בט"ו באדר ('פורים של מוקפים'). מי שיש לו ספק בדבר התאריך שבו יש לחוג פורים במקום הימצאוֹ, ישאל את הרב המקומי.

שלושה ימי פורים עקרונית, אין הבדל בין דיני ומנהגי הפורים בכל הארץ, בי"ד באדר, לבין דיני ומנהגי הפורים בירושלים ובשאר הערים המוקפות חומה, בט"ו בו.

כאשר ט"ו באדר חל בשבת, מצוות הפורים של הערים המוקפות חומה מתפרשׂות על פני שלושה ימים, כפי שיפורט, ופורים הזה מכוּנה 'פורים משולש'. בתזמון שכזה נוהגים כך: את המגילה קוראים כבכל שאר המקומות — ביום חמישי בלילה ובבוקר יום שישי. ביום שישי נותנים 'מתנות לאביונים'. בשבת מוסיפים בכל תפילות ה'עמידה' וב'ברכת המזון' את תפילת 'ועל הניסים'; בשחרית של שבת מוציאים שני ספרי תורה — בספר התורה הראשון קוראים לשבעה עולים בפרשת השבוע, ואילו בספר התורה השני קוראים ל'מפטיר' את הקריאה של פורים ולאחר מכן קוראים 'הפטרה' הפותחת בפסוק "פקדתי את אשר עשה עמלק" (שמואל א', טו, ב-לד) והעוסקת במלחמת שאול עם עמלק. במהלך השבת מרבים קצת בשמחה ומדברים בענייני המגילה. וביום ראשון מקיימים את מצווֹת 'משלוח מנות' ו'משתה ושמחה' בסעודה גדולה, כולל שתיית יין מוגברת. נמצא שמקיימים את מצוות פורים במהלך שלושה ימים.

(שמות יב, ב)(בבלי ראש השנה י, ב)