בפורים ארבע מצוות עיקריות ואליהן נלווים מנהגים רבים. ארבע המצוות הן מִקרא מגילה, מִשלוח מנות, מתנות לאביונים ומִשתה ושִׂמחה. סימן לזכירת מצוות היום הוא שארבעתן מתחילות באות מ'.

מִקרא מגילה מצוות מִקרא מגילה נועדה להזכיר את סיפור ההצלה ולפרסם את הנס. כל יהודי מעל גיל מצוות, ובכלל זה נשים "שאף הן היו באותו הנס", חייב להקשיב לקריאת המגילה. גם את הילדים ראוי להביא לקריאת המגילה, כדי לחנכם ולהרגילם בכך, אך יש לדאוג שלא יפריעו למבוגרים לשמוע את המגילה. את המגילה קוראים בפורים פעמיים — פעם אחת בלילה ופעם שנייה בבוקר (כפי שיפורט בהמשך).

קריאת המגילה בלילה באה כהמשך ישיר לתפילת ערבית ולצוֹם 'תענית אסתר' הקודם לה, ואין לאכול או לשתות מאומה קודם קריאת המגילה. אך מי שהצום כבד עליו במיוחד, רשאי לשתות ואף לטעום מעט קודם הקריאה.

קודם שהקורא מתחיל לקרוא את המגילה הוא מברך שלוש ברכות ומכַוון בדעתו להוציא בכך ידי חובה את הציבור כולו. גם על השומעים לרצות ולהתכוון לצאת בברכות אלה ידי חובתם. אלה הברכות:

בָּרוּךְ אַתָּה אֲדֹנָי, אֱלֹהֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם, אֲשֶׁר קִדְּשָׁנוּ בְּמִצְוֹתָיו וְצִוָּנוּ עַל מִקְרָא מְגִילָה.

בָּרוּךְ אַתָּה אֲדֹנָי, אֱלֹהֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם, שֶׁעָשָׂה נִסִּים לַאֲבוֹתֵינוּ בַּיָּמִים הָהֵם בַּזְּמַן הַזֶּה.

בלילה מברכים בני כל העדוֹת:

בָּרוּךְ אַתָּה אֲדֹנָי, אֱלֹהֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם, שֶׁהֶחֱיָנוּ וְקִיְּמָנוּ וְהִגִּיעָנוּ לַזְּמַן הַזֶּה.

לעומת זה, ביום רק האשכנזים מברכים שוב 'שהחיינו'. אלא שכדי לצאת מהסָפֵק — אם אכן צריך לברך זאת גם ביום או לא — נוהגים האשכנזים לחשוב בשעת אמירת הברכה גם על שאר מצוות היום (ראו להלן). ויש מבין הספרדים שכבר בברכת 'שהחיינו' של הלילה חושבים על שאר מצוות הפורים.

את קריאת המגילה חייבים לשמוע ממי שקורא אותה מתוך מגילת קלף כשרה. יש להקשיב ולשמוע כל מילה. אין לדבר או אף להסיח דעת באמצע קריאת המגילה, מהברכות שלפניה ועד הברכה שבסיומה.

בזמן שמזכירים את שמו של המן נהוג להקים רעש והמולה, כדי 'למחות את שמו'. יש הנוהגים לעשות זאת רק כאשר נלווה לשם המן תואר כלשהו, כמו "המן האגגי", "המן הרע" וכיוצא בזה. ויש הנוהגים להרעיש פעמיים בלבד — ב'המן' ראשון ובזה האחרון. חשוב להקפיד שלא להרעיש יתר על המידה ובכך להפריע לציבור לשמוע את כל מילות המגילה. מי שהחמיץ כמה מילים מפי הקורא רשאי לקוראן בעצמו מתוך המגילה שבידיו, גם אם זו מגילה מודפסת.

בסיום קריאת המגילה מברכים: בָּרוּךְ אַתָּה אֲדֹנָי, אֱלֹהֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם, הָרָב אֶת רִיבֵנוּ, וְהַדָּן אֶת דִּינֵנוּ, וְהַנּוֹקֵם אֶת נִקְמָתֵנוּ, וְהַמְשַׁלֵּם גְּמוּל לְכָל אוֹיְבֵי נַפְשֵׁנוּ, וְהַנִּפְרָע לָנוּ מִצָּרֵינוּ. בָּרוּךְ אַתָּה אֲדֹנָי, הַנִּפְרָע לְעַמּוֹ יִשְׂרָאֵל מִכָּל צָרֵיהֶם, הָאֵל הַמּוֹשִׁיעַ.

לאחר מכן, למנהג האשכנזים, אומרים בלילה את הפיוט "אֲשֶׁר הֵנִיא עֲצַת גּוֹיִם" וביום מתחילים רק מהמילים: "שׁוֹשַׁנַּת יַעֲקֹב צָהֲלָה וְשָׂמֵחָה". ומוסיפים גם: אָרוּר הָמָן אֲשֶׁר בִּקֵשׁ לְאַבְּדִי, בָּרוּךְ מָרְדְּכַי הַיְּהוּדִי, אֲרוּרָה זֶרֶשׁ אֵשֶׁת מַפְחִידִי, בְּרוּכָה אֶסְתֵּר [מְגִנָּה] בַּעֲדִי, אֲרוּרִים כָּל הָרְשָׁעִים, בְּרוּכִים כָּל הַצַּדִּיקִים, וְגַם חַרְבוֹנָה זָכוּר לַטּוֹב.

למנהג הספרדים אומרים לאחר הברכה רק: אָרוּר הָמָן, בָּרוּךְ מָרְדְּכַי. אֲרוּרָה זֶרֶשׁ, בְּרוּכָה אֶסְתֵּר. אֲרוּרִים כָּל הָרְשָׁעִים, בְּרוּכִים כָּל יִשְׂרָאֵל, וְגַם חַרְבוֹנָה זָכוּר לַטּוֹב.

שעת קריאת המגילה בבתי הכנסת היא מיד לאחר תפילת ערבית בלילה, ובסיום קריאת התורה ביום. את קריאת המגילה של הלילה אפשר לשמוע כל הלילה, מ'צאת הכוכבים' עד 'עלות השחר'. את הקריאה של היום אפשר לשמוע כל היום, מזריחת השמש עד שקיעתהּ.

מי שנבצר ממנו לשמוע את המגילה בבית הכנסת, יחפש אדם היודע לקוראה במנגינתה, מתוך מגילה כשרה. קריאות מגילה בשעות רבות ומגוּונות מוצעות כשירות לציבור בערים רבות בבתי חב"ד ועוד. אם לא מצא, יקרא אותה בעצמו מתוך מגילה כשרה. במקרה כזה רצוי לבקש מאדם נוסף לעקוב אחרי הקריאה מתוך מגילה מנוקדת ומפוסקת, כדי לוודא שהקורא עושה זאת נכון.

מִשלוח מנות במהלך יום הפורים — מזריחת השמש עד שקיעתהּ — מצווה על כל יהודי מעל גיל מצוות לשלוח לפחות שני סוגי מאכלים או משקאות לאחד מידידיו ומכריו, כנאמר במגילה, "משלוח מנות איש לרעהו" (מגילת אסתר ט, יט). המאכלים והמשקאות ששולחים צריכים להיות ראויים לאכילה או לשתייה מיד, ולא חומרי גלם שאינם אכילים כמות שהם.

בעניין משלוחי המנות חשוב להדגיש: א) צריך להיזהר שפעולה זו, שכל ייעודה הגברת אהבה ואחווה בין אדם לרעהו, לא תהפוך בסופו של דבר לאקט של העדפת אדם אחד מרעהו ושל פגיעה בכבוד הזולת. ב) לעתים נראה כי כל עניין משלוחי המנות יצא מפרופורציה. יש לזכור כי מצווה זו איננה תחרות המשלוח היקר או היצירתי ביותר. וכבר כתבו גדולי ישראל, שעדיף להשקיע את עיקר הכסף במצוות 'מתנות לאביונים' (ראו להלן) ולא במשלוחי המנות.

מתנות לאביונים במהלך יום הפורים — מזריחת השמש ועד שקיעתהּ — חייב כל מי שהגיע לגיל מצוות, לתת לשני עניים לפחות, כסף בסכום המכסה עלות סעודה מינימלית לכל עני.

עלות סעודה זו יכולה להיות אפילו מחירה של מנת פלאפל.

כדי לקיים את המצווה ביום הפורים צריך שהכסף יינתן לשני עניים בזמן המאפשר להם לקנות ולאכול את הארוחה בו ביום.

מיותר לציין כי הרף הנ"ל הוא המינימלי המתחייב לפי הלכה, אך מי שביכולתו לתת יותר כסף ליותר עניים — הרי זה משובח.

חשוב להבהיר: בעוד כל השנה עלינו לנהוג בתבונה ובזהירות ולהבדיל בין עניים אמתיים לבין מתחזים למיניהם, בפורים חל הכלל "כל הפושט יד — נותנים לו!". ביום הזה אין בודקים בציציותיו של מבקש הצדקה, וחוץ משתי המתנות לשני עניים הזקוקים לכך באמת, נותנים, ולו סכום קטן, לכל מי שפושט יד ומבקש (כמובן, על־פי יכולתו הכספית של הנותן).

מִשתה ושִׂמחה מצוות 'משתה ושמחה' היא ביום הפורים, ואז יש לקיים גם את סעודת החג. עם זה, גם בליל פורים — לאחר קריאת המגילה — ראוי להרבות קצת בשמחה ובאכילה.

במהלך יום הפורים מצווה להרבות בִּסעודה. חובה לאכול לפחות סעודה אחת גדולה, הכוללת לחם. וראוי שיהיה בה גם בשר, שאכילתו מוסיפה שמחה, ושאר מאכלים טובים ומשובחים.

את סעודת הפורים יש הנוהגים לאכול בבוקר, לאחר שקיימו את שאר מצוות היום. אך ברוב קהילות ישראל נהוג לאוכלה אחר הצהריים, אחרי תפילת מנחה מוקדמת, ולהאריך בסעודה אל תוך הערב והלילה. ויש הנוהגים לאכול בפורים שתי סעודות — בבוקר סעודה קטנה, אך מכובדת, ואילו אחר הצהריים — משתה גדול.

כאשר פורים חל ביום שישי, יש המקדימים את הסעודה לבוקר, כדי שלא לסתום את התיאבון לקראת סעודת ליל השבת. לעומתם, יש הנוהגים לאכול את הסעודה אחר הצהריים כרגיל, וכאשר מגיע זמן כניסת השבת עוצרים את הסעודה, כדי לאפשר לנשים להדליק נרות; הגברים אומרים "הריני מקבל עליי תוספת שבת", מכסים את כל הלחמים שעל השולחן, ועושים 'קידוש' על גביע ביין. מי שעושה כך וכבר שתה יין במהלך הסעודה לאחר שבירך 'בורא פרי הגפן', יאמר את נוסח ה'קידוש' בלי הברכה על היין. ב'ברכת המזון' בסיום הסעודה, אומרים 'ועל הניסים', מפני שהסעודה החלה בפורים, אך מוסיפים גם 'רצה והחליצנו' בגלל השבת. לאחר הסעודה מתפללים 'קבלת שבת' וערבית של שבת.

כבכל אחד מחגי ישראל, גם בפורים יש מנהגים הקשורים באוכל: בסעודות היום יש הנוהגים לאכול מאכלי זירעונים דוגמת קטניות, גריסים או אורז, מכיוון שעל־פי מסורת חז"ל, בתקופת שהִייתה של אסתר בארמון, אכלה מזון מסוג זה בלבד מטעמי כשרות. ויש נוהגים לאכול בסעודת הפורים מיני כיסנים עם בשר, מפני שבעוד בכל חג מצווה לאכול בשר, בחג הזה, שהוא מכוסה, ומותרת בו עשיית מלאכה, גם הבשר נאכל כשהוא עטוף ומכוסה. אלה דוגמאות מייצגות בלבד, אך יש עוד מנהגי אכילה רבים הנהוגים בקהילות השונות.

במהלך כל הפורים ובייחוד בשעת הסעודה מצווה לשתות מיני משקאות משכרים, ובעיקר יין. הגבול הרצוי שאליו כדאי להגיע הוא טשטוש חושים, עד כדי הירדמות. אך יש מפוסקי ההלכה שהקלו בעניין זה, וקבעו שאפשר להסתפק בשתיית יין בכמות הגדולה מזו שהשותה רגיל בה תמיד, ואין צורך להשׁתכר וכיוצא בזה. מי שהיין מזיק לו מאוד או שהוא יודע מראש שהשתייה תביא אותו לידי חטא או לגרימת נזק, יכול לסמוך על דעה מקילה זו. מי שבכל־זאת השׁתכר בפורים וגרם נזק ממוני לאדם אחר, ישאל רב מה דינו.