י"ג באדר, ערב פורים, הוא יום צום. הצום הוא זֵכר למלחמה שנערכה ביום הזה נגד צוררי היהודים בפרס ומָדַי, וכמו־כן הוא משמש זֵכר לתענית של אסתר המלכה קודם כניסתה אל המלך אחשוורוש לבקש רחמים על בני עמה.

הלכות הצום ככלל, סדר היום ומנהגיו דומים מאוד לאלה שבצום גדליה (ראו לעיל עמ' 102):

הצום מתחיל בעלות השחר (כשעה וחצי קודם זריחת השמש) ומסתיים בצאת הכוכבים (כעשרים דקות לאחר שקיעת השמש). הזמנים המדויקים מופיעים בלוחות השנה. הצום כולל איסור אכילה ושתייה בלבד וחייבים בו כל גבר מעל גיל 13 וכל אישה מעל גיל 12. נשים הרות או מניקות אינן חייבות לצום צום זה. מבחינה הלכתית זה צום לא חמוּר כל־כך, ולכן במקרים של מחלה, חולשה או בעיה אחרת, מקלים ומאפשרים לא לצום. עם זה, רצוי לשאול רב בנדון ולא להחליט לבד.

שינויים בתפילות במהלך תפילת שחרית, לאחר אמירת וידוי ו'תחנון', אומרים 'סליחות' ו'אבינו מלכנו'. לאחר מכן קוראים בתורה את הקטעים "ויחל משה" (שמות לב, יא-יד) ו"פסָל לך" (שמות לד, א-י), העוסקים בבקשת משה מהקב"ה לחוס על בני ישראל ולסלוח להם על חטא העגל.

לאחר אמירת 'אשרֵי' קוראים בתורה אותה קריאה כבשחרית, ובסיומה קורא העולה השלישי את הפטרת "דִרשוּ ה' בהִמצאוֹ" (ישעיהו נה, ו-נו, ח), העוסקת בעזיבת החטאים ובחזרה לדרך הישר. בתפילת 'עמידה' של מנחה מוסיפים את בקשת 'ענֵנו' בברכת 'שומע תפילה'. בארץ ישראל נוהגים בימי צום שהכוהנים נושאים כפיים ואומרים 'ברכת כוהנים' — במהלך 'חזרת הש"ץ' — גם בתפילת מנחה.

מכיוון שהתענית חלה בערב פורים, אין אומרים בסיום חזרת הש"ץ 'תחנון' ו'אבינו מלכנו'. אולם כאשר פורים חל ביום ראשון ו'תענית אסתר' מוקדמת ליום חמישי שלפניו, אומרים אחרי חזרת הש"ץ 'תחנון' ו'אבינו מלכנו'.

מחצית השקל לפני תפילת מנחה ב'תענית אסתר' נהוג לתת צדקה, זֵכר ל'מחצית השקל' שהיו נותנים בימי קדם לצורך הקרבת הקרבנות. הסכום שנהוג לתת הוא שלוש 'מחציות שקל'. יש נוהגים לתת שלוש מחציות של המטבע המקומי, ובישראל כיום — שלושה חצאי שקלים. אך יש הנוהגים לתת את שוויו של חצי השקל המקורי שהוא כ־21 גרם כסף.

סוף הצום מכיוון שסיום התענית הוא תחילתו של חג הפורים, שאז מצוּוים לקרוא מגילה, דוחים את שבירת הצום עד אחרי קריאת המגילה. מי שמתקשה בכך, רשאי לשתות מעט לפני קריאת המגילה.