בתפילות היום אין אומרים 'תחנון' (נוסח של וידוי על חטאים). במרוצת השנים נתקבלו בקהילות ישראל מנהגים שונים שבמרכזם פירות האילן. בעולם החסידי נוהגים לערוך סעודה מיוחדת ולשאת דברים על המשמעות הרוחנית הסמלית של היום.

פירות, ברכות ותפילות בקהילות רבות נהגו ביום זה לאכול פירות בכלל, פירות ארץ ישראל במיוחד, ועוד יותר מכך פירות מ'שבעת המינים', שבהם השתבחה ארצנו — חיטה, שעורה, זית, תמר, ענבים, תאנה ורימון.

מכיוון שלא תמיד היו פירות אלו בהישג יד, נהגו לאכלם מיובשים. כך נולד המנהג לאכול בט"ו בשבט פירות מיובשים. יש גם מנהג לאכול בט"ו בשבט חרובים. את הפירות המיובשים ואת החרובים יש לבדוק היטב מתולעים ושאר חרקים.

לפני שאוכלים את הפרי מברכים עליו, "בָּרוּךְ אַתָּה אֲדֹנָי, אֱלֹהֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם, בּוֹרֵא פְּרִי הָעֵץ". בפעם הראשונה שבה אוכלים פרי מסוים, או אפילו אם זו פעם ראשונה בעונה הנוכחית, מברכים — נוסף על ברכת 'בורא פרי העץ' — "בָּרוּךְ אַתָּה אֲדֹנָי, אֱלֹהֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם, שֶׁהֶחֱיָנוּ וְקִיְּמָנוּ וְהִגִּיעָנוּ לַזְּמַן הַזֶּה".

בקהילות שונות נהגו לחלק לילדים שקיות פירות או לשלוח כאלה ממשפחה למשפחה.

יש נוהגים — על יסוד מנהגי המקובלים בדורות עברו — לערוך ביום זה 'סדר ט"ו בשבט', שבו אוכלים מבחר גדול של פירות ושותים יין אדום ולבן במזיגות שונות. בסעודה משולב לימוד אי אלו פרקי מִשניות.

מכיוון שזמן זה מציין שלב חשוב בהתפתחות פירות האילן, יש הנוהגים לשאת בט"ו בשבט תפילה שבחג הסוכות הבא יהיה להם אתרוג מהודר.

(בבלי תענית כט, א)(מגילת אסתר ט, כב).