צום עשרה בטבת אסור באכילה ובשתייה, ובאופן כללי סדר היום והלכותיו דומים מאוד לאלו שב'צום גדליה' (ראו לעיל, עמ' 102).

מי ומתי הצום מתחיל ב'עלות השחר' (כשעה וחצי קודם זריחת השמש) ומסתיים ב'צאת הכוכבים' (כעשרים דקות לאחר שקיעת השמש). בקהילות מסוימות אוסרים לאכול גם קודם עלות השחר, אם כבר שכב האדם לישון. את הזמנים המדויקים אפשר למצוא בלוחות השנה.

גברים מעל גיל 13 ונשים מעל גיל 12 חייבים לצום.

נשים הרות ומניקות פטורות מן הצום. במקרים של מחלה, חולשה או כל בעיה אחרת המקשה על האדם לצום, יש לשאול רב אם חייבים לצום.

התפילות בתפילות היום הזה יש כמה תוספות:

בתפילת שחרית אומר החזן את בקשת 'עננו ה' עננו ביום צום תעניתנו' אחרי ברכת 'גואל ישראל'. בתום חזרת הש"ץ, אחרי ה'וידוי', אומרים 'סליחות', ולאחר מכן פותחים את ארון הקודש ואומרים את תפילת 'אבינו מלכנו'. מיד לאחר מכן מוציאים ספר תורה וקוראים בו את פסוקי "ויחל משה" (שמות לב, יא-יד) ו"פסָל לך" (שמות לד, א-י) — העוסקים בבקשת משה מהקב"ה לחוס על עם ישראל ולסלוח לו על חטאיו.

בתפילת מנחה, אחרי 'אשרי', קוראים בתורה אותה קריאה של שחרית, אלא שעכשיו מוסיפים וקוראים גם הפטרה. ההפטרה נפתחת במילים "דִרשו ה' בהִמצאו, קראוהו בהיותו קרוב" (ישעיהו נה, ו-נו, ח), והיא עוסקת בעזיבת החטאים ובהתקרבות אל הבורא. בברכת 'שומע תפילה' שב'עמידה' משלבים את נוסח בקשת 'עננו ה' עננו ביום צום תעניתנו'. ב'חזרת הש"ץ' (שליח ציבור) של מנחה נוהגים בארץ ישראל שהכוהנים נושאים את כפיהם ומברכים את הציבור. אחרי 'תחנון' מוסיפים את תפילת 'אבינו מלכנו', הנאמרת מול ארון קודש פתוח.

צום עשרה בטבת הוא היחיד שיכול לחוּל ביום שישי. במקרה כזה משתדלים להזדרז בתפילות 'קבלת שבת' וערבית, כדי לאפשר לציבור להגיע הביתה, לעשות 'קידוש' ולשבור את הצום מהר ככל האפשר.

(דברים כ, יט)