מצוות הדלקת הנרות בחנוכה נועדה להזכיר ולפרסם ברבים את נס פך השמן. כדי לקיים את המצווה בשלמותה יש להקפיד על ההנחיות ההלכתיות הנוגעות למספר הנרות והמדליקים, מקום הצבת החנוכייה, חומרי ההדלקה והפתילות, סדר ההדלקה ומשך הבעֵרה של הנרות.

מספר הנרות המצווה הבסיסית היא להדליק נר אחד בכל בית, בכל יום משמונת ימי החנוכה, וכך אכן אפשר לעשות אם אין אפשרות אחרת. אבל עם ישראל אימץ את המתכונת המהודרת יותר: בליל היום הראשון של החג מדליקים נר אחד, ובכל אחד ואחד מהלילות הבאים מוסיפים נר אחד, עד שבליל היום השמיני מדליקים שמונה נרות.

חל איסור להשתמש באור נרות החנוכה לצרכינו, כפי שאנו אומרים בפזמון 'הנרות הללו' — "ואין לנו רשות להשתמש בהם אלא לראותם בלבד", מפני שהדלקתם היא לשם מצווה ולא לשימושנו האישי. בימינו ממילא אין משתמשים באור נרות לתאורה, והחדר מואר באור החשמל, אבל בימי קדם, כאשר היו מדליקים נרות לתאורה, היה חשש שישתמשו בנרות החנוכה להארת החדר. לכן הונהג להוסיף לנרות המִצווה נר אחד נוסף, הנקרא 'שַׁמָּשׁ'. בעזרת הנר הזה מדליקים את הנרות, ולאחר מכן מציבים אותו ליד הנרות ורואים בו את הנר המאיר את החדר לצרכינו.

המנהג הזה להציב נר 'שמש' נשאר גם בימינו. נועצים אותו במיקום המדגיש את היותו 'שַׁמָשׁ' בלבד, כלומר, מחוץ למניין נרות החנוכה. במקצת החנוכיות ה'שַׁמָשׁ' ממוקם במרכז החנוכייה, במקום גבוה או בולט החוצה ובמקצתן מקום השמש הוא בקצה החנוכייה, במיקום גבוה או בולט.

בני עדות ספרד נוהגים שאב המשפחה לבדו מדליק נרות חנוכה וכל בני הבית — גם הנמצאים בחוץ כרגע — יוצאים ידי חובה בהדלקתו. לעומתם בני עדות אשכנז נוהגים שכל אחד ואחד מבני הבית מדליק נרות בחנוכייה נפרדת.

כאשר מדליקים כמה חנוכיות בבית אחד, יש להרחיק בין החנוכיות כדי שיהיה אפשר לזהות את מספר הנרות של אותו יום.

נשים חייבות אף הן במצוות נרות חנוכה, אך גם לפי מנהג האשכנזים הן יוצאות ידי חובה בהדלקת אב המשפחה. אם אב המשפחה נעדר מביתו יכולה אשתו להדליק נרות בבית והבעל יוצא בהם ידי חובתו.

מקום ההדלקה יש להציב את החנוכייה בפתח הפונה לרשות הרבים — פתח הבית או פתח החצר — וזאת כדי לפרסם את הנס ברבים. את החנוכייה מניחים בצד שמאל של הנכנס בפתח, סמוך למשקוף השמאלי, כדי שמזוזת הבית תהיה מימין והנרות משמאל, וכך העובר בפתח יהיה מוקף במצוות. רצוי שהחנוכייה תמוקם בגובה שבין 24 ל־80 ס"מ שכן בגובה הזה ניכר שהודלקו שלא לצורכי תאורה.

כדי שהרוח הנושבת מחוץ לבית לא תכַבה את הנרות, מומלץ להניח את החנוכייה בתוך מתקן זכוכית, שיגן מפני הרוח ובה בשעה יאפשר לראות את הנרות הדולקים. מתקנים כאלה אפשר להשיג בחנויות לממכר תשמישי קדושה.

מי שגר בקומה גבוהה יכול להדליק בחלון הבית הנצפה מהרחוב. בבתים גבוהים, שאי אפשר לראות מהרחוב חנוכייה המוצבת בחלון, יש להציב את החנוכייה בפתח הכניסה לדירה או בכניסה לחדר המדרגות.

אם מסיבה כלשהי — התנגדות של השכנים, חשש מהתנכלות על רקע אנטישמי בחו"ל וכיוצא בזה — אי־אפשר להציב חנוכייה מאירה בפתח הבית, אפשר להדליק את הנרות בתוך הבית. במקרה כזה אפשר להציב את החנוכייה בכל מקום שרוצים, ואולם יש הנוהגים להציב את החנוכייה בפתח הבית מבפנים. לעומתם, יש המניחים את החנוכייה על השולחן.

יש הסבורים שהואיל ובמשך דורות רבים לא התאפשר ליהודים להציב את החנוכייה כשהיא פונה לרשות הרבים, גם עתה אין לשנות את המנהג ועל ההדלקה להתקיים בתוך הבית.

הדלקת הנרות צריכה להתקיים במקום שבו האדם לן בלילה. לכן אם במהלך החנוכה הוא מחליף את מקומות לינתו, עליו לשנות — בהתאם — את מקום הדלקת הנרות.

אדם שעתיד להתאחר ולהגיע למקום לינתו בשעה מאוחרת בלילה, ידליק נרות בברכה במקום שבו הוא שוהה בזמן ההדלקה, היינו עם רדת הערב. לאחר מכן, כשיגיע למקום לינתו, ידליק שוב אך בלי ברכה.

חומרי הבעֵרה והפתילות כל חומרי הבעֵרה והפתילות כשרים להדלקת נרות חנוכה, אם הם יכולים לדלוק במשך הזמן הנחוץ לקיום המצווה, כפי שיפורט בהמשך. אפשר אפוא להדליק בנרות מוצקים, שאורם יפה ויציב, אך חשוב להקפיד שגודל הנר יספיק למשך קיום המצווה, ובמיוחד בערב שבת, כדלהלן.

עם זה, מכיוון שהנס התרחש בשמן זית, וכן מפני שהוא בוער טוב ויפה — יש העדפה לשימוש בשמן זה. לצורך ההדלקה בשמן יש להצטייד בכוסיות שבהן ניתן לצקת את השמן, בחנוכייה המתאימה לכוסיות אלו, בפתילות מתאימות וכמובן בשמן.

זמן ההדלקה מכיוון שעניינה העיקרי של הדלקת הנרות בחנוכה הוא פרסום הנס, יש להדליקם בזמן שאורם ניכר ובני־אדם רואים אותם. לכן יש להדליק את נרות החנוכה כשמחשיך מספיק, בערך חצי שעה לאחר שקיעת השמש.

אפשר להדליק את הנרות עד הזמן שבו עוברים אחרוני העוברים ושבים ברחוב. בזמנם של חכמים, הם שיערו שמדובר בכשעה לאחר השקיעה. אך כיום, מכיוון שבני־אדם מוסיפים ללכת ברחוב עוד זמן רב, אפשר להדליק את הנרות בשעה מאוחרת יותר, ובלבד שאנשים הולכים עדיין ברחוב. כמו כן, אם מדליקים בתוך הבית אפשר לעשות זאת כל זמן שבני הבית ערים.

גם במקרים אלה יש להקפיד שהנרות יוכלו לדלוק לפחות חצי שעה מזמן הדלקתם. אדם שצריך להקדים ולנסוע ולא יהיה בביתו בזמן ההדלקה, רשאי להדליק נרות מוקדם יותר, בתוך כשעה ורבע קודם שקיעת השמש. אך עליו להשתמש בנרות גדולים, שיוכלו לדלוק עד סוף זמן ההדלקה — כשעה לאחר השקיעה.

בערב שבת בערב שבת יש להדליק את הנרות מעט לפני זמן הדלקת נרות שבת, וחשוב לדאוג שיהיו גדולים (או שכמות השמן תהיה גדולה) כדי שיוסיפו לדלוק עד כשעה לאחר שקיעת השמש. לאחר הדלקת נרות החנוכה מדליקים את נרות השבת.

במוצאי שבת במוצאי שבת יש נוהגים להדליק נרות לאחר ה'הבדלה' ויש נוהגים להדליק לפניה, מיד עם השיבה הביתה אחרי תפילת ערבית, כדי להסמיך את ההדלקה ככל האפשר לשעה שבה בני אדם רבים מצויים ברחובות. מי שמדליק קודם 'הבדלה' צריך להקפיד להבדיל בתפילת ערבית (על־ידי אמירת 'אתה חוננתנו'). ואם לא הבדיל בתפילה, יאמר קודם הדלקת נרות החנוכה: "ברוך המבדיל בין קודש לחול". בבית הכנסת מדליקים את הנרות אחרי תפילת ערבית וקודם ההבדלה.

סוף זמן הדלקת נרות חנוכה הוא בעלוֹת השחר, שמאז והלאה אור הנרות אינו ניכר ומורגש.

בלילסדר ההדלקהה הראשון של החג מניחים את הנר בימין החנוכייה ואת ה'שַׁמָשׁ' במקום במיועד לו, הנבדל משאר הנרות. בלילה השני מציבים שני נרות בימין החנוכייה, בלילה השלישי מציבים שלושה נרות בימין החנוכייה וכך הלאה, עד שבלילה השמיני מתמלאת כל החנוכייה. אולם ההדלקה עצמה נעשית משמאל לימין — בכל לילה מדליקים תחילה את הנר החדש וממנו פונים ימינה לפי הסדר.

ראשית מדליקים את ה'שַׁמָשׁ' ובעזרתו מדליקים את נרות החנוכייה. אם כבה השמש, אין להדליקו מנרות החנוכה שכבר הודלקו. לאחר הדלקת ה'שַׁמָשׁ' וקודם תחילת הדלקת הנרות, מברכים את שתי הברכות הבאות:

בָּרוּךְ אַתָּה אֲדֹנָי, אֱלֹהֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם, אֲשֶׁר קִדְּשָׁנוּ בְּמִצְוֹתָיו וְצִוָּנוּ לְהַדְלִיק נֵר (שֶׁל) חֲנֻכָּה.

בָּרוּךְ אַתָּה אֲדֹנָי, אֱלֹהֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם, שֶׁעָשָׂה נִסִּים לַאֲבוֹתֵינוּ בַּיָּמִים הָהֵם בַּזְּמַן הַזֶּה.

בלילה הראשון מוסיפים את הברכה הבאה:

בָּרוּךְ אַתָּה אֲדֹנָי, אֱלֹהֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם, שֶׁהֶחֱיָנוּ וְקִיְּמָנוּ וְהִגִּיעָנוּ לַזְּמַן הַזֶּה.

מי שלא הדליק נרות חנוכה בלילה הראשון או בלילות הראשונים של החג, מברך ברכת 'שהחיינו' בפעם הראשונה שבה הוא מדליק נרות חנוכה באותה שנה.

לאחר ההדלקה נהוג לומר או לשיר את הפיוט 'הנרות הללו' כפי שמופיע בסידורים. בקהילות רבות נהוג לשיר גם את השיר 'מעוז צור ישועתי', העוסק בתשועת ישראל במרוצת הדורות.

אדם המתארח בבית חברו ומבקש לצאת ידי חובת הדלקת הנרות בהדלקה של בעל הבית, צריך להשתתף אתו בעלוּת נרות על־ידי תשלום סמלי.

מה יעשה אדם שאין לו אפשרות להדליק בעצמו נרות חנוכה וגם אין לו אב או אישה שידליקו נרות ויתכוונו להוציאו ידי חובה? הוא רשאי בשעה שרואה נרות חנוכה דולקים לברך 'שעשה ניסים' ו'שהחיינו', אך לא את ברכת 'להדליק נר חנוכה', שכן הוא עצמו איננו מדליק.

נשים רבות נוהגות שלא לעשות מלאכה — בעיקר לא מלאכות בית — כל עוד הנרות דולקים. אחת הסיבות למנהג זה היא שותפותן של הנשים בנס חנוכה, כמסופר על יהודית, שהצליחה להיכנס למחנה האויב ולהרוג את שר הצבא.