ברכת הלבנה, המכוּנה גם 'קידוש לבנה', היא ברכה מיוחדת הנאמרת בחציו הראשון של החודש העברי. הברכה נאמרת בחוץ, תחת כיפת השמים, כאשר אפשר לראות את הירח ברקיע. אנו מודים לבורא העולם על מחזור הירח ועל שהוא מחדש את אורו מדי חודש.

ברכה חשובה מקור הברכה הוא בתלמוד הבבלי, שם גם מוסברת חשיבותה של ברכה זו: "כל המברך על החודש בזמנו, כאילו מקבל פני השכִינה (הקב"ה). בבית מדרשו של רבי ישמעאל למדו כי אלמלא זכו ישראל אלא להקביל פני אביהן שבשמים כל חודש וחודש, דיים. אמר אביי: לפיכך אומרים את ברכת החודש בעמידה שהיא דרך כבוד" (מסכת סנהדרין מב, א).

הברכה משלבת נוסח מימי התלמוד, מזמורי תהילים ותפילות שונות. בסיום 'קידוש לבנה' שבים ואומרים את תפילת 'עלינו לשבח' (אף שכבר נאמרה פעם אחת בסיום תפילת ערבית).

מתי? ברכת הלבנה היא על חידוש הירח, ולפיכך אומרים אותה במחציתו הראשונה של החודש העברי, כאשר הירח 'נולד' ובהדרגה 'מתמלא'. לפי מנהג האשכנזים, אין לומר את הברכה בטרם חלפו שלושה ימים מ'מולד' הירח. הספרדים והחסידים מקפידים להמתין שיעברו שבעה ימים מ'מולד' הירח. מועדים אלה מצוינים בדרך כלל בלוחות שנה שיש בהם זמנים הלכתיים.

המועד המומלץ ביותר לעריכת 'קידוש לבנה' הוא במוצאי שבת אחרי תפילת ערבית. אז יש קהל רב יותר, והדבר מוסיף הדר למעמד. כמו כן במוצאי שבת הכול לובשים בגדים נאים וחגיגיים, דבר התורם גם כן לכבודו של המעמד.

אם לא ערכו 'קידוש לבנה' במוצאי שבת, אפשר לעשות זאת אחרי תפילת ערבית בכל אחד מימי השבוע, בטווח התאריכים שפורט לעיל.

תנאי ראות טובים 'קידוש לבנה' עורכים כשבחוץ שורר חושך והירח מאיר ואינו מוסתר בעננים. אם עננים מכסים עליו ולא ניתן לראותו בבירור, גם אם רואים את הילת אורו המתפשטת, אין לערוך 'קידוש לבנה'. אך אם העננים אינם מסתירים את הירח לגמרי ואפשר לראותו במטושטש, יש (בעיקר מקרב מהאשכנזים) המברכים במצב כזה, ויש (בעיקר מקרב הספרדים) שאינם מברכים.