מתפללים תפילת ערבית של חג, כפי שמופיע בסידורים. כאשר שמחת תורה חל בשבת אומרים לפני ערבית נוסח מקוצר של תפילת 'קבלת שבת' ובסוף התפילה מוסיפים את הקטעים 'ויכולו', 'ברכה מעין שבע' ו'מזמור לדוד'.

ה'הקפות' לאחר תפילת 'עמידה' נוהגים להוציא את כל ספרי התורה מארון הקודש — תוך כדי אמירת פסוקים המשתנים מקהילה לקהילה — בנגינה ובשמחה. לאחר מכן אומרים פסוקים ותפילות ומקיפים את הבימה שבע פעמים. מנהג זה מכונה 'הקפות'.

בקשר לסדר ה'הקפות' יש מגוון רחב של מנהגים המשתנים מקהילה לקהילה: יש המקיפים את הבימה (שעליה קוראים בתורה) עם כל ספרי התורה, ויש המניחים את ספרי התורה על הבימה ומקיפים אותם. יש קהילות שבהן מכבדים אנשים מסוימים להחזיק את ספרי התורה בזמן ה'הקפות', בעוד בקהילות אחרות נהוג למכור את הזכות להחזיק ספר תורה תמורת תרומה לבית הכנסת או החלטה אישית טובה המוכרזת קבל עם ועדה. בקהילות אחדות מאריכים מאוד ב'הקפות', ולכן משלבים אותן בעשיית 'קידוש' וטעימה קלה. יש בתי כנסת שבהם מחלקים לילדים דגלים מיוחדים לנופף בהם במהלך הריקודים, ואילו בבתי כנסת אחרים מאפשרים לילדים לרקוד עם רימוני הכסף של ספרי התורה, וכך הלאה.

בסיום ה'הקפות' מחזירים את ספרי התורה לארון הקודש. יש קהילות שבהן משאירים ספר תורה אחד בחוץ וקוראים בתורה לחמישה עולים, בתחילת פרשת 'וזאת הברכה' (הפרשה החותמת את התורה).

ה'קידוש' וסעודת הלילה כמו בכל ליל חג או שבת 'מקדשים' על כוס יין. לפירוט דיני הקידוש, ראו עמ' 257.

נוסח הקידוש כאשר חל החג בליל שבת מתחילים כולם:

(לאשכנזים: בלחש - וַיְהִי עֶרֶב וַיְהִי בֹקֶר)

יוֹם הַשִּׁשִּׁי, וַיְכֻלּוּ הַשָּׁמַיִם וְהָאָרֶץ וְכָל צְבָאָם. וַיְכַל אֱלֹהִים בַּיּוֹם הַשְּׁבִיעִי מְלַאכְתּוֹ אֲשֶׁר עָשָׂה, וַיִּשְׁבֹּת בַּיּוֹם הַשְּׁבִיעִי מִכָּל מְלַאכְתּוֹ אֲשֶׁר עָשָׂה. וַיְבָרֶךְ אֱלֹהִים אֶת יוֹם הַשְּׁבִיעִי וַיְקַדֵּשׁ אֹתוֹ, כִּי בוֹ שָׁבַת מִכָּל מְלַאכְתּוֹ אֲשֶׁר בָּרָא אֱלֹהִים לַעֲשׂוֹת.

ביום חול מתחילים כאן:

אשכנזים סַבְרִי מָרָנָן וְרַבָּנָן וְרַבּוֹתַי. בָּרוּךְ אַתָּה אֲדֹנָי, אֱלֹהֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם, בּוֹרֵא פְּרִי הַגָּפֶן. בָּרוּךְ אַתָּה אֲדֹנָי, אֱלֹהֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם, אֲשֶׁר בָּחַר בָּנוּ מִכָּל עָם, וְרוֹמְמָנוּ מִכָּל לָשׁוֹן וְקִדְּשָׁנוּ בְּמִצְוֹתָיו, וַתִּתֶּן לָנוּ אֲדֹנָי אֱלֹהֵינוּ בְּאַהֲבָה (בשבת: שַׁבָּתוֹת לִמְנוּחָה וּ)מוֹעֲדִים לְשִׂמְחָה, חַגִּים וּזְמַנִּים לְשָׂשׂוֹן, אֶת יוֹם (בשבת: הַשַּׁבָּת הַזֶּה וְאֶת יוֹם) שְׁמִינִי עֲצֶרֶת הַחַג הַזֶּה. זְמַן שִׂמְחָתֵנוּ (בשבת: בְּאַהֲבָה), מִקְרָא קֹדֶשׁ זֵכֶר לִיצִיאַת מִצְרָיִם. כִּי בָנוּ בָחַרְתָּ וְאוֹתָנוּ קִדַּשְׁתָּ מִכָּל הָעַמִּים, (בשבת: וְשַׁבָּת) וּמוֹעֲדֵי קָדְשְׁךָ (בשבת: בְּאַהֲבָה וּבְרָצוֹן) בְּשִׂמְחָה וּבְשָׂשׂוֹן הִנְחַלְתָּנוּ, בָּרוּךְ אַתָּה אֲדֹנָי, מְקַדֵּשׁ (בשבת: הַשַּׁבָּת וְ) יִשְׂרָאֵל וְהַזְּמַנִּים. בָּרוּךְ אַתָּה אֲדֹנָי, אֱלֹהֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם, שֶׁהֶחֱיָנוּ וְקִיְּמָנוּ וְהִגִּיעָנוּ לַזְּמַן הַזֶּה.ספרדים אֵלֶּה מוֹעֲדֵי אֲדֹנָי מִקְרָאֵי קֹדֶשׁ, אֲשֶׁר תִּקְרְאוּ אֹתָם בְּמוֹעֲדָם. וַיְדַבֵּר מֹשֶׁה אֶת מֹעֲדֵי אֲדֹנָי, אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל. סַבְרִי מָרָנָן. השומעים עונים: לְחַיִּים! בָּרוּךְ אַתָּה אֲדֹנָי, אֱלֹהֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם, בּוֹרֵא פְּרִי הַגֶּפֶן. בָּרוּךְ אַתָּה אֲדֹנָי, אֱלֹהֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם, אֲשֶׁר בָּחַר בָּנוּ מִכָּל עָם, וְרוֹמְמָנוּ מִכָּל לָשׁוֹן, וְקִדְּשָׁנוּ בְּמִצְוֹתָיו. וַתִּתֵּן לָנוּ אֲדֹנָי אֱלֹהֵינוּ בְּאַהֲבָה (בשבת: שַׁבָּתוֹת לִמְנוּחָה וּ)מוֹעֲדִים לְשִׂמְחָה, חַגִּים וּזְמַנִּים לְשָׂשׂוֹן, (בשבת: אֶת יוֹם הַשַּׁבָּת הַזֶּה וְ)אֶת יוֹם שְׁמִינִי עֲצֶרֶת הַחַג הַזֶּה. אֶת יוֹם טוֹב מִקְרָא קֹדֶשׁ הַזֶּה, זְמַן שִׂמְחָתֵנוּ בְּאַהֲבָה מִקְרָא קֹדֶשׁ, זֵכֶר לִיצִיאַת מִצְרָיִם. כִּי בָנוּ בָּחַרְתָּ, וְאוֹתָנוּ קִדַּשְׁתָּ מִכָּל הָעַמִּים (בשבת: וְשַׁבָּתוֹת וּ) מוֹעֲדֵי קָדְשְׁךָ (בשבת: בְּאַהֲבָה וּבְרָצוֹן) בְּשִׂמְחָה וּבְשָׂשׂוֹן הִנְחַלְתָּנוּ. בָּרוּךְ אַתָּה אֲדֹנָי, מְקַדֵּשׁ (בשבת: הַשַּׁבָּת וְ) יִשְׂרָאֵל וְהַזְּמַנִּים. בָּרוּךְ אַתָּה אֲדֹנָי, אֱלֹהֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם, שֶׁהֶחֱיָנוּ וְקִיְּמָנוּ וְהִגִּיעָנוּ לַזְּמַן הַזֶּה.

סַבְרִי מָרָנָן וְרַבָּנָן וְרַבּוֹתַי.

בָּרוּךְ אַתָּה אֲדֹנָי, אֱלֹהֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם, בּוֹרֵא פְּרִי הַגָּפֶן.

בָּרוּךְ אַתָּה אֲדֹנָי, אֱלֹהֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם, אֲשֶׁר בָּחַר בָּנוּ מִכָּל עָם, וְרוֹמְמָנוּ מִכָּל לָשׁוֹן וְקִדְּשָׁנוּ בְּמִצְוֹתָיו, וַתִּתֶּן לָנוּ אֲדֹנָי אֱלֹהֵינוּ בְּאַהֲבָה (בשבת: שַׁבָּתוֹת לִמְנוּחָה וּ)מוֹעֲדִים לְשִׂמְחָה, חַגִּים וּזְמַנִּים לְשָׂשׂוֹן, אֶת יוֹם (בשבת: הַשַּׁבָּת הַזֶּה וְאֶת יוֹם) שְׁמִינִי עֲצֶרֶת הַחַג הַזֶּה. זְמַן שִׂמְחָתֵנוּ (בשבת: בְּאַהֲבָה), מִקְרָא קֹדֶשׁ זֵכֶר לִיצִיאַת מִצְרָיִם. כִּי בָנוּ בָחַרְתָּ וְאוֹתָנוּ קִדַּשְׁתָּ מִכָּל הָעַמִּים, (בשבת: וְשַׁבָּת) וּמוֹעֲדֵי קָדְשְׁךָ (בשבת: בְּאַהֲבָה וּבְרָצוֹן) בְּשִׂמְחָה וּבְשָׂשׂוֹן הִנְחַלְתָּנוּ, בָּרוּךְ אַתָּה אֲדֹנָי, מְקַדֵּשׁ (בשבת: הַשַּׁבָּת וְ) יִשְׂרָאֵל וְהַזְּמַנִּים.

בָּרוּךְ אַתָּה אֲדֹנָי, אֱלֹהֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם, שֶׁהֶחֱיָנוּ וְקִיְּמָנוּ וְהִגִּיעָנוּ לַזְּמַן הַזֶּה.

אֵלֶּה מוֹעֲדֵי אֲדֹנָי מִקְרָאֵי קֹדֶשׁ, אֲשֶׁר תִּקְרְאוּ אֹתָם בְּמוֹעֲדָם. וַיְדַבֵּר מֹשֶׁה אֶת מֹעֲדֵי אֲדֹנָי, אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל.

סַבְרִי מָרָנָן.

השומעים עונים: לְחַיִּים!

בָּרוּךְ אַתָּה אֲדֹנָי, אֱלֹהֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם, בּוֹרֵא פְּרִי הַגֶּפֶן.

בָּרוּךְ אַתָּה אֲדֹנָי, אֱלֹהֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם, אֲשֶׁר בָּחַר בָּנוּ מִכָּל עָם, וְרוֹמְמָנוּ מִכָּל לָשׁוֹן, וְקִדְּשָׁנוּ בְּמִצְוֹתָיו. וַתִּתֵּן לָנוּ אֲדֹנָי אֱלֹהֵינוּ בְּאַהֲבָה (בשבת: שַׁבָּתוֹת לִמְנוּחָה וּ)מוֹעֲדִים לְשִׂמְחָה, חַגִּים וּזְמַנִּים לְשָׂשׂוֹן, (בשבת: אֶת יוֹם הַשַּׁבָּת הַזֶּה וְ)אֶת יוֹם שְׁמִינִי עֲצֶרֶת הַחַג הַזֶּה. אֶת יוֹם טוֹב מִקְרָא קֹדֶשׁ הַזֶּה, זְמַן שִׂמְחָתֵנוּ בְּאַהֲבָה מִקְרָא קֹדֶשׁ, זֵכֶר לִיצִיאַת מִצְרָיִם. כִּי בָנוּ בָּחַרְתָּ, וְאוֹתָנוּ קִדַּשְׁתָּ מִכָּל הָעַמִּים (בשבת: וְשַׁבָּתוֹת וּ) מוֹעֲדֵי קָדְשְׁךָ (בשבת: בְּאַהֲבָה וּבְרָצוֹן) בְּשִׂמְחָה וּבְשָׂשׂוֹן הִנְחַלְתָּנוּ. בָּרוּךְ אַתָּה אֲדֹנָי, מְקַדֵּשׁ (בשבת: הַשַּׁבָּת וְ) יִשְׂרָאֵל וְהַזְּמַנִּים.

בָּרוּךְ אַתָּה אֲדֹנָי, אֱלֹהֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם, שֶׁהֶחֱיָנוּ וְקִיְּמָנוּ וְהִגִּיעָנוּ לַזְּמַן הַזֶּה.

מכיוון ששמחת תורה הוא חג נפרד מחג הסוכות, מוסיפים בסוף ה'קידוש' את ברכת 'שהחיינו', כמו בכל חג. בארץ ישראל אין עושים את ה'קידוש' ו/או את סעודת הלילה — בסוכה.

כמו בכל חג ושבת מברכים ברכת 'המוציא' על שני לחמים שלמים, ולאחר מכן בוצעים אחד מהם. יש הטובלים את פרוסות הלחם המחולקות לסועדים במעט דבש, כמו בראש השנה. יש נוהגים לטבול את הפרוסה — בנוסף לדבש — גם במלח, כמו בשאר ימי השנה, שבהם טובלים את פרוסת הלחם שעליה מברכים 'המוציא' במעט מלח.

לאחר הסעודה מברכים 'ברכת המזון' עם התוספת 'יעלה ויבוא' (ואם חל בשבת, גם 'רצה והחליצנו').

בבוקר מתפללים תפילת שחרית של חג כמופיע בסידורים. לאחר תפילת 'עמידה' אומרים 'הַלל' שלם ו'שיר של יום'. בשלב הזה בכל חג ושבת נעשית הקריאה בתורה. בשמחת תורה עושים בין שחרית לקריאת התורה — 'הקפות'. סדרן זהה ל'הקפות' בלילה, אלא שביום מקובל בקהילות רבות לערוך בבית הכנסת 'קידוש' עם סעודה לפני ה'הקפות' ולהאריך בהן.

שלושה ספרי תורה בסיום ה'הקפות' מחזירים את ספרי התורה שרקדו אתם לארון הקודש. לאחר מכן חוזרים ומוציאים שלושה ספרי תורה — לקריאת התורה. סיבת הוצאתם של שלושה ספרי תורה היא, שבכל אחד מהם קוראים פרשה אחרת, הממוקמת במקום אחר בספר התורה. בראשון קוראים את פרשת 'וזאת הברכה', החותמת את התורה; בשני קוראים את תחילת פרשת 'בראשית', הפותחת את התורה; ובשלישי קוראים ל'מפטיר' פסוקים העוסקים בקרבנות שמיני עצרת.

סדר הקריאה והעליות לתורה בשמחת תורה שונה מבשאר החגים, והוא גם משתנה מקהילה לקהילה. הנה כמה מהמנהגים הנפוצים:

לספר התורה הראשון מעלים חמישה אנשים, וקוראים בו את פרשת 'וזאת הברכה', עד המילים "ובגאוותו שחקים" (דברים לג, א-כו). אם שמחת תורה חל בשבת, מעלים לספר הראשון שבעה עולים, ולעולה השישי קוראים מהמילים "מעוֹנָה אלוקי קדם" עד המילים "ואתה על במותימו תדרך" (פסוקים כז-כט).

בקהילות רבות נהוג שכל באי בית הכנסת עולים היום לתורה. בכך מבטאים שלכל אחד ואחד בעם ישראל חלק בתורה. כדי לאפשר לכולם לעלות חוזרים וקוראים שוב ושוב את הקטעים שנועדו לחמש העליות הראשונות. אם הציבור גדול במיוחד, מתחלקים לכמה קבוצות שבכל אחת מהן לפחות עשרה אנשים, ועושים כמה מנייני קריאה. כך מתאפשר להעלות קהל רב לתורה.

אחרי שכמעט כל הציבור סיים לעלות, מעלים לתורה את העולה השישי, שקריאתו מתחילה במילים "מעוֹנָה אלוקי קדם" ומסתיימת במילים "ואתה על במותימו תדרוך". בקהילות רבות נהוג להעלות לעלייה זו את כל הילדים שמתחת גיל מצוות. לעלייה זו, המכוּנה גם 'עליית כל הנערים', עולה אדם מבוגר, המברך אתם את הברכות שלפני הקריאה ושלאחריה. בקרב עדוֹת ספרד עלייה זו נחשבת מכובדת, והיא נקראת 'חתן מעוֹנָה'. בקהילות מסוימות מקובל לפרושׂ טלית מעל ראשי הילדים, כעין חופה.

בסיום קריאה זו נהוג שהילדים אומרים או שרים יחדיו את הפסוק: "הַמַּלְאָךְ הַגֹּאֵל אֹתִי מִכָּל רָע יְבָרֵךְ אֶת הַנְּעָרִים וְיִקָּרֵא בָהֶם שְׁמִי וְשֵׁם אֲבֹתַי אַבְרָהָם וְיִצְחָק וְיִדְגּוּ לָרֹב בְּקֶרֶב הָאָרֶץ" (בראשית מח, טז).

'חתן תורה' העולה האחרון (בספר התורה הראשון) נקרא 'חתן תורה', מכיוון שהוא המסיים את קריאת התורה כולה. לפני עלייתו נוהגים בקהילות רבות לקרוא נוסח מיוחד של הזמנה, ו/או לשיר פיוטים לכבודו, ופורשׂים מעל הבימה טלית כחופה. את הזכות לעלות לעלייה זו וכן לזו שאחריה מעניקים בדרך כלל לנכבדי הקהילה או לנדבנים שקיבלו עליהם להרים תרומה נכבדה לבית הכנסת וכיוצא בזה. לעולה הזה יש הנוהגים לקרוא שוב מתחילת פרשת 'וזאת הברכה' עד סיומה, ויש החוזרים רק מ"מעוֹנָה" עד סוף הפרשה, שהוא למעשה גם סוף ספר דברים וסוף התורה כולה. בסיום הקריאה מכריז הציבור כולו — ולאחר מכן גם הקורא בתורה — "חזק חזק ונתחזק". הכרזה זו נהוגה בסיום כל אחד ואחד מחמשת חומשי התורה.

'חתן בראשית' ו'מפטיר' העולה לספר התורה השני נקרא 'חתן בראשית', מכיוון שהוא מתחיל את מחזור הקריאה החדשה של התורה, בספר בראשית. גם קודם עלייה זו נהוג בקהילות רבות לקרוא נוסח מיוחד של הזמנה, ו/או לשיר פיוטים לכבודו, ופורשׂים מעל ראשו טלית כחופה.

קוראים את סיפור בריאת העולם, מתחילת ספר בראשית עד סוף היום השביעי (בראשית א, א-ב, ג).

לספר השלישי מעלים את ה'מפטיר', וקוראים את קרבנות היום (במדבר כט, לה-לט). לאחר מכן קוראים הפטרה בספר יהושע (א, א-יח למנהג האשכנזים ועד פסוק ט למנהג הספרדים והתימנים), המתחילה במילים "ויהי אחרי מות משה עבד ה'", שהיא המשך ישיר למתואר בסוף ספר דברים.

במקצת מקהילות האשכנזים נוהגים שבשמחת תורה מי שמגביה את ספר התורה, בסיום הקריאה, הופך את הספר כלפי חוץ, כך שהצד הכתוב של הקלף יִפנה אל הציבור.

מוסף ותפילת גשם למנהג האשכנזים אומרים לפני מוסף הזכרת נשמות ('יזכור'). עוד על הזכרת הנשמות וכיצד היא נעשית, ראו עמ' 114.

לאחר מכן מתפללים תפילת מוסף של חג. מתפילה זו ועד חג הפסח מזכירים בברכה השנייה של תפילות ה'עמידה' את היותו של הקב"ה "משיב הרוח ומוריד הגשם". כמו־כן, ברוב הקהילות נהוג לומר במוסף את 'תפילת הגשם' או 'תיקון הגשם' — רצף של פיוטים ובהם דברי שבח לבורא על הגשם שהוא מוריד, ובקשה לירידת גשמי ברכה בשנה החדשה. יש האומרים זאת לפני תפילת מוסף של לחש (התפילה שכל אחד מהמתפללים אומר בעצמו), ויש האומרים זאת בין תפילת הלחש לחזרת הש"ץ (שליח הציבור).

סעודה ומִנחה לאחר התפילה אוכלים סעודת חג. מי שלא עשה או שמע 'קידוש' בבית הכנסת, יערוך קידוש בביתו כמו בכל חג.

אשנוסח הקידושכנזים אם חל בשבת מתחילים כאן: אִם תָּשִׁיב מִשַּׁבָּת רַגְלֶךָ, עֲשׂוֹת חֲפָצֶךָ בְּיוֹם קָדְשִׁי. וְקָרָאתָ לַשַּׁבָּת עֹנֶג, לִקְדוֹשׁ אֲדֹנָי מְכֻבָּד. וְכִבַּדְתּוֹ מֵעֲשׂוֹת דְּרָכֶיךָ, מִמְּצוֹא חֶפְצְךָ וְדַבֵּר דָּבָר. אָז תִּתְעַנַּג עַל אֲדֹנָי, וְהִרְכַּבְתִּיךָ עַל בָּמֳתֵי אָרֶץ. וְהַאֲכַלְתִּיךָ נַחֲלַת יַעֲקֹב אָבִיךָ, כִּי פִּי אֲדֹנָי דִּבֵּר.וְשָׁמְרוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל אֶת הַשַּׁבָּת, לַעֲשׂוֹת אֶת הַשַּׁבָּת לְדֹרֹתָם בְּרִית עוֹלָם. בֵּינִי וּבֵין בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, אוֹת הִיא לְעֹלָם, כִּי שֵׁשֶׁת יָמִים עָשָׂה אֲדֹנָי אֶת הַשָּׁמַיִם וְאֶת הָאָרֶץ, וּבַיּוֹם הַשְּׁבִיעִי שָׁבַת וַיִּנָּפַשׁ. זָכוֹר אֶת יוֹם הַשַּׁבָּת לְקַדְּשׁוֹ. שֵׁשֶׁת יָמִים תַּעֲבֹד וְעָשִׂיתָ כָּל מְלַאכְתֶּךָ. וְיוֹם הַשְּׁבִיעִי שַׁבָּת לַאדֹנָי אֱלֹהֶיךָ, לֹא תַעֲשֶׂה כָל מְלָאכָה אַתָּה וּבִנְךָ וּבִתֶּךָ, עַבְדְּךָ וַאֲמָתְךָ וּבְהֶמְתֶּךָ, וְגֵרְךָ אֲשֶׁר בִּשְׁעָרֶיךָ. כִּי שֵׁשֶׁת יָמִים עָשָׂה אֲדֹנָי אֶת הַשָּׁמַיִם וְאֶת הָאָרֶץ, אֶת הַיָּם וְאֶת כָּל אֲשֶׁר בָּם, וַיָּנַח בַּיּוֹם הַשְּׁבִיעִי.עַל כֵּן בֵּרַךְ אֲדֹנָי אֶת יוֹם הַשַּׁבָּת וַיְקַדְּשֵׁהוּ. אם חל ביום חול מתחילים כאן: אֵלֶּה מוֹעֲדֵי אֲדֹנָי, מִקְרָאֵי קֹדֶשׁ, אֲשֶׁר תִּקְרְאוּ אֹתָם בְּמוֹעֲדָם. וַיְדַבֵּר מֹשֶׁה אֶת מוֹעֲדֵי אֲדֹנָי אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל. סַבְרִי מָרָנָן וְרַבָּנָן וְרַבּוֹתַי. בָּרוּךְ אַתָּה אֲדֹנָי, אֱלֹהֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם, בּוֹרֵא פְּרִי הַגָּפֶן. ספרדים אם חל בשבת מתחילים כאן: מִזְמוֹר לְדָוִד, אֲדֹנָי רֹעִי לֹא אֶחְסָר. בִּנְאוֹת דֶּשֶׁא יַרְבִּיצֵנִי, עַל מֵי מְנֻחוֹת יְנַהֲלֵנִי. נַפְשִׁי יְשׁוֹבֵב, יַנְחֵנִי בְמַעְגְּלֵי צֶדֶק לְמַעַן שְׁמוֹ. גַּם כִּי אֵלֵךְ בְּגֵיא צַלְמָוֶת, לֹא אִירָא רָע כִּי אַתָּה עִמָּדִי, שִׁבְטְךָ וּמִשְׁעַנְתֶּךָ הֵמָּה יְנַחֲמֻנִי. תַּעֲרֹךְ לְפָנַי שֻׁלְחָן נֶגֶד צֹרְרָי, דִּשַּׁנְתָּ בַשֶּׁמֶן רֹאשִׁי כּוֹסִי רְוָיָה. אַךְ טוֹב וָחֶסֶד יִרְדְּפוּנִי כָּל יְמֵי חַיָּי, וְשַׁבְתִּי בְּבֵית אֲדֹנָי לְאֹרֶךְ יָמִים. אִם תָּשִׁיב מִשַּׁבָּת רַגְלֶךָ, עֲשׂוֹת חֲפָצֶךָ בְּיוֹם קָדְשִׁי, וְקָרָאתָ לַשַּׁבָּת עֹנֶג, לִקְדוֹשׁ אֲדֹנָי מְכֻבָּד, וְכִבַּדְתּוֹ מֵעֲשׂוֹת דְּרָכֶיךָ, מִמְּצוֹא חֶפְצְךָ וְדַבֵּר דָּבָר. אָז תִּתְעַנַּג עַל אֲדֹנָי וְהִרְכַּבְתִּיךָ עַל בָּמֳתֵי אָרֶץ, וְהַאֲכַלְתִּיךָ נַחֲלַת יַעֲקֹב אָבִיךָ כִּי פִּי אֲדֹנָי דִּבֵּר. וְשָׁמְרוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל אֶת הַשַּׁבָּת, לַעֲשׂוֹת אֶת הַשַּׁבָּת לְדֹרֹתָם בְּרִית עוֹלָם. בֵּינִי וּבֵין בְּנֵי יִשְׂרָאֵל אוֹת הִיא לְעֹלָם, כִּי שֵׁשֶׁת יָמִים עָשָׂה אֲדֹנָי אֶת הַשָּׁמַיִם וְאֶת הָאָרֶץ, וּבַיּוֹם הַשְּׁבִיעִי שָׁבַת וַיִּנָּפַשׁ. אם חל ביום חול מתחילים כאן: אֵלֶּה מוֹעֲדֵי אֲדֹנָי, מִקְרָאֵי קֹדֶשׁ, אֲשֶׁר תִּקְרְאוּ אֹתָם בְּמוֹעֲדָם. וַיְדַבֵּר מֹשֶׁה אֶת מֹעֲדֵי אֲדֹנָי, אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל. שָׁלֹשׁ פְּעָמִים בַּשָּׁנָה יֵרָאֶה כָל זְכוּרְךָ אֶת פְּנֵי אֲדֹנָי אֱלֹהֶיךָ בַּמָּקוֹם אֲשֶׁר יִבְחָר, בְּחַג הַמַּצּוֹת וּבְחַג הַשָּׁבֻעוֹת וּבְחַג הַסֻּכּוֹת, וְלֹא יֵרָאֶה אֶת פְּנֵי אֲדֹנָי רֵיקָם. אִישׁ כְּמַתְּנַת יָדוֹ, כְּבִרְכַּת אֲדֹנָי אֱלֹהֶיךָ אֲשֶׁר נָתַן לָךְ. (בשבת: עַל כֵּן בֵּרַךְ אֲדֹנָי אֶת יוֹם הַשַּׁבָּת וַיְקַדְּשֵׁהוּ). סַבְרִי מָרָנָן. השומעים עונים: לְחַיִּים! בָּרוּךְ אַתָּה אֲדֹנָי, אֱלֹהֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם, בּוֹרֵא פְּרִי הַגֶּפֶן.

אם חל בשבת מתחילים כאן:

אִם תָּשִׁיב מִשַּׁבָּת רַגְלֶךָ, עֲשׂוֹת חֲפָצֶךָ בְּיוֹם קָדְשִׁי. וְקָרָאתָ לַשַּׁבָּת עֹנֶג, לִקְדוֹשׁ אֲדֹנָי מְכֻבָּד. וְכִבַּדְתּוֹ מֵעֲשׂוֹת דְּרָכֶיךָ, מִמְּצוֹא חֶפְצְךָ וְדַבֵּר דָּבָר. אָז תִּתְעַנַּג עַל אֲדֹנָי, וְהִרְכַּבְתִּיךָ עַל בָּמֳתֵי אָרֶץ. וְהַאֲכַלְתִּיךָ נַחֲלַת יַעֲקֹב אָבִיךָ, כִּי פִּי אֲדֹנָי דִּבֵּר.וְשָׁמְרוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל אֶת הַשַּׁבָּת, לַעֲשׂוֹת אֶת הַשַּׁבָּת לְדֹרֹתָם בְּרִית עוֹלָם. בֵּינִי וּבֵין בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, אוֹת הִיא לְעֹלָם, כִּי שֵׁשֶׁת יָמִים עָשָׂה אֲדֹנָי אֶת הַשָּׁמַיִם וְאֶת הָאָרֶץ, וּבַיּוֹם הַשְּׁבִיעִי שָׁבַת וַיִּנָּפַשׁ. זָכוֹר אֶת יוֹם הַשַּׁבָּת לְקַדְּשׁוֹ. שֵׁשֶׁת יָמִים תַּעֲבֹד וְעָשִׂיתָ כָּל מְלַאכְתֶּךָ. וְיוֹם הַשְּׁבִיעִי שַׁבָּת לַאדֹנָי אֱלֹהֶיךָ, לֹא תַעֲשֶׂה כָל מְלָאכָה אַתָּה וּבִנְךָ וּבִתֶּךָ, עַבְדְּךָ וַאֲמָתְךָ וּבְהֶמְתֶּךָ, וְגֵרְךָ אֲשֶׁר בִּשְׁעָרֶיךָ. כִּי שֵׁשֶׁת יָמִים עָשָׂה אֲדֹנָי אֶת הַשָּׁמַיִם וְאֶת הָאָרֶץ, אֶת הַיָּם וְאֶת כָּל אֲשֶׁר בָּם, וַיָּנַח בַּיּוֹם הַשְּׁבִיעִי.עַל כֵּן בֵּרַךְ אֲדֹנָי אֶת יוֹם הַשַּׁבָּת וַיְקַדְּשֵׁהוּ.

אם חל ביום חול מתחילים כאן:

אֵלֶּה מוֹעֲדֵי אֲדֹנָי, מִקְרָאֵי קֹדֶשׁ, אֲשֶׁר תִּקְרְאוּ אֹתָם בְּמוֹעֲדָם. וַיְדַבֵּר מֹשֶׁה אֶת מוֹעֲדֵי אֲדֹנָי אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל.

סַבְרִי מָרָנָן וְרַבָּנָן וְרַבּוֹתַי.

בָּרוּךְ אַתָּה אֲדֹנָי, אֱלֹהֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם, בּוֹרֵא פְּרִי הַגָּפֶן.

אם חל בשבת מתחילים כאן:

מִזְמוֹר לְדָוִד, אֲדֹנָי רֹעִי לֹא אֶחְסָר. בִּנְאוֹת דֶּשֶׁא יַרְבִּיצֵנִי, עַל מֵי מְנֻחוֹת יְנַהֲלֵנִי. נַפְשִׁי יְשׁוֹבֵב, יַנְחֵנִי בְמַעְגְּלֵי צֶדֶק לְמַעַן שְׁמוֹ. גַּם כִּי אֵלֵךְ בְּגֵיא צַלְמָוֶת, לֹא אִירָא רָע כִּי אַתָּה עִמָּדִי, שִׁבְטְךָ וּמִשְׁעַנְתֶּךָ הֵמָּה יְנַחֲמֻנִי. תַּעֲרֹךְ לְפָנַי שֻׁלְחָן נֶגֶד צֹרְרָי, דִּשַּׁנְתָּ בַשֶּׁמֶן רֹאשִׁי כּוֹסִי רְוָיָה. אַךְ טוֹב וָחֶסֶד יִרְדְּפוּנִי כָּל יְמֵי חַיָּי, וְשַׁבְתִּי בְּבֵית אֲדֹנָי לְאֹרֶךְ יָמִים.

אִם תָּשִׁיב מִשַּׁבָּת רַגְלֶךָ, עֲשׂוֹת חֲפָצֶךָ בְּיוֹם קָדְשִׁי, וְקָרָאתָ לַשַּׁבָּת עֹנֶג, לִקְדוֹשׁ אֲדֹנָי מְכֻבָּד, וְכִבַּדְתּוֹ מֵעֲשׂוֹת דְּרָכֶיךָ, מִמְּצוֹא חֶפְצְךָ וְדַבֵּר דָּבָר. אָז תִּתְעַנַּג עַל אֲדֹנָי וְהִרְכַּבְתִּיךָ עַל בָּמֳתֵי אָרֶץ, וְהַאֲכַלְתִּיךָ נַחֲלַת יַעֲקֹב אָבִיךָ כִּי פִּי אֲדֹנָי דִּבֵּר.

וְשָׁמְרוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל אֶת הַשַּׁבָּת, לַעֲשׂוֹת אֶת הַשַּׁבָּת לְדֹרֹתָם בְּרִית עוֹלָם. בֵּינִי וּבֵין בְּנֵי יִשְׂרָאֵל אוֹת הִיא לְעֹלָם, כִּי שֵׁשֶׁת יָמִים עָשָׂה אֲדֹנָי אֶת הַשָּׁמַיִם וְאֶת הָאָרֶץ, וּבַיּוֹם הַשְּׁבִיעִי שָׁבַת וַיִּנָּפַשׁ.

אם חל ביום חול מתחילים כאן:

אֵלֶּה מוֹעֲדֵי אֲדֹנָי, מִקְרָאֵי קֹדֶשׁ, אֲשֶׁר תִּקְרְאוּ אֹתָם בְּמוֹעֲדָם. וַיְדַבֵּר מֹשֶׁה אֶת מֹעֲדֵי אֲדֹנָי, אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל. שָׁלֹשׁ פְּעָמִים בַּשָּׁנָה יֵרָאֶה כָל זְכוּרְךָ אֶת פְּנֵי אֲדֹנָי אֱלֹהֶיךָ בַּמָּקוֹם אֲשֶׁר יִבְחָר, בְּחַג הַמַּצּוֹת וּבְחַג הַשָּׁבֻעוֹת וּבְחַג הַסֻּכּוֹת, וְלֹא יֵרָאֶה אֶת פְּנֵי אֲדֹנָי רֵיקָם. אִישׁ כְּמַתְּנַת יָדוֹ, כְּבִרְכַּת אֲדֹנָי אֱלֹהֶיךָ אֲשֶׁר נָתַן לָךְ.

(בשבת: עַל כֵּן בֵּרַךְ אֲדֹנָי אֶת יוֹם הַשַּׁבָּת וַיְקַדְּשֵׁהוּ).

סַבְרִי מָרָנָן.

השומעים עונים: לְחַיִּים!

בָּרוּךְ אַתָּה אֲדֹנָי, אֱלֹהֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם, בּוֹרֵא פְּרִי הַגֶּפֶן.

גם בסעודה זו יש הנוהגים לטבול את פרוסת הלחם הראשונה בדבש.

מתפללים תפילת מנחה של חג, גם אם החג חל בשבת.

החג בחו"ל כמו בכל חג, גם שמיני עצרת ושמחת תורה נחוגים בחו"ל — יומיים. יומו השני של החג נקרא 'יום טוב שני של גָלוּיוֹת'. תושב ארץ ישראל השוהה בחו"ל בחג, יתייעץ מראש עם רבו כיצד עליו לנהוג ביום השני של החג.

כאמור לעיל, בחג הזה בחו"ל יש הבדל בין שני הימים. היום השני זהה במהותו ובמנהגיו לחג שמחת תורה בארץ ישראל. לעומת זה, היום הראשון של החג (שמיני עצרת) הוא גם סָפֵק חג הסוכות, ועל כן יש הנוהגים לאכול את סעודותיו או את מקצתן — בסוכה. כמו־כן קריאת התורה ביום הזה שונה, ואין בה המוטיבים המאפיינים את שמחת תורה.