יש לזכור כי היום הראשון של חג הסוכות הוא 'יום טוב' — יום חג האסור בעשיית מלאכה, וככלל חלים עליו כל דיני השבת והדינים המיוחדים ל'יום טוב' (ראו עמ' 321). יש לבצע את הפעולות הנוהגות בכל ערב חג, ובהן הכנת אש להעברה בחג והדלקת נרות.

הכנות אחרונות כמו בכל ערב חג שאינו שבת — מומלץ להשאיר 'נר נשמה' דולק, כדי שיהיה אפשר להעביר ממנו אש לבישולים ולשימושים נוספים.

הדלקת נרות כאשר החג חל ביום חול יש הנוהגים להדליק את הנרות בשעת כניסת החג, ויש הנוהגים להדליקם לאחר כניסת החג, סמוך לתחילת הסעודה. על הנוהגים להדליק אחרי כניסת החג להשתמש אך ורק באש קיימת, כלומר, הדלקת הגפרור מאש הדולקת עוד טרם כניסת החג, שכן בחג עצמו אסור לייצר אש חדשה. כאשר היום הראשון של חג הסוכות חל בשבת חובה להדליק את הנרות לפני זמן כניסת השבת (והחג) המצוין בלוח. בזמן הדלקת הנרות מברכים שתי ברכות: "בָּרוּךְ אַתָּה אֲדֹנָי, אֱלֹהֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם, אֲשֶׁר קִדְּשָׁנוּ בְּמִצְוֹתָיו וְצִוָּנוּ לְהַדְלִיק נֵר שֶׁל יוֹם טוֹב" (ואם חל החג בשבת: "שֶׁל שַׁבָּת וְשֶׁל יוֹם טוֹב") ו"בָּרוּךְ אַתָּה אֲדֹנָי, אֱלֹהֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם שֶׁהֶחֱיָנוּ וְקִיְּמָנוּ וְהִגִּיעָנוּ לַזְּמַן הַזֶּה". ליתר פירוט והרחבה בכל הנוגע לסדר ודיני הדלקת הנרות, ראו בעמ' 254.

תפילת ערבית מתפללים תפילת ערבית של יום טוב, כמופיע בסידורים.

כאשר חג הסוכות חל בשבת אומרים לפני ערבית נוסח מקוצר של תפילת 'קבלת שבת', המתחיל בקטע 'מזמור לדוד'. ובסוף התפילה מוסיפים את הקטעים השבתיים — "ויכולו", 'ברכה מעין שבע' ו"מזמור לדוד". בתפילת ה'עמידה' מזכירים גם את השבת.

אֻשְׁפִּיזִין על פי תורת הקבלה, בכל אחד מערבי חג הסוכות מתארחת בכל סוכה בעם ישראל נשמתו של אחד מאבות האומה, כפי שיפורט להלן. אורח בארמית הוא אֻשְׁפִּיזָא, וברבים — אושפיזין. זה פשר מנהג האושפיזין הנהוג בקהילות רבות — להזמין בכל אחד מערבי החג לפני הסעודה את האורח (אושפיזא) היומי אל הסוכה.

על־פי נוסח האר"י (המקובל רבי יצחק לוריא), המקובל בקהילות הספרדים והחסידים, אומרים: "אֲזַמִּין לִסְעוּדָתִי אֻשְׁפִּיזִין עִלָּאִין (=אורחים עליונים) — אַבְרָהָם, יִצְחָק, יַעֲקֹב, מֹשֶׁה אַהֲרֹן, יוֹסֵף וְדָוִד".

על־פי נוסח עדות אשכנז אומרים: "עֻלּוּ אֻשְׁפִּיזִין עִלָּאִין קַדִּישִׁין, עֻלּוּ אֲבָהָן עִלָּאִין קַדִּישִׁין לְמֵיתַב בְּצִלָּא דְּהֵימְנוּתָא עִלָּאָה" (היכנסו אורחים עליונים, היכנסו אבות קדושים, לשֶבֶת בצל האמונה העליונה — כינוי לסוכה על פי הקבלה).

לאחר מכן אומרים לפי שני הנוסחים: "בְּמָטוּ מִנָּךְ (=בבקשה ממך)... (כאן מציינים את שם האורח היומי) אֻשְׁפִּיזִי עִלָּאִי, דְּיֵתְבֵי עִמִּי וְעִמָּךְ כָּל אֻשְׁפִּיזֵי עִלָּאֵי (=אורחי העליון, שישבו אתי ואתך כל האורחים העליונים)... (וכאן מונים את כל שאר האורחים, מלבד האורח היומי)".

גם בעניין סדר האורחים יש שתי דעות. לפי האר"י הסדר הוא: אברהם, יצחק, יעקב, משה, אהרון, יוסף ודוד. סדר זה מבוסס על הקבלה. לעומת זה, לפי המקובל בעדות אשכנז, סדר האירוח תואם את הכרונולוגיה ההיסטורית: אברהם, יצחק, יעקב, יוסף, משה, אהרון ודוד.

הקידוש כמו בכל ליל חג ושבת 'מקדשים' על גביע יין. את הקידוש מקפידים לעשות בסוכה. לפירוט דיני הקידוש, ראו עמ' 257.

נוסח הקידוש כאשר חל החג בליל שבת מתחילים כולם:

(לאשכנזים: בלחש - וַיְהִי עֶרֶב וַיְהִי בֹקֶר)

יוֹם הַשִּׁשִּׁי, וַיְכֻלּוּ הַשָּׁמַיִם וְהָאָרֶץ וְכָל צְבָאָם. וַיְכַל אֱלֹהִים בַּיּוֹם הַשְּׁבִיעִי מְלַאכְתּוֹ אֲשֶׁר עָשָׂה, וַיִּשְׁבֹּת בַּיּוֹם הַשְּׁבִיעִי מִכָּל מְלַאכְתּוֹ אֲשֶׁר עָשָׂה. וַיְבָרֶךְ אֱלֹהִים אֶת יוֹם הַשְּׁבִיעִי וַיְקַדֵּשׁ אֹתוֹ, כִּי בוֹ שָׁבַת מִכָּל מְלַאכְתּוֹ אֲשֶׁר בָּרָא אֱלֹהִים לַעֲשׂוֹת.

ביום חול מתחילים כאן:

אשכנזים סַבְרִי מָרָנָן וְרַבָּנָן וְרַבּוֹתַי: בָּרוּךְ אַתָּה אֲדֹנָי, אֱלֹהֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם, בּוֹרֵא פְּרִי הַגָּפֶן. בָּרוּךְ אַתָּה אֲדֹנָי, אֱלֹהֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם, אֲשֶׁר בָּחַר בָּנוּ מִכָּל עָם, וְרוֹמְמָנוּ מִכָּל לָשׁוֹן וְקִדְּשָׁנוּ בְּמִצְוֹתָיו, וַתִּתֶּן לָנוּ אֲדֹנָי אֱלֹהֵינוּ בְּאַהֲבָה (בשבת: שַׁבָּתוֹת לִמְנוּחָה וּ)מוֹעֲדִים לְשִׂמְחָה, חַגִּים וּזְמַנִּים לְשָׂשׂוֹן, אֶת יוֹם (בשבת: הַשַּׁבָּת הַזֶּה וְאֶת יוֹם) חַג הַסֻּכּוֹת הַזֶּה. זְמַן שִׂמְחָתֵנוּ (בשבת: בְּאַהֲבָה), מִקְרָא קֹדֶשׁ זֵכֶר לִיצִיאַת מִצְרָיִם. כִּי בָנוּ בָחַרְתָּ וְאוֹתָנוּ קִדַּשְׁתָּ מִכָּל הָעַמִּים, (בשבת: וְשַׁבָּת) וּמוֹעֲדֵי קָדְשְׁךָ (בשבת: בְּאַהֲבָה וּבְרָצוֹן) בְּשִׂמְחָה וּבְשָׂשׂוֹן הִנְחַלְתָּנוּ, בָּרוּךְ אַתָּה אֲדֹנָי, מְקַדֵּשׁ (בשבת: הַשַּׁבָּת וְ) יִשְׂרָאֵל וְהַזְּמַנִּים. (כשמברכים 'שהחיינו', יש לחשוב ולהתכוון שהברכה היא גם על מצוות הישיבה בסוכה): בָּרוּךְ אַתָּה אֲדֹנָי, אֱלֹהֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם, שֶׁהֶחֱיָנוּ וְקִיְּמָנוּ וְהִגִּיעָנוּ לַזְּמַן הַזֶּה. בָּרוּךְ אַתָּה אֲדֹנָי, אֱלֹהֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם, אֲשֶׁר קִדְּשָׁנוּ בְּמִצְוֹתָיו וְצִוָּנוּ לֵישֵׁב בַּסֻּכָּה.ספרדים אֵלֶּה מוֹעֲדֵי אֲדֹנָי מִקְרָאֵי קֹדֶשׁ, אֲשֶׁר תִּקְרְאוּ אֹתָם בְּמוֹעֲדָם. וַיְדַבֵּר מֹשֶׁה אֶת מֹעֲדֵי אֲדֹנָי, אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל. סַבְרִי מָרָנָן. השומעים עונים: לְחַיִּים! בָּרוּךְ אַתָּה אֲדֹנָי, אֱלֹהֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם, בּוֹרֵא פְּרִי הַגֶּפֶן. בָּרוּךְ אַתָּה אֲדֹנָי, אֱלֹהֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם, אֲשֶׁר בָּחַר בָּנוּ מִכָּל עָם, וְרוֹמְמָנוּ מִכָּל לָשׁוֹן, וְקִדְּשָׁנוּ בְּמִצְוֹתָיו. וַתִּתֵּן לָנוּ אֲדֹנָי אֱלֹהֵינוּ בְּאַהֲבָה (בשבת: שַׁבָּתוֹת לִמְנוּחָה וּ)מוֹעֲדִים לְשִׂמְחָה, חַגִּים וּזְמַנִּים לְשָׂשׂוֹן, (בשבת: אֶת יוֹם הַשַּׁבָּת הַזֶּה וְ)אֶת יוֹם חַג הַסֻּכּוֹת הַזֶּה. אֶת יוֹם טוֹב מִקְרָא קֹדֶשׁ הַזֶּה, זְמַן שִׂמְחָתֵנוּ בְּאַהֲבָה מִקְרָא קֹדֶשׁ, זֵכֶר לִיצִיאַת מִצְרָיִם. כִּי בָנוּ בָּחַרְתָּ, וְאוֹתָנוּ קִדַּשְׁתָּ מִכָּל הָעַמִּים (בשבת: וְשַׁבָּתוֹת וּ) מוֹעֲדֵי קָדְשְׁךָ (בשבת: בְּאַהֲבָה וּבְרָצוֹן) בְּשִׂמְחָה וּבְשָׂשׂוֹן הִנְחַלְתָּנוּ. בָּרוּךְ אַתָּה אֲדֹנָי, מְקַדֵּשׁ (בשבת: הַשַּׁבָּת וְ) יִשְׂרָאֵל וְהַזְּמַנִּים. בָּרוּךְ אַתָּה אֲדֹנָי, אֱלֹהֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם, אֲשֶׁר קִדְּשָׁנוּ בְּמִצְוֹתָיו וְצִוָּנוּ לֵישֵׁב בַּסֻּכָּה. (כשמברכים 'שהחיינו', יש לחשוב ולהתכוון שהברכה היא גם על מצוות הישיבה בסוכה): בָּרוּךְ אַתָּה אֲדֹנָי, אֱלֹהֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם, שֶׁהֶחֱיָנוּ וְקִיְּמָנוּ וְהִגִּיעָנוּ לַזְּמַן הַזֶּה.

סַבְרִי מָרָנָן וְרַבָּנָן וְרַבּוֹתַי:

בָּרוּךְ אַתָּה אֲדֹנָי, אֱלֹהֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם, בּוֹרֵא פְּרִי הַגָּפֶן.

בָּרוּךְ אַתָּה אֲדֹנָי, אֱלֹהֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם, אֲשֶׁר בָּחַר בָּנוּ מִכָּל עָם, וְרוֹמְמָנוּ מִכָּל לָשׁוֹן וְקִדְּשָׁנוּ בְּמִצְוֹתָיו, וַתִּתֶּן לָנוּ אֲדֹנָי אֱלֹהֵינוּ בְּאַהֲבָה (בשבת: שַׁבָּתוֹת לִמְנוּחָה וּ)מוֹעֲדִים לְשִׂמְחָה, חַגִּים וּזְמַנִּים לְשָׂשׂוֹן, אֶת יוֹם (בשבת: הַשַּׁבָּת הַזֶּה וְאֶת יוֹם) חַג הַסֻּכּוֹת הַזֶּה. זְמַן שִׂמְחָתֵנוּ (בשבת: בְּאַהֲבָה), מִקְרָא קֹדֶשׁ זֵכֶר לִיצִיאַת מִצְרָיִם. כִּי בָנוּ בָחַרְתָּ וְאוֹתָנוּ קִדַּשְׁתָּ מִכָּל הָעַמִּים, (בשבת: וְשַׁבָּת) וּמוֹעֲדֵי קָדְשְׁךָ (בשבת: בְּאַהֲבָה וּבְרָצוֹן) בְּשִׂמְחָה וּבְשָׂשׂוֹן הִנְחַלְתָּנוּ, בָּרוּךְ אַתָּה אֲדֹנָי, מְקַדֵּשׁ (בשבת: הַשַּׁבָּת וְ) יִשְׂרָאֵל וְהַזְּמַנִּים.

(כשמברכים 'שהחיינו', יש לחשוב ולהתכוון שהברכה היא גם על מצוות הישיבה בסוכה): בָּרוּךְ אַתָּה אֲדֹנָי, אֱלֹהֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם, שֶׁהֶחֱיָנוּ וְקִיְּמָנוּ וְהִגִּיעָנוּ לַזְּמַן הַזֶּה.

בָּרוּךְ אַתָּה אֲדֹנָי, אֱלֹהֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם, אֲשֶׁר קִדְּשָׁנוּ בְּמִצְוֹתָיו וְצִוָּנוּ לֵישֵׁב בַּסֻּכָּה.

אֵלֶּה מוֹעֲדֵי אֲדֹנָי מִקְרָאֵי קֹדֶשׁ, אֲשֶׁר תִּקְרְאוּ אֹתָם בְּמוֹעֲדָם. וַיְדַבֵּר מֹשֶׁה אֶת מֹעֲדֵי אֲדֹנָי, אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל.

סַבְרִי מָרָנָן.

השומעים עונים: לְחַיִּים!

בָּרוּךְ אַתָּה אֲדֹנָי, אֱלֹהֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם, בּוֹרֵא פְּרִי הַגֶּפֶן.

בָּרוּךְ אַתָּה אֲדֹנָי, אֱלֹהֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם, אֲשֶׁר בָּחַר בָּנוּ מִכָּל עָם, וְרוֹמְמָנוּ מִכָּל לָשׁוֹן, וְקִדְּשָׁנוּ בְּמִצְוֹתָיו. וַתִּתֵּן לָנוּ אֲדֹנָי אֱלֹהֵינוּ בְּאַהֲבָה (בשבת: שַׁבָּתוֹת לִמְנוּחָה וּ)מוֹעֲדִים לְשִׂמְחָה, חַגִּים וּזְמַנִּים לְשָׂשׂוֹן, (בשבת: אֶת יוֹם הַשַּׁבָּת הַזֶּה וְ)אֶת יוֹם חַג הַסֻּכּוֹת הַזֶּה. אֶת יוֹם טוֹב מִקְרָא קֹדֶשׁ הַזֶּה, זְמַן שִׂמְחָתֵנוּ בְּאַהֲבָה מִקְרָא קֹדֶשׁ, זֵכֶר לִיצִיאַת מִצְרָיִם. כִּי בָנוּ בָּחַרְתָּ, וְאוֹתָנוּ קִדַּשְׁתָּ מִכָּל הָעַמִּים (בשבת: וְשַׁבָּתוֹת וּ) מוֹעֲדֵי קָדְשְׁךָ (בשבת: בְּאַהֲבָה וּבְרָצוֹן) בְּשִׂמְחָה וּבְשָׂשׂוֹן הִנְחַלְתָּנוּ. בָּרוּךְ אַתָּה אֲדֹנָי, מְקַדֵּשׁ (בשבת: הַשַּׁבָּת וְ) יִשְׂרָאֵל וְהַזְּמַנִּים.

בָּרוּךְ אַתָּה אֲדֹנָי, אֱלֹהֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם, אֲשֶׁר קִדְּשָׁנוּ בְּמִצְוֹתָיו וְצִוָּנוּ לֵישֵׁב בַּסֻּכָּה.

(כשמברכים 'שהחיינו', יש לחשוב ולהתכוון שהברכה היא גם על מצוות הישיבה בסוכה): בָּרוּךְ אַתָּה אֲדֹנָי, אֱלֹהֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם, שֶׁהֶחֱיָנוּ וְקִיְּמָנוּ וְהִגִּיעָנוּ לַזְּמַן הַזֶּה.

ברכת 'המוציא' בלילה הראשון של החג חובה לאכול סעודה בסוכה. יש לעשות קידוש ולאכול לחם, לכל הפחות 'כזית' (כ־28 סמ"ק).

(באשר לדרך ההתנהגות כשיורד גשם בלילו הראשון של החג או כאשר דברים אחרים מעכבים ומצערים את המבקשים לשבת בסוכה — ראו בפרק העוסק במצוות החג, עמ' 130).

כמו בכל שבת וחג, את ברכת "המוציא לחם מן הארץ" עושים על שני לחמים שלמים ואז בוצעים אחד מהם. יש הנוהגים לטבול את פרוסת הלחם בדבש, כמו בראש השנה.

לאחר הסעודה מברכים ברכת המזון בתוספת "יעלה ויבוא" (תפילה מיוחדת לחגים ולראשי חודשים). כאשר החג חל בשבת, מקדימים ל"יעלה ויבוא" את תפילת "רצה" הנאמרת בכל שבת בברכת המזון.

כבוד הסוכה חשוב לזכור כי אף שהסוכה משמשת בחג הסוכות כבית מגורים, יש בה קדוּשה, ועל כן צריך לנהוג בה כבוד ולהימנע מעשיית פעולות שיש בהם ביזוי וחוסר כבוד לסוכה.