במצוות 'ארבעת המינים' נתלו כמה רמזים וניתנו עליה טעמים שונים. הלולב, האתרוג, ההדס והערבה מייצגים ארבעה סוגים כלליים בעם ישראל, וחיבורם לאגודה אחת מבטא את אחדות העם. בעניין נענועם של ארבעת המינים לארבע רוחות השמים מוסבר בתלמוד כי הדבר נועד להרחיק מהאדם 'מזיקים' ובמקביל למלא את אוצרותיו בשפע ובפריון.

היום הראשון וכל השאר בזמן בית המקדש החובה לברך על ארבעת המינים ברחבי ארץ ישראל ומחוצה לה הייתה רק ביומו הראשון של החג, בעוד בבית המקדש עצמו היו מקיימים את המצווה גם בששת הימים הבאים של חג הסוכות. לאחר חורבן הבית השני תיקנו חכמינו ז"ל לברך על ארבעת המינים בכל תפוצות ישראל כל שבעת ימי החג. ואולם חובת הברכה ביום הראשון — שהיא מהתורה — חמוּרה מבשאר הימים. מכאן נובעים כמה הבדלים הלכתיים:

ראשית, ביום הראשון חובה שארבעת המינים יהיו בבעלות המברך, בעוד בשאר הימים אפשר לברך גם על ארבעה מינים שאולים. דין זה נלמד מלשון הפסוק: "ולקחתם לכם ביום הראשון" (ויקרא כג, מ). מכאן יודעים ש'ביום הראשון' של החג, ארבעת המינים צריכים להיות 'לכם', כלומר שלכם, בבעלותכם.

כיצד אפוא תוכל משפחה שלמה לברך על ערכה אחת של ראש המשפחה, ואיך בכל־זאת יהיה אפשר לזַכות במצווה אדם שלא קנה בערב החג ארבעה מינים?

הפתרון לכך הוא להעניק לזולת את ארבעת המינים במתנה, בהתניה מפורשת כי זוהי 'מתנה על מנת להחזיר'. הזולת מקבל את הערכה במתנה 'על מנת להחזיר', מברך עליהם ומיד מחזיר אותם לבעליהם, כדי שהתנאי שקיבל עליו יחול ויתקיים.

אין לתת ביום הראשון של החג את ארבעת המינים לילדים שטרם הגיעו לגיל מצוות (בנים מתחת לגיל 13 ובנות מתחת גיל 12), שכן לילדים יש יכולת לקנות דברים אך לא להקנותם לאחרים. אם אב המשפחה יַקנה את ארבעת המינים לבנו הקטן, הם יישארו בבעלות הילד ולא יחזרו להיות של האב, והוא לא יוכל לקיים בהם את המצווה. לכן ביום הראשון של חג הסוכות נותנים את ארבעת המינים לילדים, לברך עליהם, רק אחרי שכל המבוגרים בסביבה כבר סיימו לקיים בהם את המצווה.

בשאר ימי החג אין בעיה לברך על ארבעה מינים שאולים.

עוד הבדל בין יומו הראשון של החג לימים הבאים אחריו, הוא שביום הראשון דרושה רמת כשרות גבוהה יותר של ארבעת המינים מכפי שזו נדרשת בכל שאר ימי החג. מי שארבעת המינים שלו נפגמו במהלך החג הראשון ייתכן שהם כשרים לנטילה בשאר הימים. במקרה כזה כדאי לשאול רב.

חשוב לזכור: בשבת שבמהלך החג לא נוטלים לולב, גם אם השבת חלה ביומו הראשון של החג!

מי חייב במצווה כל גבר, ואפילו ילד שאפשר ללמדו כיצד מחזיקים ומנענעים לולב, חייב במצוות ארבעה מינים.

אישה פטורה מנטילת לולב, מכיוון שזוהי מצווה שקיומה תלוי בזמן. ובכל־זאת, נשים רבות נוהגות ליטול לולב בברכה ויש שנוהגות ליטול בלי ברכה.

זמן המצווה זמנה של מצוות נטילת לולב הוא כל היום, מזריחת השמש ועד שקיעתה, אך ראוי לקיימה מוקדם ככל האפשר. כמו כן יש להימנע מלאכול קודם קיום המצווה. לכן יש הנוהגים ליטול את הלולב עם קומם בבוקר, עוד קודם התפילה, בסוכה בביתם.

מנגד, יש הנוהגים ליטול את הלולב קודם התחלת תפילת 'הלל' בבית הכנסת. מהם שיוצאים אז אל הסוכה ומברכים שם על הלולב ומהם שעושים זאת בתוך בית הכנסת.

מלבד הנטילה הראשונה בברכה יש כמה קטעי תפילה — ב'הלל' וב'הושענות' — שבהם מחזיקים ומנענעים את ארבעת המינים (ראו בפרק הבא, העוסק במהלך החג).

סדר אמירת הברכות בזמן קיום המִצווה על המברך להחזיק את ארבעת המינים בדרך שבה הם צומחים, כלומר, כשהקצה העליון שלהם פונה למעלה. גם את האתרוג יש להחזיק כאשר צדו המחודד כלפי מעלה, שכן בתחילת צמיחתו צומח האתרוג כך.

ואולם מכיוון שאת הברכות צריך לברך לפני שמקיימים בפועל את מצוות נטילת הלולב, לכן ראוי לנהוג כך: תחילה יש להחזיק את הלולב עם ההדסים והערבות ביד ימין, כאשר הם פונים כלפי מעלה; בה בעת מחזיקים ביד שמאל את האתרוג, אך בשלב הזה האתרוג הפוך, כלומר שצדו המחודד פונה כלפי מטה, ויש נוהגים שלא להחזיק את האתרוג כלל בשעת הברכה — ומברכים את הברכה/ות כשהאתרוג מונח על השולחן. כך אנחנו מבטיחים שהמצווה לא תקוים בטרם בירכנו עליה. רק בסיום הברכה/ות מחזירים את האתרוג למצבו התקין — כלומר כשצדו המחודד כלפי מעלה — ומצמידים אותו ללולב עם ההדסים והערבות. כעת אנחנו מקיימים את המצווה. עם ההצמדה מנענעים את ארבעת המינים.

נוסח הברכות בכל יום מימי החג מברכים: "בָּרוּךְ אַתָּה אֲדֹנָי, אֱלֹהֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם, אֲשֶׁר קִדְּשָׁנוּ בְּמִצְווֹתָיו וְצִוָּנוּ עַל נְטִילַת לוּלָב".

ביום הראשון של סוכות מוסיפים: "בָּרוּךְ אַתָּה אֲדֹנָי, אֱלֹהֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם, שֶׁהֶחֱיָנוּ וְקִיְּמָנוּ וְהִגִּיעָנוּ לַזְּמַן הַזֶּה".

מי שלא נטל לולב ביום הראשון של החג, יברך 'שהחיינו' בפעם הראשונה שבה הוא מקיים את המצווה באותה שנה, גם אם זה היום השני, השלישי או אפילו היום האחרון של החג.

הנענועים ומנהגיהם בסיום הברכות מנענעים את ארבעת המינים. יש נענוע בסיסי, שהוא טלטול קל של ארבעת המינים בעודם צמודים זה לזה; ויש כמה וכמה מנהגים המרחיבים ומפרטים את סדר הנענוע:

אפשר לנענע קדימה, אחורה, למעלה ולמטה. אך לפי רוב המנהגים יש לנענע לארבע רוחות השמים (ימין, שמאל, קדימה ואחורה) וכן למעלה ולמטה. גם בקרב המנענעים לשישה כיוונים, יש כמה מנהגים באשר לסדר הנענועים. יש המתחילים בצד מזרח (קדימה) וממשיכים הלאה בכיוון השעון ואז למעלה ולמטה. על־פי האר"י (המקובל הנודע רבי יצחק לוריא) הסדר הוא (כאשר עומדים מול המזרח) ימינה, שמאלה, קדימה, למעלה, למטה, אחורה. ויש עוד מנהגים.

לפי רוב המנהגים, לכל אחד מהצדדים הנ"ל מנענעים — בתנועת הולכה והבאה — שלוש פעמים.

יש המקפידים בסיום כל נענוע ונענוע להצמיד את ארבעת המינים אל הלב.

יש הנוהגים שבכל אחד מהנענועים ישמיעו עלי הלולב רחש קל, המכונה 'כִּסְכּוּס'.

יש הנוהגים להפנות את הפנים לכל צד שאליו מוליכים ומביאים את ארבעת המינים, ויש העומדים ופניהם למזרח ומזיזים רק את הידיים עם ארבעת המינים עצמם אל הצדדים השונים.

יש המחזיקים לכל אורך הנענועים את הלולב כשחודו כלפי מעלה ויש שמכוונים את חודו אל הצד שאליו מנענעים.

כל סוגי הנענועים כשרים וכל אחד ינהג כמקובל בעדתו ובקהילתו. הצגנו את הדברים כדי להמחיש חלק ממגוון המנהגים שהתפתח במרוצת הדורות, מתוך חיבוב מצוות.