הדרך לקיים את מצוות נטילת ארבעת המינים היא לאגוד את ההדסים והערבות אל הלולב על־ידי קשירה. מכיוון שאסור לקשור ביום טוב עצמו, יש לעשות זאת לפני החג.

כיצד אוגדים כשמברכים על ארבעת המינים יש לעשות זאת כשהם מוחזקים ביד כדרך גדילתם. לכן כשאוגדים אותם זה לזה צריך לוודא שראשם פונה למעלה, ואילו הצד שבו נכרתו מהצמח מופנה למטה.

ראוי להקפיד ש'שדרת' הלולב — לאחר האגידה — תהיה גבוהה בטפח אחד (כ־8 ס"מ) לפחות מהקצה העליון של ההדסים והערבות.

יש כמה וכמה מנהגים ושיטות כיצד לאגוד את הלולב, ההדסים והערבות. רוב בני אשכנז נוהגים להציב את שלושת הדסים מימין ל'שדרת' הלולב ואילו את הערבות משמאל לה. לעומת זאת רוב בני ספרד — וכן רבים הנוהגים במנהגי האר"י (המקובל רבי יצחק לוריא) — נוהגים להציב הדס אחד מכל צד של הלולב, הדס אחד כנגד ה'שדרה', נוטה מעט לצד ימין, ואת שתי הערבות בין שני ההדסים שמימין ומשמאל ה'שדרה' (ראו תרשים).

במה אוגדים גם בדרך האגידה יש כמה מנהגים:

הספרדים נוהגים לאגוד את המינים בכל חוט שהוא. לעומתם, האשכנזים וגם מקצת מן הספרדים נוהגים להשתמש בעלי לולב שאפשר לתלוש מתחתית הלולב או מלולב פסול. יש העושים מעלי הלולב טבעות מיוחדות, המאפשרות לאגוד את המינים בדרך קלה ופשוטה. אפשר לעשות טבעות כאלה לבד או לקנותן מוכנות אצל מקצת ממוכרי הלולבים.

יש מהאשכנזים המשתמשים במִקלעת עלי לולב, המכוּנה 'קוֹישׁיקלַאך'. במקלעת זו יש כעין שני גלילים שנועדו להכנסת ההדסים והערבות, ובין הגלילים יש חור ולתוכו נכנס בסיס הלולב. אך מכיוון שבאגידה כזאת המינים אינם נקשרים ומתחברים זה לזה ממש, יש המחמירים להוסיף קשירה על המקלעת או מעל המקום שבו היא מסתיימת.

יש מנהג עתיק לצרף לשלושת ההדסים ההכרחיים עוד הדסים ל'נוי מצווה'. הדסים אלה אינם חייבים להיות כשרים, אך עליהם להיות מונחים וראשם למעלה, כמו ענפי ההדס הראשונים.

קשירת הלולב באשר לקשירת הלולב עצמו: יש שאינם קושרים את הלולב כלל, חוץ מהטבעות שבתחתיתו המאגדות אותו עם ההדסים והערבות. יש המוסיפים שתי טבעות באמצע הלולב, כדי שיהיה סגור יותר. ויש הנוהגים לקשרו בקשרים רבים (יש המקפידים על 18 קשרים דווקא), כדי שלא ייפתח כלל בזמן הנענועים. לכן יש הכורכים אותו בחוט עד קצהו, אך מקפידים להשאיר את קצהו העליון משוחרר כדי שיישמע קול בזמן שמנענעים את הלולב.

מי ששכח לאגוד מי ששכח לאגוד את הלולב בערב החג, רשאי לאגדו בחג בחוט או בעלי הלולב, אך לא על־ידי קשירה רגילה, אלא באחת הדרכים האלה: קשירת עניבה (כמו קשירת שרוכי נעליים) או כריכה של חוט סביב המינים ותחיבת קצה החוט לתוך הכריכה. אפשר גם להשתמש בגומיות.

(ויקרא כג, מב)(בבלי סוכה כח, ב)(ויקרא כג, מ)