לפני החג יש להצטייד בערכה של ארבעת המינים, שבה אתרוג אחד, לולב אחד, שלושה ענפי הדס (לפחות, ויש הנוהגים להוסיף יותר), ושני ענפי ערבה. זיהוים של ארבעת המינים, כמינים המצוינים בתורה וכמו־כן הכללים הקובעים את כשרותם, עברו במסורת בעל פה.

חכמינו ז"ל למדו מהביטוי המופיע בתורה על האתרוג — "פרי עץ הדר" — כי יש להשתדל שכל ארבעת המינים יהיו 'הדר' — מהודרים ביופיים ובכשרותם. לכן ראוי שלא לנהוג חסכנות בקניית ארבעת המינים, אלא להשתדל שיהיו מהודרים ככל האפשר.

הנחיות כלליות הנה כמה הדרכות כלליות באשר לכל ארבעת המינים:

על הצמחים להיות טריים ולא יבשים.

מינים שהושגו בגזל — פסולים למצווה. לכן יש להיזהר מלקטוף את המינים בגינות פרטיות או ציבוריות, בלי רשות. כמו־כן יש להשתדל לקנותם ממוכר הגון ואמין.

יש להיזהר שלא להחליף בטעות את הצמחים הנכונים בצמחים אחרים הדומים להם. גם בעניין זה חשוב שהמוכר יהיה אדם הגון ואמין.

יש דברים שצריך להקפיד עליהם בקשר לכל אחד ואחד מארבעת המינים.

אתרוג אתרוג: חשוב מאוד לוודא שה'אתרוג' הוא אכן אתרוג ולא פרי הדומה לו, או פרי שיש בו הרְכבה של פרי הדר אחר. כמו־כן יש לוודא שאין זה אתרוג עורלה, כלומר, בתוך שלוש השנים הראשונות לנטיעת העץ. הדרך להבטיח את כל זה היא לקנות את האתרוג אצל מוכר שאמינותו אינה מוטלת בספק.

מכיוון שכינויו של האתרוג בתורה הוא "פרי עץ הדר", יש להקפיד שמראהו הכללי של האתרוג יהיה יפה, ומכאן נובעים הרבה מדיני הכשרות של האתרוג.

חלקי האתרוג הם (ראו תרשים): א) קצה הענף שעליו גדל האתרוג ושנשאר מחובר לתחתיתו, המכוּנה 'עוקץ'. ב) גוף האתרוג שמרקמו וצורתו מחוספסים. ג) חלקו העליון של האתרוג שנעשה צר ומחודד בהדרגה, המכוּנה 'חוטם' ד) למקצת האתרוגים יש בקצה העליון בליטה עצית דקה ומוארכת, שהיא שריד של עמוד העלי שהופיע בעת פריחת האתרוג, והיא מכוּנה 'פיטם'. ה) בראשה של בליטה זו יש אזור רחב מעט, והוא שריד של הצלקת שבראש עמוד העלי, המכוּנה 'שוֹשנתא' (כמין פרח שהתייבש).

מכיוון שדיני האתרוג רבים ומורכבים, נפרט את העיקריים שבהם, דבר שיאפשר לנו לבחור בעצמנו אתרוג מהודר. אם מתקשים בבחירת אתרוג או כאשר מתעוררים ספקות על אתרוג כלשהו, אפשר להתייעץ עם רב.

אלה הדברים העיקריים שעליהם יש להקפיד בבחירת אתרוג:

1. נפח האתרוג צריך להיות גדול מנפח של ביצה בינונית.

2. רצוי מאוד שצבע האתרוג יהיה צהוב (כל גוני הצהוב בכלל זה) או ירוק הנוטה להצהיב.

3. אתרוג שה'פיטם' שלו נפל במהלך גידולו — כשר, אולם אם האתרוג נקטף עם 'פיטם' ולאחר מכן ה'פיטם' נפל ממנו — הוא פסול. בהתבוננות בראש האתרוג אפשר להבחין אם הוא צמח בלי 'פיטם' או שהיה לו 'פיטם' והוא נפל.

4. גוף האתרוג צריך להיות נקי ככל האפשר. אם יש בו יותר משני מקומות שבהם מראהו שונה ממראה רגיל של אתרוג, יש לשאול רב.

5. אסור שיחסר משהו מגוף האתרוג. נקב או שריטה פוסלים אותו. אולם אם יש שריטות שניכר כי נגרמו לאתרוג בעודו על העץ ולאחר מכן הגלידו, אפשר להקל.

לולב לולב: הלולב הוא כף של עץ תמר, הצומחת במרכז הדקל, קודם שהתחילה להיפתח.

חלקי הלולב הם (ראו תרשים): א) הענף המרכזי המכוּנה 'שדרה'. ב) העלים היוצאים משני צדי השדרה. ג) העלה המרכזי היוצא מהקצה העליון של ה'שדרה' והוא מכוּנה 'תְּיוֹמֶת'.

כל אחד ואחד מהעלים, ובכלל זה ה'תיומת', מורכב משני חלקים צמודים לכל אורכם.

בבחירת הלולב יש להקפיד על הדברים הבאים:

1. אורכו של הלולב צריך להיות לכל הפחות ארבעה טפחים (כ־32 ס"מ), מנקודת חיבור העלה התחתון ל'שדרה' ועד סוף ה'שדרה' (בקצה התחתון של ה'תיומת'). למעשה רוב הלולבים המצויים בשוק ארוכים במידה ניכרת מאורך זה. בלי קשר לכך, יש להקפיד שהלולב יהיה ארוך מההדסים.

2. השדרה צריכה להיות מכוסה בעלים משני צדיה. כל העלים צריכים להיות סגורים ושוכבים על ה'שדרה', כך שמראהו הכללי של הלולב נראה כמקל אחד. יש המקפידים שכל העלים יהיו דבוקים זה לזה, אך אין חובה בכך, ויש שאף מקפידים כי העלים לא יהיו דבוקים זה לזה (ראו בהמשך, בדיני נטילת הלולב).

3. יש להקפיד שבכל העלים, ובייחוד ב'תיומת', שני צדי העלה יהיו מחוברים זה לזה לכל אורכם ויחפפו ברוחבם.

4. שדרת הלולב צריכה להיות ישרה, וכך מראהו הכללי של הלולב יהיה ישר.

5. יש להקפיד שגם בקצה ה'תיומת' יהיה הלולב ישר. כמו־כן חשוב להקפיד על שלמות ה'תיומת', שחלקיה לא יהיו פרודים ושלא תהיה יבשה. מפני הסיבות האלה יש המעדיפים לקנות לולב שבו ה'תיומת' מכוסה בכיסוי טבעי, המכונה 'קוֹרֶה', קרום דק בצבע חום העוטף את חלקו העליון של הלולב ושומר עליו. לעומתם, יש המעדיפים לולבים בלי 'קוֹרֶה', כדי שיהיה אפשר לבדוק את ה'תיומת' ולראות שהיא אכן סגורה וכשרה.

6. כאשר קוטפים לבד את הלולב יש לוודא שהעץ הוא זן של דקל המצמיח תמרים ולא דקל מסוג אחר.

הדסים הדס: בתורה נאמר: "ענף עץ עבות", ומשמעות המילה "עבות" היא חֶבֶל. ואכן, מבנה העלים על ענפי ההדס שאנו מברכים עליו — על־פי המסורת העוברת מדור לדור — דומה לחבל קלוע. חלקי ההדס הם (ראו תרשים): א) הענף המרכזי. ב) העלים. ג) הקצה העליון של הענף, הנקרא 'ראש ההדס', ולפעמים צומחים בו פירות המכונים 'ענבי ההדס'.

בבחירת ההדסים יש להקפיד על הדברים האלה:

1. עלי ההדס הכשר גדלים עליו בשלָשות ומכסים אותו. חשוב שכל שלָשה ושלָשה תצא מנקודת גובה אחת בענף, ושראשי עליה יגיעו לפחות עד בסיס השלָשה שמעליה.

2. אורכו של ההדס צריך להיות לפחות שלושה טפחים (כ־24 ס"מ). אורך זה נמדד מבסיס שלָשת העלים התחתונה ועד קצהו העליון של הענף המרכזי. יש לוודא שלכל אורכו — או לפחות רובו — של ההדס יגדלו העלים בשלָשות מסודרות עם נקודת מוצא זהה לעלים.

3. ראוי להקפיד שקצהו העליון של הענף לא נחתך או נשבר.

4. הדס שגדלו בו ענבים כהים יש להסירם ממנו לפני החג.

ערבוֹת ערבה: בתורה נכתב שיש לקחת "ערבי נחל". על־פי המסורת דרשו חכמינו ז"ל כי מדובר בצמח המוּכר לנו כערבה, שכן הוא מרבה לצמוח על גדות נחלים, עליו מאורכים ומזכירים בצורתם נחל, קצות עליו חלקים ולא משוננים וגון ענפיו אדום (ראו תרשים).

בבחירת הערבה יש להקפיד על הדברים האלה:

1. עלי הערבה יהיו ארוכים ביחס לרוחבם.

2. שפת העלים תהיה חלקה או עם פגימות קטנות שפונות לכיוון אחד, על־פי רוב לכיוון חוד העלה.

3. ענפיה יהיו אדומים (ובכלל זה גם גוונים של חום כהה). אם בעץ שממנו נקטפו הערבות יש ענפים אדומים, אפשר לקטוף ולהשתמש גם בענפים הירוקים של אותו עץ. כאשר קונים ערבות ממוכר אמין, אין צורך לבדוק כל זאת.

4. יש להקפיד שקצה הענף של הערבה לא נחתך. סימן שיכול להעיד על כך הוא העלה הצעיר הצומח מראש הענף, המכונה 'לַבלוּב'.

5. יש להקפיד שרוב עלי הערבה מחוברים לענף ולא נשרו ממנו.

6. מכיוון שהערבה ממהרת להתייבש, צריך לשמור על לחות מספקת במארז ולדאוג שתישאר רעננה. אם הערבות התייבשו, יש להחליפן. כדי לשמור על טריות עלי הערבה וההדסים, רבים שומרים את הלולב האגוד בתוך נרתיק פלסטיק או במגבת לחה. עד החג אפשר לשמר את הערבות במקרר.

הערה: דיני כשרותם של ארבעת המינים ביום הראשון של החג חמורים מדיניהם בשאר ימי החג, ולכן אם המינים נפגמו במהלך ששת הימים הבאים, מומלץ לשאול רב, כי ייתכן שהם עדיין כשרים.

כדאי להצטייד מראש חוץ מארבעת המינים עצמם מומלץ להצטייד באמצעים שיסייעו לאגוד אותם ולהגן על שלמותם: רוב האתרוגים נקנים בתוך עטיפה מרפדת כלשהי. כדאי לקנות לאתרוג קופסה מתאימה (יש קופסאות מיוחדות לאתרוגים), כדי לשמור עליו טוב יותר וכדי שיהיה נוח לקחתו יום־יום לבית הכנסת. מומלץ גם להצטייד בנרתיק פלסטיק (יש סוגים שונים של נרתיקים המותאמים במיוחד ללולבים) כדי להגן על שלמות הלולב וטריותו וכדי שיהיה קל יותר לשאתו ממקום למקום.

עצה מעשית: עד שעת האגידה מומלץ לשמור את הערבות וההדסים בשקית ניילון במקרר.