דיני יום הכיפורים נכנסים לתוקפם עם רדת היום שלפניו; כלומר, בט' בתשרי בשקיעת השמש. הם מסתיימים במוצאי יום המחרת (י' בתשרי), בצאת הכוכבים. הזמנים המדויקים מופיעים בלוחות השנה ומתפרסמים באמצעי התקשורת. האיסור המפורסם ביותר הוא איסור אכילה ושתייה. אולם לצד איסור זה יש עוד ארבעה איסורים — רחיצת הגוף, סיכת הגוף, נעילת נעלי עור וקיום יחסי אישות.

אכילה ושתייה הצום ביום הכיפורים חמור ביותר, וזה יום התענית היחיד שחיובו מהתורה. לפיכך האיסור לאכול ולשתות ביום הזה חמוּר מבשאר הצומות. האיסור כולל הכנסת כל דבר מאכל ומשקה לפה, גם אם אין בולעים אותם. הצום חשוב כל כך עד שמי שאינו מסוגל גם לצום וגם לבוא לבית הכנסת ולהשתתף בתפילות, מוטב שיישאר בבית ויצום.

עם זה, יש מקרים יוצאי דופן שבהם מותר לאכול ולשתות, ואלה יפורטו בהמשך.

רחיצה כל רחיצה של הגוף או של חלקים ממנו, שנועדה לשם תענוג, אסורה. רחצה שאינה לשם תענוג אלא לצורך ניקיון וכדומה, מותרת במידה מינימלית בלבד, ורק בצורך חיוני. הנה דוגמאות למצבים שבהם מותר לרחוץ מקומות שונים בגוף בדרך מדודה ומוגבלת:

בבוקר, כשקמים מהשינה, יש ליטול ידיים עד נקודת החיבור של האצבעות עם כפות הידיים.

מי שרגיל לשטוף את עיניו או אפילו את פניו בכל בוקר, ואם לא יעשה כן יתקשה לאחר מכן להתרכז בתפילה — רשאי לשטוף את העיניים וקצת מפניו.

ביציאה מהשירותים מותר ליטול ידיים עד מקום חיבור האצבעות עם כפות הידיים. אם נוצר צורך לנקות יותר מזה, מותר לעשות זאת במידה ההכרחית אך לא מעבר לכך.

מי שמאכיל ילדים, רשאי לרחוץ — במידת הצורך — את ידיו או את כלי האוכל.

חולים, ובכלל זה יולדת, רשאים להקל ברחיצה.

סיכה אין לסוך שום חלק מחלקי הגוף. האיסור כולל מריחת שמן, קרם, בושם או כל נוזל אחר המענג את עור הגוף.

חולה, ובכלל זה אדם הסובל מגירויים בעורו, רשאי לסוך את עורו בנוזל (אך לא במשחה) כמידת הצורך, בתנאי שאין בפעולה זו משום ריפוי, שכן נטילת תרופות שאינן חיוניות ביום הכיפורים אסורה כבכל שבת (ראו בפרק העוסק בדיני רפואה בשבת, עמ' 300).

נעילת נעליים ביום הכיפורים אין לנעול נעל העשויה עור, או אפילו אם חלק ממנה עשוי עור. נעליים העשויות מכל חומר שאיננו עור מותרות בנעילה.

יחסי אישות ביום הכיפורים אין לקיים יחסי אישות וכן יש להימנע מכל פעולה פיזית אחרת שיש בה גילוי קִרבה וחיבה. למעשה, על בני הזוג חלים כל הדינים התקפים בימים שבהם האישה מוגדרת נידה (ראו בפרק העוסק בדיני טהרת המשפחה, עמ' 397).