ראש השנה הוא החג היחיד הנחוג גם בארץ ישראל במשך שני ימים רצופים (בחוץ לארץ כל החגים נחוגים יומיים). עניין זה נקבע כבר בזמן בית המקדש, והוא נובע מן הדרך המיוחדת של קביעת מועד תחילת החודש והשנה בעקבות צפייה במולד הירח. בעקבות זאת גם התפתח דיון בין החכמים אם שני ימי ראש השנה הם כשני חגים נפרדים או שאין הם אלא חג אחד ארוך, הנמשך יומיים. לדיון הזה כמה היבטים הלכתיים, שקצתם מופיעים להלן.

הדלקת נרות את נרות היום השני של ראש השנה מדליקים רק אחרי סיומו של היום הראשון, כלומר אחרי הופעת שלושה כוכבים ברקיע, ובכל אופן לא לפני המועד המצוין בלוחות. יש הנוהגים להדליק את הנרות לפני תחילת הקידוש בסעודת הערב. ההדלקה נעשית בהעברת אש מאש קיימת מנר הנשמה הדולק לצורך כך. אין לכבות את הגפרור לאחר ההדלקה, אלא להניחו שיכבה מאליו.

גם הלילה מברכים בעת ההדלקה שתי ברכות כמו בערב יום א' של ראש השנה, ראו עמ' 90.

שינויים היום השני של ראש השנה זהה בעיקרו ליום הראשון, פרט לכמה שינויים. בסעודת הלילה השני נוהגים לאכול פרי חדש ומברכים עליו 'שהחיינו': "בָּרוּךְ אַתָּה אֲדנָֹי, אֱלהֵֹינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם, שֶׁהֶחֱיָנוּ וְקִיְּמָנוּ וְהִגִּיעָנוּ לַזְּמַן הַזֶּה". אוכלים אותו מיד אחרי ה'קידוש', קודם נטילת ידיים לסעודה.

במקצת הקהילות אין חוזרים בלילה זה על סדר 'הסימנים' שנעשה בלילה הראשון.

למחרת ביום אין מקיימים את טקס ה'תשליך', אלא אם כן היום הראשון של החג חל בשבת.

אם היום הראשון חל בשבת, מוסיפים בקידוש של הלילה השני גם נוסח של הבדלה, "בין קודש לקודש", כפי שצוין לעיל בסעיף העוסק בנוסח הקידוש, עמ' 91.

הבדלה במוצאי היום השני של ראש השנה, אחרי תפילת ערבית, מבדילים על כוס יין מלאה. נוסח ההבדלה זהה לנוסח ההבדלה של שבת (ליתר פירוט של סדר ההבדלה והלכותיה, ראו עמ' 263), אלא שאין מברכים בו על נר ועל בשמים, ולנוסח קהילות רבות גם לא מקדימים לו את סדרת הפסוקים ("הנה א־ל ישועתי") כבמוצאי שבת. פותחים בברכת 'בורא פרי הגפן' על היין וממשיכים בברכת 'המבדיל בין קודש לחול'. ויש אומרים את הנוסח כולו, כרגיל.

כאשר ראש השנה חל בימים חמישי ושישי, אין עושים כלל 'הבדלה' במוצאי החג — שהוא למעשה ליל שבת — אלא 'קידוש' של שבת בלבד.

(ישעיהו נה, ו)(בבלי, ראש השנה יח, א)